החלטה בתיק בש 94443/06

1.         בפנינו עתירה לגילוי ראיה חסויה, שהוגשה בהתאם לסעיף 46(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות").

            עתירה זו נוגעת לתעודה בדבר ראיות חסויות (להלן: "תעודת חיסיון"), אשר נחתמה ע"י השר לבטחון הפנים דאז, השר גדעון עזרא, ביום 19.1.2006.

            בין היתר, קבע השר בתעודת החיסיון כי "כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהותם של השוטרים אשר ביצעו פעולות העיקוב במהלך החקירה בתיק זה, שמה של היחידה אליה משתייכים ומקום מושבה וכן השיטה, האמצעים והעזרים הטכניים ששימשו את אנשי היחידה לביצוע פעולות העיקוב, לרבות מכלול הדו"חות האישיים של אנשי היחידה", הינו חסוי.

זאת, מאחר שגילוי כל פרט או מידע כאמור, עלול לפגוע בעניין ציבורי חשוב, היינו "לחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה, לפגוע ביעילות פעולותיה ולסכל פעולות חקירה עתידיות".  

            אין חולק כי במהלך החקירה הנוגעת למשפטם של העותרים בוצעו פעולות עיקוב שונות ע"י יחידת עוקבים מרכז, כאשר כל אחד מהעוקבים הגיש דו"ח אישי בו פירט את שראו עיניו במהלך ביצוע המשימה, ככל שהדבר נוגע לאחד ממושאי המעקב.

            עו"ד חימי, אשר הגיש את העתירה בשמם של העותרים 2 עד 4, ואליה הצטרף גם עו"ד רוזה, ב"כ עותר 1 - טען בעתירתו כי יש מקום לחשוף את " כלל דו"חות העיקוב, המנציחים את פעילות המעקבים שהתנהלה כנגד העותרים במהלך החודשים יוני-נובמבר 2004".

            עו"ד חימי ציין, אמנם, כי להגנה הומצאו דו"חות מסכמים, אשר אמורים לשקף את פעולות העיקוב, אך אלה "אנמיים, לאקוניים ומכסים ימים ספורים בלבד". כמו כן, נטען כי בחלק מהדו"חות המסכמים אין איזכור לטווח הזמן בו בוצעה פעולת העיקוב ואף לא אוזכרה כל פעילות שנצפתה. במצב דברים זה, אין בידי העותרים חומר חקירה מלא הדרוש להם, ובכך יש כדי "לפגום באופן תהומי בהגנתם של העותרים".

            עוד נטען בעתירה, כי המידע המצוי בדו"חות העיקוב עשוי לסתור חלק מהראיות שהוגשו ע"י התביעה, וכן לתמוך בטענת אליבי של העותרים.

            עו"ד חימי מוסיף וטוען, כי התביעה כללה ברשימת עדיה את מבצעי המעקבים (ע.ת.
194), ומשהודיעו באי-כח המאשימה כי הינם מוותרים על עדותם של העוקבים, הרי שבכוונתו לזמנם כעדי הגנה.

            לאור האמור, מבקש עו"ד חימי כי בית המשפט יקבל את עתירתו ויורה להמציא לידיו את רשימת השוטרים אשר ביצעו את המעקבים, וכן לאפשר לו לעיין ולהעתיק את הדו"חות המקוריים שנרשמו על ידם, להבדיל מהדו"חות המסכמים.

            עו"ד חימי ציטט בבקשתו מקצת מפסקי הדין אשר ניתנו בסוגייה זו ע"י בית המשפט העליון, שם נקבע כי יש להעדיף את עניינו של הנאשם ואת צרכי הגנתו, כאשר מדובר בחומר שיש בו כדי לכרסם במשקלן של ראיות התביעה.

2.         בתאריך 26.12.2006 התקיים דיון בעתירה, אליה הצטרף, כאמור, גם עו"ד רוזה מטעמו של מוחמד שורפי, נאשם 1 בתיק העיקרי.

            עו"ד חימי חזר וטען כי הדו"חות האישיים דרושים לו על מנת להפריך ראיות או עדויות שהוגשו מטעם התביעה ולחזק טענת אליבי אפשרית של העותרים, לפיה לא נכחו במקום ובמועד לו טוענת התביעה.

            עו"ד חימי הוסיף וטען כי הדו"חות המסכמים הינם סלקטיביים, ולא נכלל בהם כל המידע הרלבנטי, ואין זה ראוי כי התביעה היא שתחליט איזה מידע יגיע לידיעת הנאשמים ובאי-כוחם, ואיזה מידע יוסתר מפניהם.

            עו"ד רוזה טען כי קיים שוני בדרך טיפולה של פרקליטות מחוז ת"א (פלילי) לעומת הנהוג בפרקליטות מחוז המרכז, ככל שהדבר נוגע להמצאת "דו"ח מרכזת", אשר אמור לשקף את מלוא היקף פעילותם של העוקבים. הדו"חות שהומצאו במקרה דנן אינם שלמים וחסר בהם מידע חיוני הדרוש לעותרים לצרכי הגנתם.

            לפיכך, טען עו"ד רוזה כי יש מקום לקבל את העתירה ולאפשר לעותרים לקבל לרשותם את הדו"חות האישיים בצירוף שמותיהם של העוקבים.

            עו"ד ליברמן, אשר טענה בשם המשיבה, ציינה כי אין מקום למסירת הדו"חות האישיים, כל עוד אין בכוונתה של התביעה להעיד מי מבין העוקבים. התביעה מסרה לידי באי-כוח הנאשמים דו"חות מסכמים, הכוללים את כל המידע כולו ובכך יש כדי לספק את צרכי הגנתם, מבלי לחשוף את שמות העוקבים, את אמצעי העיקוב ואת שיטות פעולתם של העוקבים.

            עו"ד ליברמן הוסיפה, כי התביעה לא תתנגד להגשת החומר המצוי בדו"חות המסכמים, כולו או בחלקו, אם יבקש זאת מי מבין באי-כוח העותרים.