החלטה בתיק בש 93674/07

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות כדלקמן: חטיפה לשם סחיטה, כליאת שווא, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים ושוד.

המבקשת עותרת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם (להלן - הבקשה).

ב"כ המשיבים חלק על קיומן של ראיות לכאורה. בהחלטתי מיום 20.12.07, קבעתי כי יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם, וכי דינן של טענות המשיבים בע"פ ובכתב, להידחות.

ב"כ המשיבים לא חלק על קיומה של עילת מעצר.

ב"כ המשיבים ביקש לשחררם לחלופת מעצר. התקבלו שני תסקירי שירות מבחן בענין המשיבים - מיום 17.1.08 ו-5.2.08 לגבי כל אחד מהמשיבים.

בהחלטותיי לקבל תסקירים ציינתי, שאין בהחלטה זו משום הבעת דעה כלשהי בשאלה האם ישוחררו המשיבים בסופו של הליך, אם לאו. ב"כ המבקשת הסכימה בשעתו לקבלת תסקיר לגבי משיב 2, אך הצהירה שעמדת המבקשת גם לגבי משיב 2, היא למעצרו עד תום ההליכים (בעמ' 40 לפר', שו' 13-14).

לאור כתב האישום, הראיות לכאורה, בהמשך להחלטתי מיום 20.12.07, ולאחר שקראתי חומר, לרבות התסקירים ושמעתי את ב"כ הצדדים ואת משיב 1, מסקנתי היא שעל אף המידע והנתונים כפי שטענו ב"כ המשיבים ומשיב 1, לרבות עברו הפלילי הכמעט הנקי של משיב 2, הרי שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בענין המשיבים בתנאי שחרור וערובות, ודינם להעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

אלה נימוקיי :

מסוכנותם המופלגת של המשיבים כלפי המתלונן ואביו בפרט, וכלפי הציבור בכלל:

1. שני המשיבים ביצעו, בצוותא חדא, מסכת קשה וחמורה של עבירות חטיפה לשם סחיטה, כליאת שווא, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים ושוד; לכאורה, בצוותא חדא - המשיבים קשרו קשר עם אחרים כדי לסחוט מהמתלונן כספים. במסגרת הקשר חטפו המשיבים את המתלונן, וכלאו אותו במהלך כ-10 ימים, בדירות בבת ים, גבעתיים ובאזור ירושלים. במהלך התקופה האמורה סחטו המשיבים את המתלונן תוך שימוש באלימות, איומים והשפלות, כשבמקביל יצרו המשיבים קשר עם אביו של המתלונן וסחטו אף אותו באיומים ובכוח,תוך שימוש באיומים קשים על חיי המתלונן.במהלך התקופה שדדו המשיבים את המתלונן ואת אביו, כשהם משפילים ומבזים אותם. בסוף התקופה, ועל מנת למנוע פגיעה במתלונן, העבירו המתלונן ואביו סכום של 316,849$ דולר מחשבון הבנק של המתלונן לחשבונו של משיב 1. זו מסכת חמורה ביותר כשלעצמה המלמדת על מסוכנות מופלגת מצד המשיבים כלפי כולי עלמא, שלא ניתן להפחיתה בחלופה.

2. הנסיבות החמורות של העבירות שלכאורה ביצעו המשיבים, המעידות על מסוכנותם המופלגת, הינן: המשיבים ביצעו את העבירות כלפי המתלונן ואביו, ללא היכרות מוקדמת איתם, וזאת במשך 10 ימים,  במספר מקומות, תוך תכנון, תעוזה, ואטימות לסבלם, כשהם חוטפים וכולאים את המתלונן למשך ימים ארוכים, מפעילים על המתלונן ואביו אלימות פיזית ומילולית, מעין טרור להשגת מטרתם, שלבסוף הושגה כשסכום כסף גדול - 316,849$ הועבר לחשבונו של משיב 1.משיב 1 היה המנהיג,ומשיב 2 ביצע את חלקו בשלבים השונים במסכת הארועים, מתחילת ביצוע העבירות ועד להעברת הכסף למשיב 1. משיב 2 היווה חלק אינטגרלי מהשגת המטרה.מהראיות לכאורה עולה, שהמשיבים פעלו בשיתוף פעולה מלא. בדיקת חלקו של משיב 2 בפרשה תוך ניתוקו ממעללי משיב 1, אינם משקפים את האופי המיוחד והחריג בחומרתו של הפעילות העבריינית של המשיבים בפרשה זו - שהרי לכאורה, המשיבים, בצוותא חדא, חטפו אדם - את המתלונן, במשך פרק זמן ממושך יחסית של 10 ימים הם ניתקו אותו לחלוטין מביתו ומחייו הרגילים, כלאו אותו תוך העברתו ממקום למקום, סחטו אותו ואת אביו באיומים ובכוח, שדדו מהם את כספם וגרמו לכך שהמתלונן, מחשש שייפגע, העביר למשיב 1 סך של 316,849$ (!). משיב 2 היה גורם מרכזי, פעיל, ושבלעדיו אין, כמפורט לעיל, במסכת עבריינית חריגה בחומרתה ובחומרת נסיבותיה זו.  

