החלטה בתיק בש 9962/07

החלטה זו מתייחסת לבקשת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב מס' 2, אריק אבוחצירא, עד לתום ההליכים נגדו בת.פ. 3123/07 שהוגש לבית משפט זה. יצויין כי בקשת המאשימה התייחסה גם למשיב מס' 1, טומי אברג'ל, ובשל טעמים שפורטו בהחלטה המתייחסת אליו, נדון עניינו בנפרד. בתאריך 7.10.07 הוריתי על מעצרו של משיב מס' 1 עד לתום ההליכים נגדו, ועתה אתייחס לעניינו של המשיב מס' 2, ולהלן, המשיב.

הרקע לבקשה פורט על ידי בהחלטה המתייחסת לטומי אברג'ל, ועל מנת לקצר מקום שניתן, אני מפנה לתיאור הכללי שבהחלטה האמורה, של פרשית הנשק, נשוא האישום הראשון, המהווה עילה עיקרית לבקשת המעצר.

מכאן ולהבא אתייחס לטענות הספציפיות הנוגעות לראיות לכאורה כלפי המשיב, ולטענות בדבר קיומן של עילות מעצר ואפשרות חלופה.

ראיות לכאורה

כמו בעניינו של אברג'ל גם בעניינו של המשיב משתיתה המאשימה את סעיף האישום הראשון על הודעותיו של נתי ליבוביץ, ומבקשת למצוא להן חיזוקים בהודעותיהם של עופר נוריאל, עדי חזן, קובי ומרים עובדיה, ובמידה מסוימת גם רפי ברדע. החיזוקים נדרשים לא רק מן הבחינה הפורמאלית, משום שליבוביץ הינו שותף לעבירה, אלא גם מן הבחינה המהותית, שכן ליבוביץ שיקר בהודעותיו, גם לשיטתו, בכך שבתחילה טען כי האקדח שהחזיק ברשיון נמסר על ידיו לברדע ומאוחר יותר למשיב ולאברג'ל בשל איומים שאוים, ומאוחר יותר הודה כי הנשק נמסר מתוך הסכמה ולא בשל איומים.

לטענת באת כוחו של המשיב, שקריו של ליבוביץ אינם מצטמצמים אך ורק לשאלת הנסיבות בעטיין נמסר הנשק למי שנמסר, אלא בעניינים רבים אחרים, עד כי אין לסמוך כלל ועיקר על גרסתו, ולו לכאורה. כך, למשל, טוענת היא כי גרסתו מתפתחת גם ביחס לשאלה האם "נקנס" בידי המשיב כפי שטען באחת מן ההודעות, כמו גם ביחס לטענתו כי המשיב הבטיח לו 1000 דולר עבור הנשק, וכי הפעם הראשונה בה הוא טוען כי המשיב נגע בכלל בנשק ודיבר על משתיק קול היא בהודעתו האחרונה, מיום 4.9.07. טענה נוספת בפי באת כוח המשיב מתייחסת למעורבותו הרבה של ליבוביץ בעבירות מרמה שונות שביצע עם נוריאל ועם ברדע, מעורבות השומטת כל אפשרות ליחס אמינות, ולו על פניה, לדבריו במשטרה.

עיון בהודעתו הראשונה של ליבוביץ, מיום 16.8.07, מלמד, כי ליבוביץ טוען כי הכיר את המשיב ואת חברו אברג'ל באמצעות רפי ברדע (אותו הכיר קודם לכן באמצעות חברו נוריאל), וכי מסר את האקדח שהיה ברשותו לברדע, בשל האיומים שאוים על ידו. כבר בהודעה זו טוען ליבוביץ כי האקדח נמסר בשלב מסוים על ידי ברדע למשיב, ומשפנה אליו וביקש כי יושב לו, ענה לו המשיב כי האקדח הושמד בצפון כדי שלא ימצאו אותו, וכי "בגלל הפה הגדול של החבר של[י] היה צריך להעלים את האקדח". באותה הזדמנות הציע לו המשיב, לדבריו, שיביים פריצה אצלו בבית ויטען כי האקדח נגנב, וכשיעבור זמן הוא (המשיב) ייתן לו כסף עבור האקדח. בהמשך אמר לו המשיב כי האקדח הוחזר לברדע וכי הוא יכול לקחת אותו ממנו, אולם ברדע סרב להחזיר לו את האקדח והורה לו להתלונן במשטרת נתניה על גניבתו, כפי שאכן עשה. לנוריאל הוא סיפר כי האקדח הוחזר אליו ולא סיפר לו על התלונה הכוזבת, שכן ברדע אמר לו לא לספר לנוריאל דבר.

