החלטה בתיק בש 94061/04

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים עפ"י בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים עפ"י סע' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996.

יחד עם בקשה זו הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של הצתה.

עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 13.12.04 בשעה 05.30 או בסמוך לכך, בדירה בה התגורר המשיב, ברח' הגואל 17 ת"א, שלח המשיב אש במזיד ע"י כך שהשליך סיגריה בוערת במתחם הדירה.

כתוצאה ממעשיו האמורים, הוצתה הדירה ונגרם נזק רב למבנה ולתכולה.

לטענת ב"כ המבקשת, בידיה ראיות לכך כי המשיב הצית במזיד את הדירה בה התגורר ע"י השלכת סיגריה בוערת. הראיות כוללות הודאת המשיב, חוו"ד חוקר שריפות.

בתיק קיימות אינדיקציות לכך כי המשיב מעורער בנפשו, ביצע את העבירה על רקע שימוש קודם בסמים. את הדירה הצית כי חפץ במותו שלו על רקע היותו סכיזופרן וכי אנשים שמתו, אמרו לו לעשות זאת. על יסוד המעשה, האמירות אותן מסר המשיב, למבקשת חשש כי המשיב יחזור על מעשיו אם לא ייעצר או יקבל טיפול רפואי במסגרת אשפוז.

לטענת ב"כ המשיב, האחרון מקבל מטדון באופן קבוע ביפו. בשל מחלתו, לא הגיע לקבלת המטדון במשך יומיים ומשהגיע, סרבו ליתן לו את תחליף המטדון, זאת בשל נוהל הקיים במקום לפיו אם מטופל לא הגיע לקבלת מטדון, כנראה עשה שימוש בסם, ועל כן יש להענישו ולא ליתן לו את התחליף.

בשל העדר קבלת תחליף, הגיע המשיב לקריז ועל מנת "לשבור" את הקריז, נטל כמות רבה של כדורי קודאין, כ- 20 במספר, שתה בקבוק וודקה ונרדם. התעורר לריח עשן, ניסה לכבות את השריפה עם שמיכה. משלא הצליח, דפק על דלת השכנים, הזעיק עזרה ומתוך התנהגותו זו של המשיב, ניתן ללמוד דווקא את ההיפך מהמיוחס לו בכתב האישום, דהיינו שלמשיב לא היתה כוונה להצית מאומה.

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המעצרים"), מסמיך את ביהמ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום בירור דינו. התנאי הראשון להפעלת סמכות זו, תלוי בקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה".

המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה" הוא זה שנקבע ב-פרשת זאדה, בש"פ 8087/95,פד"י נ(2) 133 ע"י כב' השופט ברק, כדלקמן:

"השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי".

שאלת המהימנות, כך נפסק, אינה נדונה בשלב הזה ובהעדר כירסום משמעותי כעולה מתוך חומר החקירה, מתקיימת "נוסחת מעצר" שעניינה ראיות לכאורה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים וכן לאחר עיון בתיק החקירה, מצאתי כי אין באלה כדי לבסס תשתית ראייתית נגד המשיב, באשר למיוחס לו בכתב האישום, כל זאת כמפורט להלן.

הודעת המשיב מיום 13.12.04 שעה 06.55

המשיב חולה נפש, לא קיבל מטדון במשך 10 ימים, ניסה להתאבד הרבה פעמים. לא זוכר אם בגלל שרצה להתאבד, רצה לשרוף את הבית. פעם ראשונה שנשרפים לו דברים.

הודעת המשיב מיום 13.12.04 שעה 07.25

שרף את הבית כי היה לבד, סכיזופרן. לא זוכר כלום. דפק לשכנה שתזמין מכבי אש.

הודעת המשיב מיום 15.12.04 שעה 09.15

שתה 20 כדורי קודאין + בקבוק וודקה. היה בקריז. 10 ימים לא קיבל מטדון במרפאה. הלך לישון, הריח פתאום ריח של אש, ניסה לכבות עם השמיכה, לא עזר. יצא החוצה לקרוא לשכנים שיקראו למשטרה. עישן סיגריה, אותה הדליק עם המלחם, איתו עושה ציורים. שם את המלחם על הרצפה, אולי על השטיח בבית. את הסיגריות שעישן זרק בדירה. משנשאל בשאלה ישירה למה שרף את הבית, משיב: "אנשים שמתו אמרו לי לעשות בלגן". לשאלה עם מה נדלק הבית, השיב: "עם מצית מלחם".

עובד כהן, חוקר שריפות, מיום 16.12.04

חוקר שריפות מטעם תחנת כיבוי אש. מצא כי הדירה נשרפה כליל. זירת הארוע הפוכה. אין שבילי אש. תיתכן רשלנות בעל הדירה. לא ניתן לדעת בדיוק גורמי שריפה. אין חשד להצתה. לא ניתן לקבוע באופן ודאי אם מדובר בהצתה.

הממצאים אינם מצביעים על שימוש בחומר דליק או באמצעי הצתה אחר. התחום היחיד שניתן להסיק מסקנות הוא תחום רשלנות בעל הדירה.

עננה גולדשטיין-והב מיום 13.12.04

בעלת הדירה. השכירה את הדירה למשיב ביום 24.5.04 לתקופה של חצי שנה. ביום 24.11.04 היתה אמורה לעשות עוד חוזה עם המשיב. המשיב בסדר, שיפץ את הדירה. לא היו לה בעיות עם המשיב. הוא משלם מדי חודש בחודשו. מכירה אותו 3 שנים. "לא מאמינה ששרף את הדירה בכוונה. הדירה תמיד היתה נקיה. תמיד היה מתלבש נקי ומסודר".