החלטה בתיק בש 94126/05

א. פתח דבר

בפני ערר על החלטת בית משפט לתעבורה ת"א (כב' השופטת פראג) בתיק 40394/99, בעניין חישוב הפסילה שהוטלה על העורר.

הערר הוגש באופן לקוי, באשר לא צורף אליו כתב-האישום שהוגש על ידי המאשימה בתיק הנ"ל, וכן לא צורף התצהיר שהוגש על ידי ההגנה לבית משפט קמא, אלא צורף פרוטוקול הדיון בלבד מתאריך 1.12.99 בפני כב' השופט קפאח.

מהפרוטוקול הנ"ל עולה, כי העורר זומן כדין לבית המשפט, אך לא התייצב, ובית משפט קמא דן אותו בהעדרו, וגזר עליו עונש של פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל ברישיון נהיגה לתקופה בת שנה, וכן קנס בסך 1,500 ש"ח.

ב. תמצית טיעוני באי-כוח הצדדים

לטענת ב"כ העורר, בתאריך 19.6.00 ביקרו שוטרים בבית מרשו ברח' ההסתדרות 140 חולון, וזאת על מנת לתפוס את רישיונו שנפסל כאמור לעיל. לטענת העורר, הוא מסר את רישיונו לשוטר מחצית השנה עובר לביקורם.

לתימוכין בטענה דלעיל, הציג ב"כ העורר מסמך שנערך על ידי רס"מ זכריה אהרון מתחנת חולון, המופנה לבית המשפט לתעבורה ת"א, ונושא חותמת בית המשפט מתאריך 20.6.00, ועניינו ביקור שוטרים בבית העורר לצורך תפיסת רישיון על שמו (בתאריך 19.6.00) ושם נרשם כי: " לדברי הנ"ל, הפקיד את רישיונו לפני כחצי שנה".

בנקוף כמעט 6 שנים, בתאריך 30.10.05 , עתר העורר לבית משפט קמא באמצעות בא-כוחו - עו"ד גולן, בבקשה להורות שהפסילה שהוטלה עליו בגזר-הדין בתיק 40394/05 תחושב "ממועד בו נמסר למבקש על גזר-הדין, דהיינו, 19.6.00" (מועד ביקור השוטרים לצורך תפיסת הרישיון).

ב"כ העורר ציין, כי רישיונו של מרשו פג בשנת 1996 (כאמור, לא צורף תצהיר העורר בעניין זה).

בתאריך 2.11.05 דחה בית משפט קמא (כב' השופטת פראג) בקשת העורר, ראה החלטתה: "הבקשה נדחית. הפסילה תחל עם הפקדת הרישיון שפקע במזכירות בית המשפט".

ב"כ העורר גורס כי חישוב הפסילה אמור היה להתבצע על ידי המותב שגזר את הענישה - כב' השופט קאפח, ולא על ידי כב' השופטת פראג, הגם שהסניגור מודע לכך שכב' השופט קאפח אינו משמש עוד כשופט בית משפט לתעבורה ת"א, אלא מכהן כשופט בית משפט שלום בת"א.

עוד מוסיף ב"כ העורר וטוען, כי מאחר ומרשו נדרש על ידי שוטר למסור את רישיונו, הרי גם אם לא מסר בפועל את הרישיון (שכן הרישיון לא היה מצוי בחזקתו, באשר נלקח על ידי שוטר אחר) - יש לחשב את הפסילה מהיום בו ציין העורר בפני השוטרים כי הרישיון נמסר לשוטר אחר.

עוד הוסיף הסניגור, כי רישיונו של המבקש אמנם פקע בשנת 1996, ולא חודש מאז, אך ההגנה אינה מבקשת לחשב לו את תקופת הפסילה מאז פקיעת הרישיון, אלא מהמועד בו הודיעו לו השוטרים - 19.6.00.

לא בכדי עתרה ההגנה לחישוב תקופת הפסילה החל מתאריך 19.6.00, ולא ממועד פקיעת הרישיון, שכן מגליון הרשעותיו של המבקש עולה כי הוא נתפס נוהג לאחר שרישיונו פקע.

ב"כ העורר הציג בפני בית המשפט החלטה של מותב אחר (כב' השופט כבוב) - בב"ש 91345/04 צ'רלי אלבז נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם נדון אדם לפסילה לתקופה בת 12 חודשים, והוא לא הפקיד במזכירות את רישיון הנהיגה שלו. בחלוף 13 שנים עתר לבית המשפט לחשב תקופת הפסילה ממועד מתן פסק הדין, ובית המשפט נעתר לבקשתו.

באת-כוח המשיבה מתנגדת לבקשת העורר, בהדגישה כמצויין לעיל, כי על אף שרישיון הנהיגה של המבקש פקע בשנת 1996, הוא המשיך לנהוג ונתפס, כשהוא נוהג ברכב, ונצברו לחובתו 45 עבירות קודמות.

בשנת 2000 התייצבו שוטרים בביתו על מנת לתפוס את רישיון הנהיגה שלו, ואז טען כי הוא מסר את רישיון הנהיגה לשוטר 6 חודשים קודם לכן, מבלי לציין את שם השוטר או באיזה תיק מדובר.

ב"כ המשיבה ציינה כי אביו של העורר, כמו גם העורר עצמו פנו לבית המשפט במועדים קודמים לבקשה דנן, וביקשו התחשבות בתשלום הקנס, וזאת נוכח חובותיו הכבדים של העורר, אך לא התייחסו כלל לעניין מסירת הרישיון לשוטר אחר.

ג. דיון