בהודעה מיום 22.8.07 נשאל ליבוביץ על ידי החוקרים אם הוא זוכר ארוע בביתו של המשיב שבמהלכו דרש ממנו המשיב כסף עבור "הבלגן" שהיה עם האקדח. בתשובה לשאלה זו אומר ליבוביץ כי היה ערב אחד בו אמר לו המשיב כי על הטעות שרפי (ברדע) עשה צריך לשלם סכום של 1000 או 2000 ש"ח. הוא אינו יודע במה מדובר והוא לא שילם את הסכום הזה.

המסקנה המתבקשת היא כי מלכתחילה קושר ליבוביץ את המשיב אל האקדח, ומתאר אותו, באופן עקבי, כדמות בכירה, מוציאה ומביאה, ביחס לכלי הנשק. טענתה של באת כוח המשיב, לפיה הפעם הראשונה שליבוביץ טוען כי המשיב נגע באקדח היא בהודעה מיום 4.9.07 אינה עולה בקנה אחד עם המתואר לעיל.

בהודעה מיום 27.8.07 מודה ליבוביץ כי שיקר כי פחד להסתבך. הוא מספר בפרטי פרטים את ההשתלשלות ביחס לאקדח, שב ומזכיר את סיפור ה"קנס" שנקנס בו על ידי המשיב בגלל "הבלגן" עם האקדח. בהמשך, בהודעה מיום 28.8.07 מפרט ליבוביץ בעניין ה"קנס" וטוען כי הוא הוטל עליו על ידי המשיב משום שגרם לכך שבן אדם היה צריך להחזיר את הנשק מהצפון, בשל דרישתו שהאקדח יוחזר אליו.

את משתיק הקול מזכיר ליבוביץ לראשונה בהודעה מיום 29.8.07. לפי גרסתו בהודעה זו, נשלח על ידי ברדע להוציא את אקדחו מן המחבוא בבית הוריו של ברדע כדי להעבירו לידי אברג'ל. במחבוא ראה ליבוביץ את אקדחו מוסלק ביחד עם 3 משתיקי קול ועם אקדח נוסף, שנאמר לו כי הוא של אברג'ל. הוא אינו מייחס את משתיקי הקול למשיב. בהודעה מיום 4.9.07, משיב ליבוביץ לשאלות יזומות של החוקרים בדבר משתיק קול. הוא נשאל מתי עלה הנושא של משתיק הקול ולאחר הרהור הוא משיב כי הוא זוכר שברדע העלה את הנושא לראשונה, וכששאל את ברדע איך ירכיבו על האקדח משתיק קול השיב שאריק (המשיב) ידאג לזה. ועוד הוא מוסיף כי כשהגיע לביתו של המשיב כדי לבקש את האקדח חזרה, אמר לו כי יצטרך לשלם 2000 ש"ח משום שהיה "בלגן" להחזיר את האקדח מן הצפון ומשום שהיו אמורים להתקין עליו משתיק קול והעניין בוטל.

