החלטה בתיק בש 9827/05

1.         בפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם בת.פ. 5579/05, בו הואשמו בקשירת קשר וסחיטה באיומים. צר לי, שבעקבות תקלה עותק מכתב האישום אינו מצוי בתיק זה או בחומר החקירה. על כן, אאלץ להתייחס להאשמות כנגד המשיבים על בסיס חומר החקירה והטיעונים בלבד.

2.         הרקע לפרשיה נשוא כתב האישום הוא העברת מניותיו של המשיב 1 (להלן, "בידאני") בחברה בשם ב.מ. בידאני תעשיות אלומניום בע"מ (להלן, "החברה") לידי בנו של המתלונן דני תורג'מן (להלן, "תורג'מן"), ששמו ליאור (להלן, "ליאור"). לטענת בידאני בהליך האזרחי המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (בש"א 6225/05 ו-ת.א. 4317/05), תורג'מן העביר את מניותיו (של בידאני)  בחברה הנ"ל לבנו, ליאור, במרמה ובלא בהסכמתו או הרשאתו. לפי המבקשת, במטרה להשיב לעצמו את מניותיו, קשר בידאני קשר עם המשיב 2, אלישע סבח (להלן, "סבח") ועם רועי טשובה (להלן, "טשובה") במטרה, שיאיימו על תורג'מן על- מנת, שיסכים שיסכים להיפגש עם בידאני ויחזיר לו את מניותיו בחברה הנ"ל. האיומים, לפי המבקשת, בוצעו הן טלפונית על ידי סבח וטשובה כלפי תורג'מן ממכשיר הטלפון הנייד של בידאני והן בביקור של סבח וטשובה במשרדי תורג'מן, שם איימו השניים הנ"ל בפני ליאור. לפי המבקשת, האיומים כללו, בין היתר, את האיזכור של השימוש העתידי בכח כדי לשבור לתורג'מן את צלעותיו, מחיצת תורג'מן כמו יתוש והפעלת עבריינים כדי לפגוע בו, אם לא יחזיר את מניותיו של בידאני.

3.         ישנן ראיות לכאוריות להוכחת כתב האישום בדמות תלונתו של תורג'מן, שתארה את שיחת הטלפון, בה התקשר אליו בידאני ולאחר העברת השיחה לסבח ולטשובה הושמעו האיומים על ידיהם. הוכחת הקשר היא נסיבתית, שהרי לטענת בידאני בחקירתו, אין לסבח או לטשובה אינטרס עצמי לאיים על תורג'מן.  ההוכחה מתחזקת במידה מסוימת בחקירתו של ליאור, שתאר פגישה, בה הושמע איום על אביו על ידי סבח בנוכחות טשובה. בעימות עם ליאור טשובה הכחיש, שליאור פחד ממנו, אך לא הכחיש את נוכחותו בפגישה. כן, מחוזקת גרסת המבקשת על ידי שתיקתם של סבח ושל טשובה בחקירתם. לבסוף, יש בידי המבקשת פלט שיחות הטלפון, שיצאו ממכשיר הטלפון הנייד של בידאני, המלמד, כי ביום 02.11.05 אכן התקשר בידאני לתורג'מן והתקיימה שיחה בת כ-10 דקות. זהו היום, בו אויים תורג'מן, לפי תלונתו. בידאני מסר בחקירתו, שסבח התערב בשיחה ודיבר עם תורג'מן, אם כי, לגרסתו, סבח נטל את הטלפון ושוחח עם תורג'מן ברחוב תוך הליכתו הלוך ושוב בלא שבידאני שמע את תוכן השיחה. כאמור, יש בכל אלה כדי להוות ראיות לכאוריות.

3.         ואולם, יש להתייחס לראיות אלו בזהירות, שהרי עצמתן כורסמה. במה הדברים אמורים? על אף האיום ביום 02.11.04 תורג'מן וליאור התלוננו במשטרה אך ביום

14.11.05. אזכיר את דברי המלומד קדמי ב-י' קדמי על הראיות (חלק ראשון, תשס"ד) 441:

"הכלל הוא: עדות כבושה, ערכה ומשקלה מועטים ביותר, משום ש"הכובש עדותו" חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה. זאת, כל עוד אין בפיו הסבר משכנע: על שום מה נכבשה העדות עת רבה; ומדוע החליט העד לחשפה..."

כאן המקום להטעים, כי ביום 07.11.05, שבעה ימים לפני תלונתו של תורג'מן, התלונן בידאני במשטרה, שתורג'מן איים עליו והוציא מבעלותו את מניותיו בחברה, שהיתה בשליטתו, במרמה.

