החלטה בתיק בש 93536/07

1.                  בבקשה שבפני נדרש אני להכריע בשאלת היחס שבין הוראות החילוט שבחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: " חוק איסור הלבנת הון") ודרכן גם ההוראות הרלוונטיות בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: " פקודת הסמים") לזכותו של נושה, מכח פסק דין חלוט שניתן לטובתו, כנגד צד ג' שרכושו, ממנו מבקש הנושה להיפרע, חולט בצו זמני במסגרת תיק פלילי בו הוגש כתב אישום נגד נאשמים אחדים, אחרים.

העובדות בקצרה

2.א.      במסגרת כתב אישום שהוגש כנגד בנימין רביזדה (להלן: " רביזדה"), בין היתר, בגין עבירות על פי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, התבקש חילוט רכושו, ובכלל זה חילוט רכוש חברת דור עדן חן בע"מ, שבבעלותו (להלן: "החברה"). כן התבקש ביהמ"ש ליתן צו זמני ברכוש, על מנת להבטיח  את מימוש החילוט.

בית המשפט נעתר לבקשה והורה, בצו ארעי מיום 3.7.02, בין היתר, על חילוט רכושה של החברה, עד לדיון במעמד בעלי הדין, לרבות כספים בחשבון בנק שבבעלותה, מס' 727000/06, בנק לאומי סניף יפו (801) (להלן: "החשבון"). לימים הפך הצו הארעי לצו זמני שתוקפו עד להכרעה בכתב האישום - החלטה מיום 29.6.05.

החברה היתה צד להליך הצו הזמני כטוענת לזכות ברכוש.

    ב.     ביום 8.6.03 ניתן לזכות המבקשת 2 (להלן: "פז") פסק דין, בהעדר הגנה, המחייב את החברה לשלם לפז סכום כספי מסויים בגין אי תשלום דמי שכירות, תשלומים שונים ופיצוי מוסכם, הכל בהתאם להסכם השכירות אותו הפרה החברה  (להלן: " פסק הדין בהעדר").

    ג.      ניסיונותיה של פז לממש את פסק הדין בהעדר, מכספי החברה בחשבון, לא צלחו בשל הצו הזמני.

    ד.     משכך, הגישה פז, ביום 9.9.03, לביהמ"ש המחוזי, במסגרת התיק הפלילי, בקשה לביטול חלקי של הצו הזמני.

בדיון שהתקיים ביום 7.3.04, בפני כב' השופטת ברוש, קבע ביהמ"ש כי אין בידי פז, חרף פסק הדין בהעדר שבידיה, זכות בדרך כלשהי בחשבון האמור, שיש בה כדי להקנות לה מעמד בבקשה. ביהמ"ש קבע, כי כל עוד לא הטילה פז עיקול על החשבון, או לא יצרה זיקה אחרת בינה לבין החשבון, אין לה כל מעמד בבקשה. הבקשה נדחתה.

   ה.      פז לא אמרה נואש ופתחה בהליכי הוצל"פ למימוש פסק הדין בהעדר במסגרתם הוטל, ביום 18.3.04, עיקול על הכספים בחשבון, ואף הגישה, מספר חודשים לאחר מכן, בקשה לפירוק החברה לבית המשפט המחוזי. ביום 16.3.05 ניתן צו פירוק כנגד החברה ומונה מפרק מיוחד - עו"ד בלוזר - שלימים הוחלף בעו"ד חורש.

בין לבין, במסגרת בקשה לביטול פסק הדין בהעדר, שהוגשה על ידי החברה, הגיעו פז והחברה להסכם פשרה בדבר החוב של החברה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 27.1.05 (להלן: " פסק הדין").

    ו.      במסגרת תפקידו פנה המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי, בתיק הפירוק, להורות לבנק לאומי להעביר לקופת הפירוק את כל הכספים המצויים בחשבון ולחילופין להתיר לו להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי, במסגרת התיק הפלילי, להעביר את הכספים האמורים לקופת הפירוק.

בית המשפט של פירוק, לאחר שהורה על צירופה של פז להליך האמור וקיבל את עמדת המדינה והכנ"ר, דחה את הבקשה (בש"א 22943/05).

על החלטת בית המשפט של פירוק הגישו המנהל המיוחד ופז בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל את הערעור במובן זה שהתיר למנהל המיוחד ולפז לנקוט הליך בעניינם במסגרת התיק הפלילי.

מכאן הבקשה.

ה ב ק ש ה

3.א.      בבקשה עותרים המבקשים לבטל את הצו הזמני על החשבון ולהורות לבנק לאומי להעביר את מלוא הכספים בחשבון לקופת הפירוק של החברה.

לחילופין - לצמצם את הצו הזמני באופן שהוא לא יחול על סכום של 565,173 ש"ח נכון למועד הגשת הבקשה, המהווה את סכום פסק הדין שניתן לטובת פז כנגד החברה, בשערוך למועד הגשת הבקשה, וכן כי הצו הזמני לא יחול גם על סכום כסף נוסף, כפי שיקבע על ידי בית המשפט של פירוק בגין שכר והוצאות הפירוק / המנהל המיוחד, ולהורות לבנק לאומי להעביר את הסכומים הנ"ל לקופת הפירוק של החברה.

לחילופי חילופין - ליתן כל סעד אחר, כפי שימצא בית המשפט המחוזי לנכון ולצודק בנסיבות הענין.

   ב.      המדינה מתנגדת לבקשה ועותרת להותרת הצו הזמני על כנו.