החלטה בתיק בש 9889/06

בקשה למעצר עד תום ההליכים המוגשת על רקע כתב אישום שהוגש בעניינו של המשיב, אזרח טורקי, ולפיו מואשם הוא בארבעה פרטי אישום הנוגעים לעבירות שהיה בלתי חוקית והסתננות, שבוצעו בין השנים 1999 ועד למעצרו. 

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה. אין גם מחלוקת בין הצדדים לפיה לא נשקפת מסוכנות מהנאשם, והדבר הוצהר מפורשות (ר' פרוטוקול עמ' 6 ש' 7). עילת הבקשה נוגעת לחשש המדינה בדבר הימלטותו של המשיב מאימת הדין ואי התייצבותו למשפט, הא ותו לא.

במסגרת הדיון שנערך בפני, העלה ב"כ המשיב טענות מטענות שונות, הנוגעות בין היתר לסעיף האישום - הסתננות או שב"ח לפי חוק הכניסה לישראל, שאלת היותו או אי היותו של המשיב במעמד של פליט אשר קיבל מקלט מדיני זמני בארץ במסגרת האו"ם, שאלת חוקיות מעצרו על רקע ההליך הכפול שננקט בעניינו - מנהלי ופלילי, שאלת אפליה  ביחס לאחרים ועוד.

ב"כ המשיבה נגרר אף הוא לשאלות שהועלו, והביא תשובתה המפורטת של פקד אורנה סרויה - קצינת חקירות במנהלת ההגירה במשטרת ישראל, אשר טרחה והתייצבה לדיון ואף מסרה תשובתה המפורטת בכתב. בתמצית משיבה הנ"ל, כי מחקירת התיק עולה, שהאישור שניתן על ידי נציבות האו"ם הוצא באופן לא חוקי, המשיב לא נעצר קודם בקשה זו אלא שהה במשמורת במסגרת הליך מנהלי, ואך כשהוברר שהמדובר ב"רצידיבסט" שהורחק מהארץ מספר פעמים, רק אז הוחלט על העברה למסלול פלילי, הגשת כתב אישום ובקשה לעוצרו עד תום ההליכים.

בתחילה סברתי להידרש למכלול השאלות שהועלו על ידי הצדדים, ואולם במחשבה מחודשת ולאחר שעיינתי בעצמי בחומר הראיות שבתיק נראה לי, כי אין בכך כל צורך. משלא קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה (אשר אף אני נוכחתי בקיומן), ומשלא קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר אי מסוכנותו הציבורית של המשיב, נותרה לדיון אך שאלה אחת, הנובעת מעילת המעצר הנטענת - חשש ההמלטות והיא שאלת החלופה.

לעניין זה טוען ב"כ המשיב, כי לא זו בלבד שעילה זו לא קיימת, אלא אדרבא, למשיב אינטרס מובהק להישאר בתחומי המדינה. אעיר כבר עתה, כי אין בכך כל ערובה להעדר חשש הימלטות מהדין, ויודגש כי המדובר בהימלטות מהדין ולא משטח המדינה, בייחוד שתלוי ועומד כנגד המשיב כתב אישום, כפי שהוגש נגדו. השאלה העומדת בפני הינה איפוא, האם יש מקום להורות על שחרורו של המשיב בענייננו ואם כן באלו תנאים?

בית המשפט העליון נדרש לסוגיה זו לא אחת וקבע, כי אין בעובדת היות אדם שב"ח לכשעצמה, כדי לפטור מחובת בדיקת חלופת מעצר, זאת נוכח תפיסת היסוד של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המניח צורך של איזון, בין ערך חרות הפרט לבטחון הציבור, תוך הדגשת חרות הפרט כראשון במעלה, בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי. אף שהחשש לקיומו של סיכון ההתחמקות מאימת הדין מתקיים בדרך כלל במקרים מסוג זה, וקל יותר לתושבי חוץ להמלט ולהתחמק ממשפט, מתחייבת בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו (ר' לעניין זה בש"פ 7136/04 האשם פיאלה נ' מדינת ישראל,  בש"פ 260/05 חרבי סביח נ' מדינת ישראל, בש"פ 648/00 איאד עבידו נ' מדינת ישראל, בש"פ 9193/99 מדינת ישראל נ' אבו חדיד בורהאן,  בש"פ 5017/99 חסן סעאדה נ' מדינת ישראל,  בש"פ 6339/03 מדינת ישראל נ' חושיה, ועוד ). יצויין כי בחלק מהחלטות אלה נידונו עניינם של נאשמים שהתלוו לעבירת השב"ח שביצעו גם עבירות נוספות. אל מול האמור קיימות גם החלטות אחרות בהן הוחלט כי לעיתים, בעיקר משיקולי עיתות חירום ובתושבי שטחים, מופעל שיקול הדעת מול החשש להמלטות מאימת הדין באופן הגובר על שיקולים אחרים (ר' למשל בש"פ 2739/02 אנואר צבאח נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ו (3) 926).