אפרט להלן מתוך כתב האישום והראיות לכאורה, את תמצית עיקר מעשי המשיבים : לכאורה -

בדירה בבת ים: משיב 2 אמר למתלונן כי הוא חייב 80,000$ לרון. משיב 1 הבהיר למתלונן, כי הוא "פסיכי" והוא לא אחראי למעשיו וציין, בפני המתלונן כי גם אם הוא הורג מישהו, הוא לא נכנס לכלא כי יש לו אישור של פסיכולוג. משיב 2 אמר למתלונן שהם חוששים שהוא יעלם מהארץ ולכן ביקש מהמתלונן את דרכונו. משהשיב המתלונן כי אין בחזקתו דרכון שכן פג תוקפו, איים עליו משיב 1 כי ישבור את ראשו על מקרר. משיב 1 הודיע למתלונן כי הוא לא רשאי לעזוב את הדירה ללא אישור. משיב 1 שאל את המתלונן האם בכוונתו לפנות למשטרה, ואז תקף משיב 1 את המתלונן בכך שסטר לו מספר פעמים בפניו.

בדירה בגבעתיים: משיב 1 איים על המתלונן כי הוא אינו בן אדם רע אבל אם יהיה צורך הוא יכאיב למתלונן, והבהיר למתלונן כי הוא כאן עד שאבא שלו יגיע. על פי הנחיית המשיבים אמר המתלונן לאביו שאם יעשו טעות - ימות המתלונן ותהיה טרגדיה. משיב 1 צעק ומשיב 2 תרגם. המשיבים כל הזמן אמרו שאם המתלונן ואביו יפנו למשטרה זו תהיה טעות וזה יסתיים בטרגדיה. המשיבים אמרו לאביו של המתלונן כמה פעמים, מה הערך של בנו, וכמה הבן שלו שווה לו. המתלונן אמר למשיבים שהוא גר באשקלון, ואח"כ הודה שהוא גר בגבעתיים. בתגובה לכך שכיזב אותם, משיב 2 אחז בבקבוק זכוכית וביקש להכות את המתלונן. באותה עת, משיב 2  כיבה סיגריה על ברכו של המתלונן וגרם לו לצריבה בעור. משיב 1 אמר למתלונן שהוא לבד כמו כלב, ואף אחד לא דואג לו. משיב 1 תקף את המתלונן בכך שאחז את פניו של המתלונן והיכה בפניו באמצעות אגרופיו. משיב 1 דחף את אצבעות ידיו לעיני המתלונן. כל העת צעק משיב 1 על המתלונן כי הוא כלב, חזיר גרמני ובן זונה. משיב 1 הורה למתלונן לגשת לפינת הסלון ולכרוע ברך שפניו מכוונות לקיר. כעבור שעה חזר משיב 1 והורה למתלונן לעמוד עם פניו לקיר. בשלב זה משיב 1 דקר את המתלונן באמצעות חפץ חד מתחת לצלעותיו מצד ימין ושמאל. במהלך כליאתו בדירה שמרו עליו לסירוגין, כל הזמן, רון ו משיב 2. במהלך כליאתו בדירה, ובשל חששו שהמשיבים יגרמו למותו, תלש המתלונן שערות מחזהו וטמן אותן במקום מסתור בדירה כדי שהן יביאו במידת הצורך לחשיפת הפרשה.

