החלטה בתיק בש 93565/07

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח (אישום ראשון), ועבירה של הדחה בחקירה (אישום שני).

המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בבקשה נטען (תמצית העיקר): המשיב מואשםכי על רקע סכסוך השורר בין משפחתו למשפחת פריג' ובעקבות יריות שנורו לעבר אחיו גנדי טאהא ביום 3.2.06 ושגרמו לפציעתו, הגיע המשיב ביום 4.2.06 ביחד עם שנים אחרים לחנות שברח' סולטיאני בכפר קאסם. המשיב נכנס עם אחר אל החנות, וכשהם רעולי פנים ומצויידים בכלי נשק ירו לעבר עבד פריג' (להלן-עבד פריג'), אחיו של סולימאן פריג', אשר ירה, כאמור, יממה קודם לכן, בגנדי טאהא. כתוצאה מהירי נפצע עבד פריג' בבטנו ובשתי רגליו, ובחלוף 4 ימים, במהלכם נותח מספר פעמים, נפטר מפצעיו. בנוסף מואשם המשיב, כי במהלך תקופת מעצרו פנה אל מען טאהא, בפניו התוודה כי ביצע את הירי, והורה לו שלא לשתף פעולה עם המשטרה. למשיב הרשעות קודמות. מעשי המשיב מקימים חזקה כי שחרורו יסכן אחרים בכלל ואת שלום בני משפחת פריג' בפרט, יגרום להשפעה על עדים ולהתחמקות מהליכי שפיטה , כשלאחר מות עבד פריג' ברח המשיב והסתתר.

ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה. לאחר שקראתי ובחנתי את הראיות לכאורה, ואת טיעוני הצדדים בכתב, ושמעתי את טיעוני הצדדים, מסקנתי היא: יש ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב בעבירות המיוחסות לו; אני מקבל את טיעוני התביעה ודוחה את טענות המשיב - שבע"פ ובכתב, ומורה כי המשיב יעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. אפרט:

עיקר הראיות לכאורה בתיק זה, הן: דברי העד המרכזי מען טאהא (בפניו התוודה המשיב שירה במנוח) ; דברי המשיב למען; חיזוקים לגירסת מען: דברי סולימאן פריג' (אחיו של עבד, המנוח, לגבי הרכב שלקח המשיב ממען ביום הרצח, אימרת אחיו המנוח לפני מותו, שהמשיב ירה בו, בריחת המשיב לירדן); דברי חמאדה עאמר (מאחורי המפעל של אביו החנה המשיב את הרכב לאחר הרצח, והתקשר אליו); מזכרים משוטרים; דברי נאצר פריג' (מפריך טענת האליבי של המשיב); פלטי איכון שיחות ומפת אתרים (מיקום המשיב בזירת הרצח בעת, לפני ואחרי הירי,  והפרכת האליבי של המשיב; מיקום נאצר פריג') ; דברי גנדי טאהא (אחיו של המשיב וחיזוק הפרכת האליבי); דו"ח ש.ר.ד. פינוי נפגע (לוח זמנים לארוע) ; דברי רחמה נאשף (חברתו של מען, שמען שיתפה בסוד אשמת המשיב); דברי לואי פריג' (בעל העסק שבו ארע הרצח); תרשים ומפה (מרחק נסיעה קרוב מהמפעל למקום הרצח); דברי מדובב (ראשית הודייה/הודייה מפי המשיב); דברי תהנא בדיר (חברתו של המשיב, לרבות לגבי בריחת המשיב למלון); עדות ויוי יגן (עובדת מלון פלמה לשם ברח המשיב); חוו"ד מומחה מהמרכז לרפואה משפטית וממעבדת נשק; שמירת המשיב, בסוגיות מהותיות, על זכות השתיקה; הדחה בחקירה מצד המשיב כלפי מען.