מסקירת פסיקת בית המשפט העליון נראה איפוא, כי בעקרון, לא שונה עבירת השהיה הבלתי חוקית או ההסתננות מבחינה קונספטואלית, מעבירות אחרות, וניתן עקרונית לשחרר אדם לחלופת מעצר שתבטיח מפני החשש מהמלטותו מאימת הדין, תוך שאין הדבר מהווה מתן גושפנקא חוקית כביכול לעבירה, שכן המדובר בחלופה למעצר למעשה, אם כי לא מאחורי סורג ובריח ממש, כך שהדבר תואם הן את העובדה שהמשיב לא שוחרר ולא מקבל הצדק למעשיו והן את עקרונות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

ב"כ המבקשת היפנה למספר החלטות שיצאו מטעמו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. לצערי, לא תורמות הן תרומה של ממש לדיוננו. בב"ש 20223/06 (כב' הש' שרה דברת מיום 14.2.06) היה דגש ההחלטה על העובדה, כי המדובר במשיב שניסה להבריח אחרים, כשהיתה אף הצהרה מצידו כי ישנה זהותו. מכאן אף מסוכנותו. באותו תיק נוספה גם הפרעה של הפרעה לשוטר. בענייננו לא מיוחסים למשיב כל עבירות נוספות מלבד חדירתו שלו ארצה. בב"ש 23094 (כב' הש' ורדה מרוז מיום 26.12.02), המדובר היה במשיב שעסק בהברחת סדרת מסתננים אחרים ואף הואשם בעבירות נוספות של שיבוש הליכי משפט, מתן סעד למסתנן ונהיגה ללא רשיון נהיגה. ברור הוא שמסוכנותו העולה מאותו תיק אינה מתאימה לענייננו.גם בב"ש 21242/05 (כב' הש' אלון מיום 25.8.05) המדובר היה במשיב שהצהיר כי בכוונתו להתמיד ולבצע את העבירה, משפטו עמד להתקיים באותו יום ממש והצעת החלופה היתה של פיקוח בלבד, ללא הפקדת סכום כספי. ברור שבנסיבות אלה לא היה יסוד לשחרור. בענייננו, לא מתקיימים התנאים האמורים ובהחלטתי לאחר עיון בנסיבות החלופה המוצעת ברור לי, כי יש לחייב בהפקדת ערובה כספית (דבר לו רמז גם ב"כ המדינה בטיעוניו -ר'  עמ' 9 ש' 6 לפרוטוקול).

לא למיותר יהיה להזכיר, כי  מעצר עד לתום ההליכים לא נועד לשמש מקדמה על חשבון העונש. עיקר ענינה של חלופת המעצר הוא מניעתי ומשמעותה, מניעת סיכון לציבור מפני מסוכנותו של המשיב, או לחילופין מניעת הימלטותו מהדין, אם לא יהיה עצור ממש עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. חומרת העבירות כשלעצמן וקיום עילת מעצר, אינם מצדיקים עפ"י החוק, שלא לשקול חלופת מעצר ובית המשפט מחויב לבדוק, אם חלופת מעצר לא תוכל להשיג את תכליתו, בדרך שפגיעתה פחותה.

בענייננו, המדובר במשיב, שאין כאמור כל מחלוקת באשר לעובדה כי לא נשקפת ממנו מסוכנות.  הקושי הנראה לי בעניין זה נוגע למישור אחר: מדובר במספר עבירות שב"ח והסתננות, כשהמשיב ששוחרר וגורש, הבין כנראה את העניין כ"היתר" מבחינתו או כחולשה מצד השלטונות, ושב וביצע את אותה עבירה פעם נוספת. מבחינה זו יתכן והיה מקום אולי לשדר מסר שונה למשיב, בהחלטה על מעצרו ממש, ואולם, הואיל ותכלית ההליך שבפני מניעתית ולא עונשית, ואת העונש עצמו, ישקול השופט הדן בדין העיקרי, לא אייחס משקל רב לעובדה זו, ביחס לשאלת עילות המעצר.

הערב המוצע הינו אזרח ישראלי ממוצא טורקי, חסר עבר פלילי, שגר ברמת אביב מאז שנת 1998, שמוכן לחתום על ערבות ואף  להפקיד ערובה להבטחת התייצבותו של המשיב למשפט. הערב התייצב בפני, הסביר כי מוכר במערכות המטפלות בעובדים זרים מטורקיה, כמו גם בשגרירות טורקיה בישראל. העד עשה רושם חיובי, אין מחלוקת לגבי הנורמטיביות שלו, והתרשמתי כי אכן יש כיסוי לדבריו וניתן לסמוך כי ידאג להתייצבות המשיב.

בנסיבות שתוארו ובהעדר מסוכנות, אינני מוצא סיבה של ממש, שלא לאפשר שחרורו של המשיב בכפוף להצבת תנאים שיבטיחו התייצבותו, ועל כן הנני מורה על שחרורו של המשיב בכפוף לתנאים הבאים:

א.     המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתו שברח' דוכן 14 תל אביב, ולא יצא מפתח הבית לשום עניין ולשום צורך, למעט על פי הזמנת משטרה ו/או בית המשפט. במקרים דחופים ובלתי צפויים, יוכל לצאת מביתו אך ורק בליווי צמוד של הערב שפרטיו יפורטו בסעיף ב' להלן.

ב.      המשיב יתייצב לכל דיון משפטי אליו יוזמן, כסדרו ובמועדו.

ג.        חתימת התחייבות עצמית וערבות צד ג', מצד הערב מר אלטין יוסוף ת.ז. 011514155 מרח' דב האוזנר 4/7 תל אביב (טל' 6992583-03), בסך של 50,000 ש"ח כל אחת.

ד.      הואיל ולמעשה מוגבל הפיקוח הישיר המוצע, ונוכח העובדה כי הדרך האפקטיבית היחידה להבטחת התייצבות המשיב בבית המשפט, היא על דרך ההפקדה כספית, הנני מורה בזאת על הפקדת סכום מזומן בקופת בית המשפט בסך של 25,000 ש"ח להבטחת תנאי השחרור.

מובהר בזאת למשיב ולערב, כי בהפרת תנאי מתנאי השחרור, לרבות אי הימצאותו במקום מעצר הבית או אי התייצבותו למשפטו, עלול בית המשפט להורות על מעצרו המיידי של המשיב וכן על חילוט הערובות.

ניתנה היום ט"ו בכסלו, תשס"ז (6 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים.