החלטה בתיק בש 937/08

הקדמה :

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 65/08, במסגרתו יוחסו לו עבירות של הדחה ושידול קטין לסמים מסוכנים - עבירה לפי סעיף 21 (1) + (3) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"), מסחר והספקת סמים מסוכנים - עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים והחזקת סמים מסוכנים - עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים.

כתב האישום :

על פי עובדות כתב האישום, אלון עמר, קטין יליד 1992 (להלן: "הקטין") התגורר בשכנות לביתו של המשיב במגדל העמק, ואילו מיכאל לוריא, קטין יליד 1992 המכונה מישה (להלן: "מישה"), היה תלמיד בפנימיית "מדרשת הגליל" בנוף העמק.

מכתב האישום עולה כי על רקע יחסי השכנות וקשרי חברות שנוצרו בין המשיב לבין הקטין, ובכוונה לסחור בסמים מסוכנים, שידל המשיב והדיח את הקטין להפיץ עבורו סמים מסוכנים ודרש כי יאפשר לו להטמין את הסמים בגינת ביתו של הקטין (להלן: "הגינה").

עוד עולה מכתב האישום כי במועד מסוים, שאינו ידוע למבקשת, הסליק המשיב שלוש חבילות סם מסוכן מסוג חשיש בכמות של כ-731.8 גרם ברוטו בגינה, כשאחת החבילות הכילה חצי סוליית חשיש ושבע אצבעות סם מאותו סוג, ושתי החבילות הנוספות הכילו מספר סוליות סם מסוג חשיש (להלן: "הסמים"). על פי הנטען, נהג המשיב להוציא מדי פעם, כאוות נפשו, כמות של סם מתוך הסמים שהוחזקו על ידו בגינה, בכוונה לסחור בהם.

בנוסף, במספר הזדמנויות סיפק המשיב למישה סמים מסוכנים מסוג חשיש תמורת 50 ש"ח - 100 ש"ח עבור כל מנה, ולצורך כך שידל והדיח את הקטין להחזיק ולמכור עבורו את הסמים.

בהתאם לכתב האישום, בשלוש הזדמנויות שונות נתן המשיב לקטין מנות חשיש, דרש כי יעבירם למישה והמתין בצד כשהוא צופה בנעשה, עד לקבלת מלוא התמורה ששילם מישה לידי הקטין עבור הסמים.

טענות הצדדים :

לטענת המבקשת, בידיה ראיות טובות, לכאורה, להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום, ובכלל זה בידיה עדותם המפורטת של מספר עדים (עדויות הקטין מיום 27/5/08, מיום 29/5/08 ומיום 1/6/08 וכן עדותו של מישה ועדותה של נטלי פייגנכבאום, אשר מספקות את התמיכה הראייתית הנדרשת לעדותו של הקטין), תפיסתם של הסמים כשעל שתי שקיות סם נמצאו טביעות אצבעותיו של המשיב, מסדר זיהוי תמונות שבמסגרתו זוהה המשיב על ידי מישה, דו"חות פעולה של השוטרים ועוד.

לשיטתה, הקטין אינו מנסה להפליל את המשיב כדי לחמוק מאחריות, והראיה לכך היא שהודה בעצמו בדברים שנעשו.

באשר לעילת המעצר, טוענת המבקשת כי חומרת העבירות המיוחסות למשיב מצמיחה את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו- 1996, שעל המשיב הנטל לסתור.

בנוסף, לטענת המבקשת, לנוכח כמות הסם המסוכן נשוא כתב האישום, מתעצמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב באם ישוחרר ממעצר. לשיטתה, רב החשש שבמידה שישוחרר ממעצרו, יפעל המשיב לשבש הליכי משפט או להימלט מאימת הדין.

כן מוסיפה המבקשת וטוענת, כי עברו הפלילי המכביד של המשיב, לרבות ביצוע עבירות גניבה, היזק לרכוש בזדון, החזקת סכין שלא למטרה כשרה, חבלה כשהעבריין מזויין, איומים, תקיפות, התפרצויות, תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירות תעבורה, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, שיבוש מהלכי משפט, פריצה ועוד - כל אלה מעידים אף הם על מידת מסוכנותו, כאשר ברקע לכל האמור עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודשים העומד ותלוי נגד המשיב וכן גזר דין קודם אשר אף במסגרתו הופעלו תנאים שהוטלו על המשיב, נתונים אשר אף בהם לכאורה לא היה כדי להרתיע את המשיב מלשוב ולבצע מעשים פליליים.

אשר על כן, עותרת המבקשת בבקשתה דנא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ. 65/08.

סנגורו המלומד של המשיב הודיע במסגרת הדיון בבקשה כי אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר סטטוטורית, ברם לשיטתו, התשתית הראייתית בתיק חלשה ולכן מן הדין להסתפק בחלופת מעצר.

לטענת סנגורו של המשיב, תחילתה של הפשרה בצו החיפוש שהופנה כולו כנגד הקטין וחצריו ואין כל אזכור למשיב עצמו, כך שלמעשה הסמים שייכים לקטין עצמו ואין דבר הקושר את המשיב לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

הסניגור טוען כי הקטין מנסה בכל דרך לקשור את המשיב לפרשה כדי לחלץ את עצמו מצרה וכן מוסיף וטוען כי כנגד הקטין הוגש כתב אישום חמור ובקשה למעצר עד תום ההליכים וכיום הוא משוחרר בחלופת מעצר.

בנוסף, טוען הסנגור לסתירות ולאי התאמות שניתן למצוא בעדויות שמסר הקטין, אשר יש בהן - כך לטענתו - כדי לפגום במהימנותו של הקטין.