החלטה בתיק בשא 024406/04

רקע

ביום 28.5.03 התקשרו המבקשים בהסכם עם בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), לפיו מבקשים 1 ו - 2 שערבו לחובות חברת חרושת ציוד מערכות למינריות (1990) בע"מ, שנקלעה לחדלות פירעון ומצויה בהליכי פירוק (להלן: "החברה בפירוק"), לבנק, ומבקשת 3 ששעבדה מקרקעין הידועים כגוש 7961 חלקה 77 יחידה מס' 2 בנתניה שבבעלותה (להלן: "הנכס") להבטחת חובות החברה בפירוק לבנק, הסכימו כי חובם לבנק מסתכם בסך של 1,900,231 ש"ח. כן הוסכם שהחוב האמור יסולק בשלושה תשלומים עד ליום 30.9.04.

עוד הוסכם בהסכם, כי במידה וסכום כלשהו לא ישולם במועדו ו/או במלואו, יהיה הבנק זכאי להמשיך בהליכים נגד החייבים לרבות במסגרת תיק הוצל"פ למימוש הנכס ולמימוש הנכס של חברת אקולין נכסים והשקעות בע"מ.

בסעיף 14 להסכם נקבע:

"מוסכם בין הצדדים כי היה ויתקבלו אצל הבנק בפועל תקבולים מקופת הפירוק של חברת חרושת ציוד מערכות לימנריות (1990) בע"מ, יופחתו סכומים אלה מהסכומים המפורטים בסעיף 5.3 להסדר זה ולא יהיה בקבלתם כדי לגרום עיכוב ביתר התשלומים עליהם מתחייבים החייבים על פי הסדר זה." (להלן: "הסדר הפשרה").

בכפוף להסדר הפשרה ניתן פסק דין, ביום 18.9.03, המחייב את מבקשים 1 ו - 2 לשלם לבנק 1,831,231 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בסך 23,066 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 50,218 ש"ח בצירוף מע"מ.

המבקשים לא עמדו בהתחייבותם ולא סילקו את מלוא החוב במועדים הקבועים בהסכם. חובם לבנק, נכון ליום 19.1.05, עומד על למעלה מ - 1,300,000 ש"ח.    

לטענת המבקשים, היה על הבנק לפעול לגביית חובה של החברה בפירוק במסגרת ההליכים הננקטים בפש"ר 1226/03 מכוח אגרת חוב על כל נכסי החברה בפירוק ושעבודים ספציפיים על ניירות ערך ושטרות של החברה בפירוק שהחזיק לטובתו. לטענתם, היה בנכסי החברה בפירוק שכונסו על ידי כונס הנכסים כדי פרעון חלקו הארי של חוב החברה בפירוק לבנק.

בהמרצת פתיחה 1552/04 עתרו המבקשים להצהיר שהבנק מנוע מלממש את הנכס בהליכי ההוצאה לפועל וכי המשכנתה על הנכס מבוטלת וכך לעניין נכס מקרקעין הידוע כגוש 7962 חלקה 14 בנתניה ששועבד אף הוא לטובת הבנק.

בבקשה שלפני עתרו המבקשים לסעד זמני כדלהלן:

         א.         לאסור על הבנק לפעול למימוש התחייבויות המבקשים לפי הסדר הפשרה.

         ב.         לאסור על הבנק להמשיך ולפעול במסגרת תיק הוצל"פ מס' 6 - 03 - 44752 - 01 למימוש משכון/ שעבוד הרובץ לטובתו על הנכס.

          ג.          לאסור על הבנק לפעול ו/או לעשות דיספוזציה במקרקעין הידועים כגוש 7962 חלקה 14 בנתניה.

דיון

         א.         לא מצאתי בבקשה ו/או בתשובת המבקשים טענות לעניין תוקפם של השיעבודים שניתנו כבטוחה לפירעון חובות החברה בפירוק. טענות המבקשים מצביעות על פגמים שלכאורה נפלו בהתנהלות הבנק בקשר עם גביית חובות החברה בפירוק.

משלא נפל פגם בשיעבוד הנכסים נשוא הבקשה והמבקשים מודים בקיומו של חוב לבנק כמפורט במכתבם מיום 8.11.04 (נספח ב לתשובת הבנק) אין המבקשים זכאים למנוע מהבנק מלממש את הנכסים המשועבדים לו להבטחת חובות החברה בפירוק.

         ב.         מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה לי שיש לדחות את טענות המבקשים לעניין הפגמים שלכאורה נפלו בהתנהלות הבנק בקשר עם גביית חובה של החברה בפירוק.

סעיף 14 להסדר הפשרה אינו מטיל חובה כלשהי על הבנק בקשר עם הליכי הפירוק. כל שנקבע בסעיף 14 הוא שבמידה ויתקבלו אצל הבנק כספים מקופת הפירוק יופחתו הסכומים שיתקבלו מקופת הפירוק מהסכומים שעל המבקשים לשלם לבנק על פי הסדר הפשרה.

ביום 10.10.04 הגיש הבנק בקשה להכיר בזכותו כנושה בדין קדימה מכח אגרת חוב כללית (נספח ד). זאת, לאחר שפנה אל המנהל המיוחד בעניין זה כבר ביום 20.7.03 (נספח ה). בנסיבות אלה, נראה לכאורה שהבנק פעל לממש את זכותו מכח אגרת החוב שהייתה בידיו. אלא, שככל הנראה נדחתה טענתו של הבנק בשלב זה, ראה סעיפים 41 - 45 לבקשה לחלוקת דיבידנד, נספח יד לבקשה).

לעניין זה ראוי להוסיף, כי אפילו תוכר זכותו של הבנק מכח אגרת החוב על נכסי החברה בפירוק, לא הראו המבקשים שיש בתקבולים שיקבל הבנק אם וככל שיקבל כדי לכסות את מלוא חובם של המבקשים על פי הסדר הפשרה. אכן, נראה מהבקשה לחלוקת דיבידנד ראשון וסופי שהגיש המפרק של החברה בפירוק (נספח יד לבקשה) שהדיבידנד לנושים הרגילים של החברה בפירוק עמד ע"ס של 1,233,437 ש"ח. ברם אין בכך כדי ללמד על הסכום שהיה מתקבל ו/או יתקבל אצל הבנק. מכל מקום, ככל שהמבקשים ישאו בחובות החברה בפירוק ויתברר שיש ממש בטענותיהם בקשר עם התנהגות הבנק מדובר בנזק כספי שניתן לפיצוי.

          ג.          בנסיבות אלה, נראה כי המבקשים לא הראו זכות לסעד הזמני המבוקש.