החלטה בתיק בש 945/08

הקדמה :

לפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כב' ס. הנשיא השופט ג'ורג' אזולאי), לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו במ"ת 2810-05-08, זאת לאחר שהצדדים הסכימו לקיומה של תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתו ולקיומה של עילת מעצר, ולאחר שנקבע בהחלטת כב' בית המשפט קמא כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר.

כתב האישום :

במסגרת כתב האישום מיוחסים לנאשם שני אישומים שונים.

על פי עובדות כתב האישום הראשון, בתאריך 23/12/07 סחר העורר בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 0.4478 גרם נטו ובסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 0.3240 גרם נטו (להלן: "הסמים"), כאשר הסליק את הסמים בתוך פי הטבעת שלו ולאחר מכן שטפם ומסרם לידי סוכן סמוי של משטרת ישראל (להלן: "הסוכן הסמוי") תמורת תשלום בסך כולל של 350 ש"ח. בשל מעשים אלה מיוחסות לעורר עבירה של יצוא, יבוא, מסחר, הספקה של סמים מסוכנים - עבירה לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים").

על פי עובדות האישום השני, בנסיבות המפורטות באישום הראשון, ביום 30/12/07 תיווך העורר בפעולת סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין באופן שקיבל מהסוכן הסמוי סך של 300 ש"ח, העבירם לאחר, ובתמורה קיבל מהאחר סם מסוכם מסוג קוקאין במשקל של 0.4138 גרם נטו, שאותו העביר לסוכן הסמוי. בשל מעשים אלה מיוחסות לעורר עבירה של תיווך לעסקת סחר בסמים מסוכנים - עבירה לפי סעיף 13 + 14 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים.

טענות העורר :

לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא עת החליט על מעצרו עד תום ההליכים המתנהלים נגדו, ובמסגרת הערר מיקד את טיעוניו בהקשר לחלופת המעצר.

העורר מעיד על עצמו כנרקומן שרבות הן עבירות הסם בעברו, ובאשר לעת הרלוונטית לכתב האישום, טוען כי הוא מכר לכאורה מנת סם כדי לממן לעצמו מנת סם שצרך.

לטענת העורר, בנסיבות אלה אין לראות במעשיו משום סחר בסמים במובן הקלאסי, אשר מצמיח תועלת כספית לסוחר, כי אם פעולות שנועדו לספק לו את עלות מנת הסם בה הינה תלוי, אף אם, לכאורה, המדובר מבחינה משפטית בעסקת סמים.

העורר מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי לא מצא במעשיו של הסוכן הסמוי התנהגות הגובלת בהדחה לדבר עבירה, ומשקבע, כפועל יוצא, כי דינו של העורר כדין כל סוחר סמים, על כל המשתמע מכך.

כן מציין העורר כי בהחלטות קודמות של בית המשפט קמא, שניתנו אף הן בקשר לאותו מבצע משטרתי רחב היקף שכונה "אביב פורח", אשר במסגרתו הוגשו כתבי אישום כנגד למעלה מ-20 נרקומנים (להלן: "המבצע המשטרתי"), הוחלט על שחרור אותם נאשמים שהוגדרו כ"דגי רקק", חרף קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עסקאות סמים כפי שמיוחסות לעורר, ובית המשפט קמא אף ראה לנכון למתוח ביקורת על דרך התנהלות המבצע המשטרתי.

לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא משאבחן את מקרהו של העורר דנא ממקרים של נאשמים אחרים באותה פרשה, אותם הוחלט לשחרר לחלופת מעצר, חרף הדמיון הבולט בין המקרים.

באשר לאישום השני, במסגרתו מיוחסת לעורר עבירה של תיווך בעסקת סמים, מפנה העורר לכך שהאדם הנוסף ממנו רכש לכאורה את הסם והעבירו לסוכן הסמוי, שוחרר בהסכמת המשיבה.

באשר לחלופת המעצר, טוען העורר כי חלופת המעצר שהוצעה בדמותה של אחותו, שהינה אישה נשואה ללא עבר פלילי אשר הביעה את הסכמתה לפקח יחד עם בעלה על העורר ולקיים אחר כל תנאי מגביל  שייקבע על ידי בית המשפט, הינה חלופת מעצר ראויה. כן מוסיף העורר כי לא יתנגד לכך שבנוסף למשמורנים ולתנאים המגבילים שייקבעו, יושת עליו גם פיקוח אלקטרוני.

לטענת העורר, העובדה שתלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, אין בה כדי להטות את הכף לטובת מעצרו, כיוון שבמקרים רבים מסתיימים תיקים כגון המקרה הנדון בהסדרי טיעון שאינם כוללים מאסרים בפועל, חרף קיומו של מאסר על תנאי תלוי ועומד.

במסגרת טיעוניו בעל פה, הוסיף סנגורו של העורר וציין כי מזה כ-6 חודשים העורר נקי מסמים ועובד בקיבוץ לביא וכי הוא מנסה לסגל לעצמו אורח חיים נורמטיבי. לשיטתו של הסנגור, בנסיבות הנדונות, החלופה שהוצעה בדמות שני משמורנים (אחותו של העורר ובעלה) וכן איזוק אלקטרוני, יש בה כדי לאיין את המסוכנות שהמשיבה מייחסת לעורר.

טענות המשיבה :

לטענת המשיבה, במסגרת המבצע המשטרתי נעצרו 22 חשודים, שביניהם העורר, כשחלקו של כל אחד מהם שונה מחלקו של האחר. לשיטתה של המשיבה, בית המשפט קמא דן בכל מקרה לגופו ובסופו של יום הורה על שחרורם של 16 עצורים ועל המשך מעצרם של יתר החשודים.