החלטה בתיק בש 93675/05

הבקשה שבפני, מטעמם של המערערים - המבקשים דכאן, היא להורות על עיכוב ביצוע צו הריסה שהוצא על ידי בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט זכריה ימיני) בתאריך 8.8.05 בב"ש 4398/05, ולפיו, עליהם להרוס ולסלק מן המקרקעין מבנה ללא היתר שנבנה בשטח המוגדר ציבורי ומיועד לאזור שביל מרוצף - רחוב ושביל להולכי רגל, על פי ת.מ.

לח/15/1000, מקרקעין הידועים כגוש 5863 חלקה 19, וגוש 4435 חלק מחלקות 7,8,9,86 ברח' ד"ר סלק 5 ברמלה.

לטענת ב"כ המבקשים, ביום בו נמסר הצו למבקש 1 - 9.8.05, בניית המבנה כבר היתה גמורה, והבניין היה מאוכלס.

ב"כ המבקש מלין על כך, שהמהנדס משה לוברבום אשר חתם על תצהיר התומך בצו ההריסה המנהלי, לא צילם את המבנה עת ביקר באתר הבניה בתאריך 7.8.05, וכל הצילומים המצויים בידי המשיבה מתייחסים למועד מוקדם יותר - 3.8.05 - שישה ימים לפני מסירת צו ההריסה. במהלך התקופה הנ"ל, ולפני מסירת הצו למבקש 1 - הושלמה הבנייה עפ"י טענתו.

ב"כ המבקשים מוסיף וטוען כי קיומם של חומרי בנייה מסביב לשטח המוחזק ומגודר על ידי המבקשים - אין בהם כדי לסתור את העובדה שהבנייה נסתיימה, ומדובר בתוספת בנייה לבית קיים המאוכלס מזה שנים ובו חיבור למים, חשמל וכיו"ב.

ב"כ המבקשים גורס איפוא כי מאחר וביצוע צו ההריסה אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, זכאים המבקשים לחסות בצילה של הוראת סעיף 238(ח) לחוק התכנון והבנייה, ועל כן סיכויי עירעורם - טובים.

אינני תמימת דעים עם ב"כ המבקשים, וסיכויי המבקשים לזכות בעירעורם- קלושים ביותר.

המהנדס משה לוברבום, המשמש כסגן מהנדס העיר, מסר מפורשות בעדותו, כי בתאריך 7.8.05 הוא ניגש לגדר המקיפה את המבנה נשוא הבקשה וראה מבנה של שלד בבנייה שמאפייניו - מבנה ללא אלומיניום, ללא חלונות וללא דלתות. כמו כן הוא זיהה במקום הבנייה פיגומים, ובכניסה למבנה היתה רשת של חיפוי לטיח (עמ' 9 שורות 15-9 / עמ' 13 שורות 20-14).

באשר לשטח המבנה שנבנה ללא היתר - עולה מעדות העד מר שחר קולטקר כי בתאריך 1.8.05, הוא ביקר במקום, ומדד את המבנה, ועשה כן ביחד עם מפקח נוסף. לאחר שחישב את שיטחו של המבנה, ציין בעדותו כי מדובר בשטח של כ- 52 מ"ר, ולא 36 מ"ר כטענת הסניגור.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי מדובר בענייננו במקרקעין השייכים לרשות הפיתוח אליהם פלש מבקש 1 לפני כ- 15 שנה. המבקש קיבל בתאריך 8.8.05, צו הפסקת עבודה בגין בניית תוספת למבנה ללא היתר, אך לא ציית לו, וביום 9.8.05 הודבק על המבנה צו הריסה מנהלי.

טענת המבקשים כי בעת מתן צו ההריסה המנהלי היה המבנה מושלם - נדחתה על ידי בית משפט קמא. לא רק עפ"י עדות סגן מהנדס העיר, אלא עפ"י עדות מבקש 1 עצמו אשר הודה בעדותו בבית המשפט כי בתאריך 8.8.05 - מועד הוצאת צו ההריסה המנהלי, המבנה היה "ללא חלונות ודלתות" (ראה עדותו עמ' 6 שורות 23-24).

אשר על כן קבע בית משפט קמא כי מבנה כזה אינו ראוי למגורים, ולא ניתן לומר שהוא הושלם ומאוכלס.

בית משפט קמא אף הפנה לסעיף 238(א)(2) לחוק התכנון והבנייה לפיו ניתן ליתן צו הריסה עד 60 יום מיום שהסתיימה הבנייה, ובמקרה דנן הצו ניתן בתוך תקופת 60 הימים.

ברע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ת"א נ' עורקבי פד"י מח"(2) 397 (403) קבע בית המשפט (כב' השופט זמיר):

"כדי שניתן יהיה להלחם בנגע זה (בנייה בלתי חוקית - י.א.) ביעילות העניק המחוקק את הסמכות הקיצונית של הריסת בניין - סמכות שחוק התכנון והבנייה בנוסח המקורי לא העניק אלא לבית המשפט - ליו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה".

ברע"פ 1278/05 מחמד אבו גנים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לודים תק-על  2005(1) 1711

התייחס בית המשפט (כב' השופטת בייניש) לתכליתו של צו ההריסה:

"צו הריסה מינהלי מיועד מעצם טיבו לשמש מענה מיידי ויעיל לבנייה בלתי חוקית, ולמנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח, אשר יקשה לשנותם. תכליתו של צו ההריסה למנוע אפשרות של השעיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן".

עוד נקבע שם, כי מאחר וטרם הוגשה בקשה לקבלת היתר בנייה, וההיתר אינו בהישג ידם של המערער ואחיו, על כן יש לדחות את הבקשה לעכב ביצוע צו ההריסה.