הבסיס המשפטי בסוגיית הראיות לכאורה :

א. נקודת המוצא בהכרעה בשאלת המעצר עד תום ההליכים (גם של המשיב) היא הסתכלות על חומר הראיות "על פניו", ללא הכרעה במהימנותם של עדים. ביהמ"ש יוצר לעצמו תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם (בש"פ 8087/95 זאדה ,פ"ד נ(2) 133, בס' 15 לפסה"ד). קיומה של אמרה המבססת את גירסת התביעה וקיומה של אמרה השוללת את גירסה זו,אין בהם להביא למסקנה שאין סיכוי סביר להרשעה.בשלב המעצר עד תום ההליכים אין השופט קובע ממצאים בטוחים. כל שבידו אינו אלא להעריך סיכויים סבירים (שם, בסע' 16 לפסה"ד).אפשר שבחומר החקירה יהיו עדויות סותרות.לא פעם תתעוררנה שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהן. אין בכל אלה כדי לשלול את ערכן כראיות לכאורה להוכחת האשמה. קיומו של ספק סביר עכשוי באשמת הנאשם אינו שולל מהראיות את אופיין הלכאורי. אם יש בהן פוטנציאל ראייתי כאמור, כי אז הן מהוות "ראיות לכאורה" (שם, בסע' 18 לפסה"ד).

ב. כשבראיות לכאורה נסיבתיות עסקינן - כבענייננו - הרי שהן עשויות להספיק לצורך הרשעה אם הן מובילות בהכרח למסקנה הגיונית אחת, כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום (בש"פ 10689/07 מטור , בסע' 6). מטבען של ראיות נסיבתיות, שהן אינן תומכות באופן ישיר בעובדות הנטענות, אלא שבית המשפט מסיק על יסודן, ועל בסיס ניסיון החיים, את התקיימותן של העובדות הנטענות (בש"פ 10158/07 סולטן ). אף כשמדובר בראיות לכאורה נסיבתיות שאינן נקיות מקשיים - מה שאין כן בענייננו - הרי כשהראיות הנסיבתיות הן בעלות פוטנציאל להרשעה, אין בקשיים כדי לפגוע במשקל הלכאורי של הראיות בשלב זה של ההליך,  והקשיים יבוררו בדיון בתיק העיקרי (השווה ככלל בסוגיה: בש"פ 11444/05 שרביט , בסע' 4).

אלה הראיות לכאורה (תמצית העיקר) שלכאורה מוכיחות את אשמת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום :

לכאורה -

השתלשלות הארועים בחקירת הרצח וההדחה:

1. תחילה, מען טאהא (להלן-מען) אינו משתף פעולה: מאשר שהחזיק ברכב מיצובישי סופר לנסר ירוקה. חושש שאם ידבר מה יקרה איתו בכפר, מה יהיה עם המשפחה שלו. מען מסרב לעימותים.

( עדות מען מיום 30.7.07, בעמ' 1; מזכר מיום 10.9.07 מהשוטר מונקר; עדות מען מיום 10.9.07, בעמ' 1-3; (מ.ט. 136/07; עדות מען מיום 14.9.07; עימות מען-סולימאן - מ.ט. 142/07, בעמ' 7).

2. המשיב אמר למען לא לדבר : "אם ישאלו אותך שאלה אל תדבר, אתה יכול לא לפתוח את הפה ...תישאר בוהה...תשמע ואל תדבר...תגיד שאתה לא מכיר אף אחד, תגיד שאני עצור סתם...אף מילה אם תשב איתם, שואלים אותך שאלה מים, אוכל וזהו. חוץ מזה אל תדבר..." ( מ"ט 138/07, מיום 12.9.07,בע' 1-2).בשיחה נוספת המשיב אמר למען: "אתה אל תדבר...תסבול שבוע שבועיים ...אנחנו לא עשינו כלום..." ( מ.ט. 139/07 מיום 17.9.07, בעמ' 2-3). ועוד אמר המשיב למען: "... אל תדבר שום דבר...תנסה לא לדבר עם אף אחד בכלל בכלל...עם אף אחד אל תפתח סיפורים..." ( מ.ט. 140/07, מיום 17.9.07, בעמ' 1).

