החלטה בתיק בש 938/05

1.       בפני בקשה, ב"ש 938/05, להחזרת ערבות שהופקדה במזכירות ביהמ"ש בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 14.10.03, בב"ש 4985/04, להלן :"ההחלטה", לידי מר בדראן אחמד בדראן, להלן: " המבקש", שהוא דודו של שריף ג'ומעה בדראן, הנאשם בת.פ. 3145/04, להלן: " הנאשם". המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.       בהתאם להחלטה, הוריתי על שיחרור הנאשם למעצר בית מלא וכדי להבטיח את תנאי השחרור, הוריתי, בין השאר, כי הנאשם יפקיד בקופת ביהמ"ש או ימציא ערבות בנקאית ללא הגבלת זמן, על סך 10,000 שקלים. להלן: "הערבות". הערבות הופקדה והנאשם שוחרר.

3.       למעשה הוגשו שתי בקשות שניסוחן זהה, האחת ע"י הנאשם, שביקש כי הכסף יוחזר למבקש, והשנייה ע"י המבקש שביקש כי סכום הערבות יוחזר לו, מאחר והוא זה שהפקיד אותו. אין מחלוקת כי המבקש הוא זה שהפקיד את סכום הערבות. אסקור להלן את טענות הצדדים. ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

4.       המבקש טוען כי ביום 13.2.05 גזר כב' השופט שיף את דינו של הנאשם לריצוי עונש של 4 שנות מאסר בפועל. בנסיבות אלה ממשיך המבקש וטוען, כי מכיוון והערבות הופקדה "לשם הרתעת המבקש לבל יפר את תנאי מעצר הבית"; ומאחר ו "תכלית הערבות התפוגג" - עם מתן גזר הדין - יש להחזיר את סכום הערבות ישירות לידיו.

5.       ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה מהנימוק כי בגזר הדין חייב כב' השופט שיף את הנאשם, יחד עם אחר שהורשע איתו, " ביחד ולחוד" לפצות את קורבנות העבירות שביצעו. 

בהתאם לכך, הסכימה המשיבה להחזרת הערובה " בכפוף לכך כי מתוך הסכום הנ"ל יקוזז סכום הפיצויים שנפסקו לטובת המתלוננים". הוסיפה ב"כ המשיבה וטענה כי למבקש אין כל מעמד בבקשה זו כיוון שהכספים הופקדו "עבור הנאשם, ועבורו בלבד ועל דודו היה לדעת כי הכסף שהפקיד אינו על שמו ורק הנאשם בעצמו יוכל לפנות בבקשה לבית המשפט לקבל את הכספים שהפקיד בחזרה". לתגובתה צירפה ב"כ המשיבה את החלטתו של כב' השופט סעב בסוגייה זהה, ב"ש 592/04 בת"פ 510/02, (מח'-חיפה) פלוני נ. מ"י מיום 15.12.04, (טרם פורסמה), בה קבע כי אכן הכספים שהופקדו הינם על שם המפקיד בלבד וכי יש לקזז מהם את סכום הפיצויים שנפסקו לחובתו של הנאשם.

לשון אחר, ב"כ המשיבה לא חלקה על כך שהערבות הופקדה על ידי המבקש וכי הכסף האמור כספו של המבקש הוא אך לדעתה אין להחזיר את הכסף לפני קיזוז החוב בו חוייב הנאשם בגזר הדין.     

בתשובתו לתגובת המשיבה ציין המבקש כי "עונש הפיצוי" שהוטל על הנאשם, יחד עם נאשם נוסף, ניתן לגבייה בהליכים אזרחיים "ואין זה מתפקידה של הפרקליטות לגבות את הפיצויים בשמם ולטובתם של המתלוננים". לטענתו, משקיבלו המתלוננים לידיהם את "תוכן גזר הדין", הרי הם מודעים לזכותם לקבל פיצויים "ומשלא יזמו כל הליך לגביית כספם אין זה מתפקידה של הפרקליטות לנקוט בשמם בהליך הגבייה" והוסיף כי "היא גם לא יכולה, מבלי שהתבקשה ע"י המתלוננים, לבקש את חילוט הערבות לטובתם."