4.         מה הביא לכבישת תלונתו של תורג'מן והודעתו של ליאור מאז האיומים ביום 02.11.05 ועד יום 14.11.05? ליאור הסביר (בעמ' 4 שורה 3 ואילך להודעתו), שלקח לו "כמה ימים" להתייעץ, לאזור אומץ ולהתלונן במשטרה משום פחדיו. ותורג'מן, מה הסברו לכבישת תלונתו? בעמ' 2 שורה 13 להודעתו הוא הסביר, שהוא לא רצה להגיש תלונה, שבידאני הפסיד במשפט ושהוא חושש שיממש את איומיו. אלא מאי? בידאני לא הפסיד במשפט. יש לזכור, שהאיומים הנטענים הם מיום 02.11.05. מחקירת תלונתו של בידאני נגד תורג'מן (שמתקבל הרושם, שכלל לא מוצתה) אנו יודעים, שביום 02.11.05 בשעה 11:07 נתקבלו מסמכי רשם החברות בפקסמיליה לידי דורון, שהוא לכאורה עורך דינו של בידנאי, שהועברו מניותיו של בידאני. בפי ההגנה הטענה, שבידאני למד על העברת מניותיו לליאור ביום 03.11.05. מכל מקום, שיחת האיום הנטענת התקיימה, לפי פלט הטלפון הנייד של בידאני, ביום 02.11.05 בשעה 11:47 (הדרך לבחון את עצם קיום סוג של תקשורת בין עורך דינו לבידנאי ברורה ופשוטה). ביום 09.11.05 בידאני ביקש צו מניעה זמני מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כך שחייבי החברה  הרלוונטית לא יפקידו כסף בחשבון הבנק החדש שנפתח, ובו המוטב הוא ליאור, אלא שיפקידו כספים, שחייבים לחברה, בחשבונה הישן בבנק המזרחי. ביום 11.11.05 בית המשפט החליט לחייב את חייבי החברה להפקיד כל כסף, המשולם לחברה, בחשבונה הישן בבנק המזרחי תוך מינוי רואה חשבון כנאמן, האחראי לחשבון. לכאורה היה בכך, כדי לסכל את רצונו של תורג'מן ובוודאי, שהסברו של תורג'מן לכבישת תלונתו (שבידאני הפסיד במשפט והוא חושש שיממש את איומיו) לוקה באמירת אי אמת. לא זאת אף זאת. בסעיפים 25 ו-26 לתצהיר התשובה של תורג'מן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הוא טען, שבידאני בא לבית המשפט (לקבל צו מניעה זמני) בידיים לא נקיות. ואולם, בתצהירו זה מיום 11.11.05 לא נתכבו מילה וחצי מילה על אודות איומיו וסחיטתו של בידאני ובריוניו. מה הפלא, שהתרשמו באי כוחם המלומדים של המשיבים, שלאחר שהפסיד תורג'מן בבית המשפט ביום 11.11.05 הוא פנה למשטרה ביום 14.11.05 והביא למעצרו של בידנאי בגין איום בדיוני מיום 02.11.05? ומדוע הוזכר דווקא יום 02.11.05 בתלונתו של תורג'מן כיום האיום? לפי טענת ההגנה, ידע תורג'מן על קיום שיחה טלפונית בין בידאני לבינו באותו יום, ויכול היה לתאר את תוכנה כאוות נפשו. זהו הכירסום בעצמת הראיות הלכאוריות.

5.         סבורני, שקיימת עילת מעצר של המסוכנות לבטחון האדם כנגד שלושת המשיבים גם יחד. זאת על בסיס הראיות לקשירת קשר ושיחת הטלפון, בה הושמעו האיומים, לפי הראיות הלכאוריות. מאז אותה שיחה, לא ראינו כל נסיון לשבש את החקירה. לכן, יש לקבוע, כי העילה הנטענת לחשש הסביר, שמא בשחרורם מן המעצר ישבשו המשיבים את ההליך המשפטי אינה קיימת. הרי, חשש זה הוא חשש בעלמא ולא חשש סביר, המבוסס על ראיות. עוד אזכיר, כי בכל הקשור לאיומים במשרד, שהושמעו לפני ליאור, אף לדידי ליאור, טשובה מילא את פיו מים באותה העת.