3. סולימאן - אחיו של המנוח (בעת חקירת מען, סולימאן ריצה מאסר בכלא בגין ירי לעבר גנדי טאהא,אחיו של המשיב) - דיבר עם מען. מען אמר לו: מאג'ד התקשר אליו ואמר לו שהמשיב אמר לו לקחת ממען את הרכב של מען עבור המשיב שרצה ללכת לבית החולים ולקחת את אשתו של של גנדי. מען סיפר שהתקשר אליו מישהו ואמר לו שהרכב שלו חונה אצלו ושייקח אותו. סולימאן אמר למען שהמקרה התרחש ברכב של מען. מען מאשר. מען מאשר שמי שהוריד את עבד, הוא מי שלקח את הרכב. מאג'ד נתן את הרכב של מען למשיב. מען לא ידע מה הולכים לעשות עם הרכב ( עדות סולימאן פריג' מיום 18.9.07, בעמ' 1; מ.ט. 147/07 מיום 18.9.07, בעמ' 2, 3, 5, 6, 10, 11, 14, 15, 16).

במענה לטענות המשיב ע"פ ובכתב בהקשר לאמור לעיל:

מדברי סולימאן עולה, שתהא זהות לוקח הרכב אשר תהא, הרי שהרכב נלקח עבור המשיב. לגבי אמירתו הראשונית שמאג'ד לקח את הרכב,מען הסביר שהמציא כדי להוציא את עצמו מהמשפחה שלהם ( עדות מען מיום 20.9.07, בעמ' 4). ודוק: איזכור מאג'ד ע"י סולימאן כמי שלקח את הרכב מפריך את הטענה שלפיה כביכול המשטרה "סימנה" את המשיב בהשפעתו הלוחצת של סולימאן.

4.דברי חמאדה לחוקר; דברי מען בעימות חמאדה-מען: (חמאדה הוא בנו של בעל המפעל שמאחוריו הוחנה רכבו של מען, לכאורה ע"י המשיב, לאחר הרצח). חמאדה אמר לחוקר: המשיב התקשר אליו ביום הרצח של עבד ואמר לו שהוא שם את האוטו, מיצובישי, מאחורי המפעל. חמאדה אמר לו לקחת אותו. חמאדה ידע שקרה משהו עם האוטו וכל הכפר ידע שהיה ירי. מען לא ידע כשנתן את האוטו, שהם הולכים לעשות את זה. עימות חמאדה - מען: מען סיפר: המשיב התקשר אליו וביקש ממנו את האוטו כדי ללכת לרנדי לבית החולים עם הילדים, ולקח את האוטו בצהרים. אחרי הרצח, בלילה, המשיב התקשר אליו ואמר לו שהאוטו נמצא אחרי המפעל ושייקח אותו. באוטו היתה שריטה/מכה בכנף הקדמי, והמשיב אמר לו שילך לתקן והמשיב ישלם לו, והוא אכן שילם לו. המשיב אמר לו שלא יגיד כלום על האוטו, שיכחיש שזה היה האוטו שלו שהיו בו יריות, ושיזהר אם ילך. מען אמר לשוטר יצחק אלבז, שקיבל את הרכב מחמאדה עם מכה מקדימה, ושהמשיב אמר לו, למען: "אמר לי אל תגיד שזה האוטו שלך.".

 ( מ.ט. 152/07, בעמ' 8, 9, 10, 12, 13, 23, 24, 25, 26, 28, 29, 35, 37, 40-41; מזכרים מיום 20.9.07 ומיום 5.11.07 מהשוטר אלבז; פלט שיחות יוצאות מהמשיב לגבי השעה 20:23 , ביום 4.2.06).