6.       אקדים ואומר כי פרק " ב" סימן " ו" לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשכ"ו -1996. להלן: " החוק", דן בסוגיית הערובה ושחרור בערובה. הבקשה תישקל ותוכרע על פי הוראות אלה והפסיקה בעניין. ס' 48(א) לחוק, שכותרתו "תנאי השחרור בערובה", קובע:

"שחרור בערובה הוא על תנאי שהמשוחרר יתיצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט, בית המשפט רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, ככל שימצא לנכון...".

בהמשך מונה הסעיף את התנאים שבית משפט מוסמך להוסיף להחלטתו על שיחרור בערובה, שעל המשוחרר לקיימם כהילכתם. כך, למשל, חובת הודעה על כל שינוי במען מגורים; איסור יציאה מן הארץ (בסייגים כקבוע בס' 48 (ב)); איסור לקיים קשר או להפגש עם מי שבית המשפט יקבע; חובה להתייצב בתחנת משטרה, ועוד ועוד. מיותר לציין כי תנאים אלה אינם ממצים ובית המשפט, רשאי, על פי שיקול דעתו, להוסיף ולהתנות תנאים נוספים ככל שימצא לנכון כדי להשיג את מטרת המעצר.

עיינתי וחזרתי ועיינתי בתנאים הקבועים בחוק ובתנאים שנקבעו בהחלטה ולא מצאתי שום תנאי ההופך את הערבות " כבת ערובה" למלוי תנאים אחרים שייקבעו בגזר הדין.

7.       לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה מכל אחד ואחד מן הנימוקים המפורטים להלן וממשקלם המצטבר:

1)       משעה שנגזר דינו של הנאשם פג תוקפו של כתב הערבות ויש להחזיר את הערבות לידי מפקידיה.  קיזוז עם ערבות שפג תוקפה ממילא איננו אפשרי. יפים לכאן דברי כבוד השופט חשין בבש"פ 1760/01 פלוני נ' מ"י, פ"ד נה(5) 1 בע' 9-10, להלן: "ענין פלוני".

"שיחרורו של פלוני בערובה בא על הרוב - וכן בענייננו - תחת מעצר שאותו פלוני היה נתון בו.... לשון אחר: כתב ערובה - מעצם בריאתו כתחליף לצו מעצר - מצמצם עצמו אך לתקופה שבית המשפט הוסמך להורות על מעצרו של המשוחרר בערובה... משך חייו של כתב ערובה לא ישיג את משך חיי המעצר שבית משפט קמא מוסמך היה להורות עליו. אכן, מה החבל הולך אחר הדלי והטפל ילך אחר העיקר, כן כתב ערובה הבא תחת מעצר ילך אחרי המעצר: משך חייו של כתב ערובה ילך אחרי משך חייו (בכוח) של המעצר שכתב הערובה בא תחתיו".

          ובהמשך  בס' 15 להחלטה קבע כב' השופט חשין:

" צו מעצר עד תום ההליכים פוקע, על דרך העיקרון, עם מתן פסק הדין במשפטו של העצור. שיחרור בערובה בא תחת צו המעצר, ועל-כן דינו יהא כדין צו המעצר, קרא: תוקפו יפקע עם מתן פסק הדין."

בהיגזר דינו של הנאשם, פוקע, אפוא, מאליו, תוקף כתב הערובה שהמבקש חתם עליו כתנאי לשיחרורו ממעצר, וממילא זכאי היה הנאשם והערבים לו, ובכללם המבקש, כי יושבו להם הכספים שהופקדו כתנאי לשיחרורו למעצר בית.

זוהי דרך העיקרון והחריגים לה, הקבועים בסעיפים 22 ו - 63 לחוק, ממילא אינם חלים בנסיבות העניין.