בבית בירושלים: משיב 2 ורון נעלו את המתלונן בחדר. משיב 2 הורה ליושבי הבית שאין לדבר עם המתלונן ויש לשמור שלא יעזוב את המקום. רון או משיב 2 תמיד היו באיזור. משיב 1 הבהיר למתלונן כי עליו להפסיק לשקר למשיבים ואף לקח את ידו של המתלונן והדגים תנועת קיצוץ אצבעות. משיב 1 אמר למתלונן שלאור שקריו במשך 4 ימים עליו לשלם פיצויים ועתה חובו יעמוד על סך של 320,000$. המתלונן פחד לצעוק לעזרה כי משיב 2 (ואחר) היו שם כל הזמן. משיב 1 שלף סכין, איים על המתלונן, ובמטרה להשפילו הורה למתלונן לצחוק (בעמ' 21-22 לפר'). במהלך כליאתו של המתלונן בבית בירושלים, ובשל חששו שהמשיבים יגרמו למותו, תלש המתלונן שערות מחזהו וטמנן במקום מסתור בבית כדי שהן יביאו במידת הצורך לחשיפת הפרשה.

המשיבים ואביו של המתלונן: המשיבים הוציאו את האב מהרכב, ותקפו אותו בכך שהיכו את האב בפניו. משיב 1 אמר לאב שהחוב עומד עתה על סכום של 320,000$. משיב 1 הבהיר לאב כי אם לא ישלם את הסכום המבוקש - ייפגע המתלונן. בהמשך, משיב 1 תפס את האב והוריד אותו לאדמה. משיב 1 היכה באב, הוציא את ארנקו של האב, ולקח מהארנק 5,000$ ו-500 יורו. המשיבים הורידו את האב מרכבם, וירקו בפניו. משיב 1 סיפר למתלונן כי פגש באב וציין כי אבא שלו כמו זונה בכה כמו כלבה, וביקש שיתן לו את הבן שלו (בהחלטה מ-20.12.07, בע' 21-22 לפר').

לצורך העברת הכספים, המשיבים ואחרים הגיעו עם המתלונן לבנק. המשיבים המתינו מחוץ לבנק. כשלא ניתן היה לפדות את השיק הבנקאי, המשיבים נסעו עם המתלונן ואחרים לבנק, והמתלונן העביר לחשבונו של משיב 1 סך של 316,849$.לאחר שהועבר הכסף לחשבון משיב 1,יצאו משיב 1 והמתלונן מהבנק,ו משיב 1 אמר למתלונן כי עכשיו כל הסיפור הזה באדמה (בע' 23 לפר').

ועוד בהתייחס לאביו של המתלונן, לכאורה - אביו של המתלונן סיפר: שהמשיבים הם חיות. המשיבים התעללו בו, שדדו אותו וירקו בפרצופו. משיב 2 ירק עליו, שדד ממנו את הכסף שהוא הביא מגרמניה, ודקר אותו ברגליים. משיב 2 קרא לו ולמתלונן נאצים (בעמ' 29-30 לפר').

3. עברם הפלילי של המשיבים: משיב 1 - בעברו 13 הליכים בבימ"ש, ובהם עבירות כדלקמן: אלימות - תקיפה הגורמת חבלה של ממש (2 עבירות), הדחה באיומים ובכוח, איומים (6 עבירות), תקיפה (3 עבירות), תקיפת קטין ע"י אחראי (2 עבירות), תקיפת בת זוג (3 עבירות), סחיטה באיומים, מירמה בנסיבות מחמירות; רכוש - הסגת גבול, גניבה; וכן עבירות נוספות: החזקה ושימוש בסמים מסוכנים; הפרעה לשוטר מילוי תפקידו, שידור בכבלים ללא זיכיון, הפרת הוראה חוקית (4 עבירות), הטרדה באמצעות מתקן בזק, העלבת עובד הציבור, היזק לרכוש במזיד. בגין עבירות אלימות בעיקר, הוטלו על משיב 1 בעברו 2 עונשי מאסר בפועל (סע' 7 ו-8 בגיליון הר"פ). ב-3 מההליכים בבימ"ש הרשומים לחובת משיב 1 בעברו, נקבע כי הוא אינו מסוגל לעמוד לדין בגין מחלת נפש (סע' 11-13 בגיליון הר"פ).