החלטה בתיק בש 93906/05

הבקשה שבפני, מטעמו של המבקש, היא לעיין בשנית בהחלטות קודמות שניתנו בתיק דנן, ולבטל את תנאי מעצר הבית בהם הוא שוהה כיום, וזאת לטענתו, עקב השינוי המשמעותי שחל בתשתית הראייתית נגדו לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה.

המבקש הואשם ביחד עם אחרים בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (כלפי ארתור ואוקסנה) וחבלה בנסיבות מחמירות (כלפי קונסטנטין) - עבירות על סעיפים 329(א)(1) ו- סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בתאריך 23.8.05 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט מודריק) על מעצרו של המבקש לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגדו המבססות עילת מעצר סטוטורית ו" בנסיבות של אלימות כל כך חמורה, ובידי הנשים הפועלים בקבוצה, כשהם נתונים להשפעת אלכוהול, אינני סבור שיש מקום לשימוש בחלופת מעצר...".

המבקש ערר על ההחלטה לבית המשפט העליון (בש"פ 8268/05), ונוכח המלצה חיובית של שירות המבחן ובהסכמת המשיבה, הורה בית המשפט העליון (כב' השופטת חיות) בתאריך 27.9.05, על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים, וביניהם שהייה בתנאי "מעצר בית" מלא בבית אמו וסבתו בכפר סבא, בהשגחתן ובפיקוחן במהלך כל שעות היממה.

כיום, עותר המבקש כאמור, לביטול תנאי "מעצר הבית".

בתאריך 10.11.05 החלה שמיעת הראיות בתיק דנן, ומועד נוסף שהיה קבוע לתאריך 30.11.05 - לא התקיים עקב מחלת אחד הסנגורים.

במועד שמיעת הראיות הנ"ל העידו העדים הבאים:

א)     המתלונן ארתור סטבינצקי אשר עבד בבית קפה "רנדבו" בבת-ים ("הפאב" אליו מתייחסים ב"כ הצדדים).

ב)      גב' מרינה לוגובנויובה שעבדה כמלצרית במקום.

ג)       גב' אוקינה קלוצ'קו - עדת ראיה שהגיעה למקום עם בעלה לצרכי בילוי.

ד)      המתלונן מר קונסטנטין דירוטוסקי שהעיד בחקירה ראשית בלבד. 

לטענת ב"כ המבקש, עדי התביעה נגד מרשו הינם עדי התביעה 6-1 בלבד, ואילו התביעה טוענת כי גם עד תביעה מס' 8 קושר את המבקש לביצוע העבירות נשוא כתב האישום.

ב"כ מבקשת גורס כי לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה חל כרסום משמעותי בגרסת התביעה, וכי איש מהעדים לא זיהה את המבקש כמי שביצע מעשי עבירה במקום האירוע. לדבריו, העדים מתארים חבורת אנשים שביצעה את המעשים, אך המתלונן ארתור לא זיהה את מרשו, ובפועל לא זכר מאומה מאחר ואיבד את הכרתו לאחר שהוכה. עדת התביעה אוקסנה מסרה בחקירתה במשטרה שהיא אינה מזהה את המבקש, והעדה מרינה המכירה את המבקש מסרה בחקירתה במשטרה שהוא לא היה בזמן האירוע. העד היחיד שקשר את המבקש למעשים הינו העד קונסטנטין אשר זיהה אותו כמי שהיה בחבורה עת ישבו בפאב.

ב"כ המבקש מציין כי בעימות שנעשה במשטרה העד קונסטנטין אמנם אמר כי המבקש היכה אותו ואת ארתור, אך מאחר והוא זיהה את המבקש כנהג הרכב, ואין מחלוקת בין ב"כ הצדדים, שהמבקש לא נהג ברכב - לא ניתן להסתמך על עדותו.

עוד טען הסנגור, כי עובר לאירוע ישב מרשו בפאב של ארתור ביחד עם נטליה - נאשמת 2 ובעת שהאחרים נעצרו ברכב - המבקש ונטליה לא היו עמם, מאחר ונסעו לביתם במונית.

לסיכומו של דבר, טוען הסנגור, כי איש מהעדים, להוציא קונסטנטין, אינו מזהה את מרשו כמי שנטל חלק באירועים נשוא כתב-האישום, וקונסטנטין אף טעה, כאמור, בזיהויו של המבקש כנהג הרכב.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, ולדעתה "אצה לו הדרך לסנגור", ואין מקום בשלב זה,  לבקשתו לשינוי תנאי המעצר.

לדבריה, לא חל כלל כרסום בתשתית הראייתית כנגד המבקש, וגם אם העדים, למעט קונסטנטין, אינם מזהים במישרין את המבקש כמבצע העבירות, הם קושרים אותו למעשים, ואף הוא קושר את עצמו למעשים בכך שמודה כי היה ביחד עם נאשמת 2 שזוהתה בודאות.

עוד לטענתה, מעדות העדים עולה כי כל בני החבורה הרביצו לארתור, וכי החבורה שביצעה את העבירות כללה שתי בחורות ו- 4 או 5 בחורים. כל אלה היכו את ארתור ואת אוקסנה.