החלטה בתיק בש 94156/06

הבקשה לקבלת חומר חקירה ותשובת המשיבה

1.         בפניי בקשה להמצאת חומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ").

            ככלל, בקשה מעין זו אינה נדונה בפני השופט הדן בתיק העיקרי. ברם, נעניתי לבקשת הצדדים לדון בבקשה, שכן הכרעה בה דורשת היכרות מעמיקה עם חומר הראיות שהוגש בתיק זה ועם השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

            הבקשה נסבה על האזנות סתר, שהתקיימו בין התאריכים 3.5.1998 ועד 3.6.1998 לטלפון שהיה ברשותו של מר גוטליב, שהיה עד במשפט מטעם המאשימה.

            בבקשה נטען כי בחקירתו סיפר מר גוטליב על תפקידו כמעין "בנקאי", אשר ביצע העברות כספים בין מדינות שונות עבור לקוחות מסויימים.

            המבקש, מר עודד גולד, שהוא נאשם 1 בתיק העיקרי, טען עוד בבקשתו כי עיון בתמלילי האזנות הסתר עשוי לסייע בידי ההגנה ללמוד על דרכי התנהלותו של מר גוטליב, לרבות על מה שכונה על ידי המבקש "ערבוב כספי הלקוחות", ובכך להפריך חלק מטענות התביעה.

2.         עו"ד בן ארי, אשר טענה למשיבה, ציינה כי מדובר בהאזנות סתר שבוצעו בתקופה שלאחר תום חקירת הפרשה, בגינה הועמד המבקש לדין. אין בתמלילי השיחות חומר הרלבנטי למשפט ואין בהם איזכור למי מבין הנאשמים, או לפרשה המתבררת בתיק העיקרי.

            עו"ד בן ארי הפנתה לבש"פ 2043/05 מ"י נ' גד זאבי ואח' (טרם פורסם), שם עמדה כב' השופטת פרוקצ'יה על הרגישות הרבה הנודעת לחומר אשר נאסף במסגרת האזנות סתר, שכן יש בו פוטנציאל של פגיעה בצדדים שלישיים, שאינם חלק מההליך המשפטי, בנוסף לחשש בדבר פגיעה אפשרית בצנעת הפרט, לגבי נשוא ההאזנה הטלפונית.

            בנסיבות אלה, סבורה עו"ד בן ארי, כי אין מקום לאפשר מסירת החומר כולו או בחלקו, לידי מר עודד גולד.

            הצדדים הסכימו, כי לצורך ההחלטה בבקשה יעיין בית המשפט בתמלילי השיחות שהינן תוצר של האזנות הסתר למר גוטליב.

דיון

3.            בבג"צ 233/85 אל הוזייל נגד משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, הביע כב' השופט בך את דעתו כי:

                        "אין לפרש את המונח 'חומר חקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה' במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע.

                        מטבע הדברים, אין לקבוע בנושא זה כללים גורפים וממצים; בכל משפט חייבים נציגי התביעה, ובמקרה של חילוקי דעות - בתי המשפט, להיות מודרכים על-ידי כללי השכל הישר ועל-ידי המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה... אולם, במסגרת השימוש בשיקול הדעת, כאמור, אין  גם להפליג למרחקים ולכלול במונח 'חומר חקירה' ראיות, שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית, ולא כל שכן אין להחיל ככלל את הוראות סעיף 74 האמור על חומר שולי שכזה, אשר בלאו הכי אינו יכול להיות קביל באותו משפט"(שם, בעמ' 129, וראו גם בג"צ 1885/91 צוברי נגד פרקליטות מחוז ת"א, פ"ד מה(3) 633,630).

            בבש"פ 5425/01 יאסין אל חאק נ' מדינת ישראל נה (5) 426, בעמ' 429-430 ציינה כב' השופטת ביניש כי:

                        "השאלה מהו 'חומר חקירה' שיש להעמידו לעיון הסנגוריה תוכרע בכל עניין באופן פרטני על פי טיבו ומהותו של החומר ומידת זיקתו לעניין הנדון בהליכים הפליליים שלשמם הוא מבוקש. כל אלה ייבחנו על פי תכליתה של הוראת סעיף 74(א) לחוק - קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן. המבחן המגשים תכלית זו הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום - מבחן הרלוונטיות. כבר נאמר בפסיקתנו כי להגדרת 'חומר חקירה' יש לתת פירוש מרחיב כדי ליתן לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה...

                        בהתאם לכך, 'חומר חקירה' המצוי בידי התביעה או בשליטתה או חומר שצריך על פי טיבו להמצא בשליטת התביעה, והוא קשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך המשפט הפלילי, יימסר לידי הסניגוריה ובלבד שאין החומר חוסה תחת כנפי חסיון, בין בשל הפגיעה בזכות לפרטיות או בין בחסיון מטעמים של אינטרס ציבורי המצדיק את חיסויו...".

ככלל, ניתן ללמוד מהעובדה, כי חומר מסויים אינו מצוי ברשות התביעה או ברשות גורמי החקירה, כי אין מדובר ב"חומר חקירה", שכן:

"הנחת היסוד היא כי התביעה ממלאת את המוטל עליה במיומנות ובהגינות וכי ניתן לסמוך על כך שהחומר שלא מצאה בו עניין לצורך החקירה אינו בא בגדרו של 'חומר חקירה' כמשמעותו בסעיף 74" (דברי כב' השופט ריבלין בבש"פ 2632/00 פלוני נגד מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נח, 47).    

            זוהי, כמובן, הנחה הניתנת לסתירה, ואין ההגנה חייבת לסמוך על שיקול דעתה של התביעה, שאינה רואה בחומר מסויים בגדר "חומר חקירה".

            מטרת ההליך אשר נקבע בסעיף 74(ב) לחסד"פ, היא לבחון האם חומר המצוי ברשות התביעה או המשטרה, הינו בגדר "חומר חקירה". לצורך כך רשאי בית המשפט לעיין, במעמד צד אחד, בחומר שבמחלוקת.