אינני סבורה כי ניתן לומר על גרסאות אלה כי הן מלאות בשקרים ובסתירות עד כי אין לסמוך עליהן גם בשלב בו אין נבחנת מהימנותן לעומקה. הסיפור העולה מדבריו של ליבוביץ הוא סיפור ברור, קוהרנטי, אשר מתווספים אליו פרטים, לעיתים לאחר שאלות מפורשות של החוקרים, כמו בעניין ה"קנס" ובעניין משתיק הקול, בעקבות מידע שהצטבר אצלם בשלבים שונים של החקירה, מפיהם של נחקרים אחרים. הסתירות עליהן הצביעה באת כוח המשיב דינן להתברר במשפט עצמו, אך בשלב זה אין בהן כדי לטשטש את התמונה המצטיירת מגרסתו של ליבוביץ.

יתרה מזו, צודקת ב"כ המאשימה בטענתה, כי ככל שמתפתחת גרסתו של ליבוביץ, היא הופכת לגרסה המחמירה יותר ויותר גם עם עצמו, שכן נחשפת בה מעורבות מתמשכת ומרצון בפרשת מסירת הנשק, ובכללה מודעות לתכנית להתקין עליו משתיק קול. על פניו, נראה כי אין מגמת פניו של ליבוביץ להטיל אחריות על אחרים ולפטור בדרך זו את עצמו, כי אם להיפך. אם מלכתחילה ביקש להמעיט בחלקו באופן שההסבר למסירת הנשק הוא באיומים שאוים על ידי ברדע, ולפיכך נמנע מלספר למשטרה כי במהלך הפרשה היו הזדמנויות בהן חזר האקדח לידיו, כפי שגם נמנע מלספר על משתיק הקול, הרי שבהמשך הוא מחמיר עם עצמו בהתוודותו שהנשק נמסר בלא שהופעלו עליו איומים, כי הנשק חזר לחזקתו במהלך האירועים כך שיכול היה לחזור בו מן הנכונות למסור אותו שלא כדין למשיב ולאברג'ל, וכי היה מודע לכך שקיימת תכנית להתקין עליו משתיק קול. קשה להניח, אם כן, ולו לכאורה, כי מהלך זה של התפתחות הגרסה מקפל בתוכו אפשרות, שאותם חלקים מן הגרסה המייחסים למשיב מעורבות בפרשת הנשק יסודם בעלילה.

עופר נוריאל תומך בגרסתו של ליבוביץ במובן זה שכבר בהתחלה מוסר הוא כי הנשק הועבר למשיב, וכי המשיב אמר לו באחת הפעמים כי הנשק בצפון, "הוא הלך לעבודה להתקין משתיק קול" (הודעה מיום 19.8.07). דומה, כי גרסתו זו של נוריאל היא המקור לשאלת החוקרים שהופנתה לליבוביץ ביום 4.9.07, כשליבוביץ מיוזמתו לא סיפר על כך. כמו כן, קושר נוריאל את נסיעת הנשק לצפון לשם הרכבת משתיק קול עם ה"קנס" שהוטל על ליבוביץ על ידי המשיב, שכן בשל דרישתו של ליבוביץ להחזרת הנשק בוטלה התכנית להרכיב עליו משתיק קול. קשה לקבל, על פניו, כי השניים, שתאמו ביניהם את גרסת האיומים, תאמו ביניהם גם  סיפור זה, שכן ליבוביץ מוסר את פרטיו רק בתגובה לשאלות החוקרים, ולא בגרסתו הראשונה, בניגוד להתנהלותו של נוריאל. כך גם לא ברור איזה אינטרס של נוריאל ושל ליבוביץ משרת הסיפור, להבדיל מן הטענה בדבר האיומים.

חיזוק נוסף לגרסתו של ליבוביץ מהווה עדותה של מרים עובדיה, אשר מעידה כי הלה סיפר לבעלה שמסר את אקדחו לברדע, וכי זה העביר את הנשק לידיהם של אברג'ל ושל המשיב. בעלה של מרים עובדיה, קובי עובדיה, טוען כי ליבוביץ סיפר לו כי מסר את הנשק לברדע בשל איומים, אולם הוא טוען כי ליבוביץ לא אמר לי מי הם החברים של ברדע מהם חשש ליבוביץ בקשר לאקדח. קשה להניח כי ליבוביץ תאם גרסאות דווקא עם גב' עובדיה, תאום שיהיה בו כדי להפליל את המשיב ואת חברו אברג'ל על לא עוול בכפם. גם אם תאמו נוריאל וליבוביץ עם קובי עובדיה גרסה ביחס לנסיבות מסירת האקדח (גרסת האיומים), אין בה כדי להסביר את דבריה של מרים עובדיה, אשר על פניהם נראים ככאלה שנאמרו לפי תומם.

