החלטה בתיק בש 971/08

הקדמה :

לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 70/08, במסגרתו יוחסה לו העבירות הבאות: אישום ראשון - שוד - עבירה לפי סעיף 402(ב) + סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961; אישום שני - שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

כתב האישום :

מן המפורט בכתב האישום עולה, כי ביום 2/9/07 עבד המתלונן רמזי (להלן: "המתלונן"), כמתדלק יחיד בתחנת הדלק "פז" בכביש עוקף נצרת (להלן: "תחנת הדלק") שבסמוך לה ממוקמת חנות "yellow" לממכר מזון, משקאות, סיגריות ומוצרים נוספים (להלן: "החנות").

עפ"י עובדות כתב האישום, כאשר נכנס המתלונן לשירותים שבתחנת הדלק, הגיעו המשיב וחברו, אחמד פואד (להלן: "פואד"), ברכב מסוג מזדה בסמוך לתחנת הדלק, והחליטו לבצע גניבה מהחנות.

המשיב ופואד ניגשו לחנות כשהם מסתירים באופן חלקי את פניהם, ובשלב מסוים החשיכו חלקית את המקום. מששב המתלונן מהשירותים, הוכה באגרוף בפניו, והמשיב ופואד משכו אותו לתוך החנות כשהם מכים אותו בכל חלקי גופו. בהמשך, הכניסוהו למשרד בחנות ודרשו כי ימסור להם את הטלפון הנייד שברשותו כשהם ממשיכים להכותו. משנענה לדרישתם, יצאו המשיב ופואד מהמשרד, סגרו את הדלת וחסמו אותה במתקן בקבוקי שתיה. כן נטלו מהחנות סיגריות וסוללות וברחו עם רכבם מהמקום.

על פי כתב האישום, במעשיו אלה, קשר המשיב קשר עם פואד לבצע שוד, גנב מהחנות סיגריות וסוללות, ותוך כדי מעשיו היכה ופצע את המתלונן כדי להשיג את הדבר הנגנב, כשהוא מסתייע ברכב לביצוע השוד.

מעובדות כתב האישום עוד עולה כי מספר פעמים ביום 21/5/08 ביקרו שוטרים בביתו של המשיב, והותירו בידי בני משפחתו הזמנות במסגרתן נדרש לסור לאלתר לתחנת המשטרה לצורך חקירה, אך על אף שהמשיב ידע שהוא דרוש לחקירה בגין האירוע נשוא האישום הראשון, לא התייצב כנדרש בתחנת המשטרה, עד ששוטרים מצאוהו בביתו ביום 12/6/08 ועיכבו אותו לחקירה.

על פי כתב האישום, בכך עשה המשיב מעשים בכוונה למנוע או להכשיל חקירה פלילית.

טענות הצדדים :

לטענת המבקשת, בידיה ראיות טובות, לכאורה, להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום, ובכלל זה בידיה הודעת המתלונן, אשר עבד עם המשיב בתחנת הדלק ומכיר אותו היכרות קודמת, עדותו של ראמי אסתיתי, שיש בה כדי להפריך את טענת האליבי של המשיב, והודאת פואד, שותפו של המשיב למעשים נשוא כתב האישום, אשר ד.נ.א שלו נמצא בתוך כפפה שנמצאה בזירת האירוע ואשר הפליל את המשיב במעשה השוד, לגביו קיימת החלטת של בית המשפט המחוזי (כב' השופט יצחק כהן) לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים, החלטה שאושרה בבית המשפט העליון. כן מצביעה המבקשת על התנהגותו המפלילה של המשיב, אשר לא התייצב לחקירה משך מספר שבועות אף שידע כי הוא דרוש לחקירה באופן מיידי, המחזקת לטענתה את הראיות לכאורה כנגד המשיב.

באשר לעילת מעצר טוענת המבקשת, כי חומרת העבירה המיוחסת למשיב מצמיחה את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21 (א)(1)(ג)(4) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), וכן מדגישה כי בנסיבות המקרה דנא, קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, נוכח העובדה שנעשו כבר פניות למתלונן על מנת שזה יבטל את התלונה, וכן קיים יסוד סביר לחשש מפני התחמקות מהליכי שפיטה לנוכח העובדה שהמשיב לא התייצב במשטרה, על אף שידע כי הוא דרוש מיידית לחקירה, כל זאת באופן המקים עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

כן מוסיפה המבקשת וטוענת, כי על מסוכנותו של המשיב ניתן ללמוד גם מנסיבות ביצוע העבירה, אשר בוצעה תוך נקיטת אלימות כלפי אדם המוכר למשיב, כדי לגנוב סיגריות, וכי אף העובדה שהמשיב שיקר בחקירתו הראשונה והעלה טענת אליבי שיקרית שתואמה מבעוד מועד עם שותפו פואד, אומרת דרשני.

אשר על כן, עותרת המבקשת בבקשתה דנא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ. 70/08. לשיטתה, בנסיבות המקרה אין מקום להורות על חלופת מעצר ללא קבלת תסקיר מקצועי של שירות המבחן, אשר מצוי בימים אלה בעיצומים שטרם ידוע מועד סיומם, וזאת לנוכח מסוכנותו של המשיב ולנוכח התחמקותו מחקירה וניסיונותיו לשבש את הליכי המשפט, נתונים שיש בהם כדי לפגוע ביכולת ליתן בו אמון, מה גם שהחלופה הספציפית שהוצעה אינה מתאימה ואינה הולמת.

מאידך, סנגורו של המשיב טוען, כי התשתית הראייתית בתיק חלשה, ולחילופין, כי קיימים סדקים ותמיהות בראיות המצויות בתיק, אשר מצדיקים דחיית הבקשה.

לטענת הסנגור, הודעתו של פואד, לגביו נטען כי היה שותפו של המשיב לביצוע השוד נשוא כתב האישום, אינה יכולה לסבך את מרשו בעבירות המיוחסות לו, מכיוון שלהודאה זו אין חיזוק בחומר הראיות.

כן מוסיף הסנגור וטוען כי המשיב מסר טענת אליבי הנתמכת בהודעה של אביו ולא נסתרה, וכי אין הצדקה לחששה של המבקשת מפני היחלצות של המשפחה לעזרת המשיב בכדי "לתפור" לו טענת אליבי, שכן אין מדובר באנשים המעורבים בפלילים.

לטענת הסנגור, בניגוד לטענת המבקשת, המתלונן דווקא הרחיק את המשיב מכל חשד וציין כי אינו חושד בו שיעשה מעשים כגון אלה שנעשו במקרה דנא.

יתירה מכך, לטענת הסנגור, תיאור הלבוש של האדם שביצע את העבירות, כפי שמסר המתלונן, סותר את פרטי הלבוש כפי שנמסרו על ידי  העד ראמי אסתיתי, אשר על עדותו נסמכת המבקשת כראיית חיזוק, ובנוסף לכך, התיאור שמסר ביחס לתוקף אינו תואם את תיאורו של המשיב עצמו. כן טוען הסנגור כי עדותו של העד אסתיתי אינה מהימנה ורווית סתירות פנימיות, ולא ניתן לסמוך עליה כראיית חיזוק.