6.         נוכח הכרסום בראיות הלכאוריות, יש לבחון ביתר שאת, אם ניתן להשיג את מטרות המעצר באופן הפוגע פחות בחרות המשיבים. זאת בייחוד לאור העובדה, כי בידאני, שהוא יליד 1947, נחקר עתה לראשונה בחייו במשטרה ואין לו כל הרשעה קודמת. זאת גם לאור העובדה, שלטשובה הרשעה אחת קודמת בגין החזקת סכין בשנת 2002 בלא האפשרות הסבירה להוכיח, שהחזיקה למטרה כשירה. ובאשר לסבח, יש לחובתו שלוש הרשעות קודמות, האחרונה בהן משנת 2001 בגין האיום וההפרעה לשוטר בשנת 2000. הרשעתו הקודמת היא משנת 1991.

7.         נשאלת השאלה, אם בנתונים האישיים, שציינתי לעיל, ונוכח הכרסום בראיות התביעה, ניתן לשמור על בטחון המתלונן בלא שעצם ההליך הפלילי ישיג בעבורו את אשר נמנע ממנו בהליכים האזרחיים, קרי הפגיעה הכלכלית ביריבו היום. מתוך התרשמותי החיובית מן הערבים בראש ובראשונה ממר אזולאי חנניה, אך בלא שראיתי לפסול אף ערב אחר, הריני מורה על שחרורם של המשיבים 1, 2 ו-3 מן המעצר בהתקיים מלוא התנאים כדלקמן:

א.         חתימת ערבות אישית בסך 60,000 ש"ח;

ב.         חתימת ערבות צד ג' ע"י חנניה אזולאי ומרים בידאני, שפרטיהם בעמ' 10 לפרטיכל, בעבור המשיב 1 , חתימת הגב' טלי סבח עבור המשיב 2 וחתימת הגב' ג'נט ומר אהרון טשובה (שפרטי האחרונים מצויים בעמ' 11 לפרטיכל) בסך 45,000 ש"ח כל אחד.

ג.          הפקדת הערבון בקופת בית המשפט בסך 15,000 ש"ח עבור כל אחד מן המשיבים, כשמחציתו תופקד טרם השחרור מן המעצר ומחציתו תופקד עד יום 01.01.06.

ד.         אי יצירת כל קשר בין באופן ישיר ובין באופן עקיף (מלבד במסגרת מגעי עורכי הדין בהליך אזרחי) עם מר דני תורג'מן ו/או עם מר ליאור תורג'מן ו/או עם בני משפחותיהם;

ה.         ביחס למשיבים, שיורשו לעבוד, אי ההימצאות במרחק הפוחת מ-500 מטר מדני תורג'מן, מליאור תורג'מן ומבני משפחותיהם בכל מקום שהוא ומבתיהם;

ו.          הישארותו של המשיב 3 אך ורק בבית הוריו ברחוב חיים גבריהו 6/6 בבאר שבע בפיקוח הצמוד והמתמיד של אחד מערביו הצדדים השלישיים, למעט יציאתו בפיקוח הצמוד הנ"ל לטיול יומי בין השעה 16:00 לשעה 17:00, יציאתו באותו הליווי למפגשים עם באת כוחו המלומדת על פי ההזמנה בכתב ומראש, יציאתו בליווי הנ"ל לבית המשפט ויציאתו באותו הליווי לקבלת טיפול רפואי, שיתועד בתיעוד רפואי מתאים.

ז.          הישארותו של המשיב 1 אך ורק בביתו בפיקוח הצמוד של ערבו הצד השלישי ברחוב צפורן 70 בעומר מלבד יציאתו בליווי הצמוד של ערבו הנ"ל לצרכי עבודה, לצרכי המפגשים עם סניגורו המלומד לאחר ההזמנה בכתב ומראש, לצרכי קבלת טיפול רפואי, שיתועד בתיעוד רפואי מתאים ולצרכי התייצבותו למשפטו.

ח.         הישארותו של המשיב 2 אך ורק בביתו ברחוב בר ניסן 35 בבאר שבע בפיקוח הצמוד של הערבה הצד השלישי, למעט הימצאו בפיקוחה הצמוד בדלת אמותיו של העסק בניהולם בשעות האור ברחוב קק"ל 45 בבאר שבע, ולמעט יציאתו בליווי הצמוד הנ"ל למפגשים עם באת כוחו המלומדת על פי ההזמנה בכתב ומראש, יציאתו לדיוני בית המשפט בליווי הצמוד הנ"ל ויציאתו בליווי הנ"ל לקבלת טיפול רפואי, שיתועד בתיעוד רפואי מתאים.