עדי חזן, חברתו של ליבוביץ, מהווה אף היא חיזוק לעדותו. היא שמעה ממנו בזמן אמת כי האקדח נמסר לאברג'ל ולמשיב, ועל אף שהיא מוסרת למשטרה כי יש לה ספק גדול אם ליבוביץ באמת אוים על ידם, היא בודאי לא יכולה הייתה להמציא את השמות הללו. קשה גם להניח, כי כבר בזמן אמת, דאג ליבוביץ "לשתול" את שמותיהם של המשיב ושל חברו אברג'ל במוחה של חברתו, כמו גם במוחה של מרים עובדיה, על מנת שבבוא העת תמסורנה שתיים אלה גרסה במשטרה, שיש בה משום עלילת שווא על המשיב ועל חברו (שלא בידיעתן), והכל ממניעים בלתי ברורים בעליל. לא הוצבע על כל סכסוך בין ליבוביץ לבין המשיב, ההיכרות ביניהם הינה היכרות קצרה, באמצעות ברדע, ויש להניח כי ליבוביץ מבין הבן היטב את הסיכון שהוא נוטל על עצמו ברקימת עלילת שווא כלפי אנשים שיידעו לבוא עימו חשבון על מעשה כזה.

יצויין, כי בכל הנוגע לפרשת הנשק שמר המשיב על זכות השתיקה (הודעה מיום 19.8.07). אכן, המשטרה הבטיחה במהלך חקירתו, עת הובא להארכת מעצרו בפני שופט, כי יילקח לחקירה על מנת שיוכל למסור גרסה לאחר ששתק, והמשטרה לא עמדה בדיבורה. משנמסרה הצהרת תובע סרב המשיב, בעצת עורכת דינו, להשיב לשאלות החוקרים (הודעה מיום 2.9.07), בטענה כי לנוכח הצהרת התובע הסתיימה חקירתו. בית המשפט שבפניו יתנהל התיק עצמו יידרש בודאי למשמעות שיש ליחס לשתיקה, בנסיבות אלה.

כך או כך, גם מבלי להתייחס לעובדת שתיקתו של המשיב במהלך חקירתו, אני מגיעה למסקנה כי בידי המאשימה ראיות לכאורה לביסוס האישום הראשון המיוחס למשיב.

אישום נוסף המהווה, לטענת המאשימה, תשתית לבקשת המעצר הינו האישום הרביעי על פי כתב האישום, המייחס למשיב עבירה של הפרת הוראה חוקית ושל ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על פי עובדותיו של האישום, המשיב, שהיה נתון במעצר בית מלא, ולאחר מכן במעצר בית חלקי שאפשר לו לצאת מביתו למקום עבודה מסוים, ותו לא, הפר הוראה זו. עוד מיוחס למשיב, כי כדי להבטיח עצמו מפני טענה כי הפר את מעצר הבית, ביקש, וקיבל, מרופא השיניים שלו, אישורים פיקטיביים על ביקורים במרפאה, שלא היו ולא נבראו.

התשתית הראייתית עליה מתבסס אישום זה הינה הודעתו של רופא השיניים. בחקירתו במשטרה התכחש המשיב לאישומים המיוחסים לו בהקשר זה, אולם בטיעונה בפני לא הסתייגה באת כוחו מקיומן של ראיות לכאורה, אלא ביקשה למזער את המיוחס לו, בטענתה כי היה בסיס אמיתי לאישורים, כלומר, הם ניתנו ביחס לביקורים שהתקיימו במרפאה, אולם הרופא התבקש "להרחיב" מעט את זמן הביקור.

עילות המעצר