החלטה בתיק בש 93527/05

1.         המבקשים הורשעו בבימ"ש השלום בת"א-יפו, ת"פ 7146/01 ונגזר דינם ביום 8.9.05, בעבירות שמוש במרמה, עורמה ותחבולה בניגוד לסעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה תשכ"א -1961 - מספר אישומים.

            ביהמ"ש קמא גזר למבקש 1 (להלן:" המבקש"), 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מע"ת וקנס בשעור של 1 מיליון ש"ח או 20 חודשי מאסר תמורתו, אותם הורה שישלם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים החל מתאריך 16.10.05.

            למבקשת 2 (להלן:" המבקשת") נגזר קנס בשעור של 1.5 מיליון ש"ח לתשלום ב- 15 תשלומים חדשיים ושווים החל מיום 15.1.06.

2.         המבקשים הגישו ביום 23.10.05 ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

            עוד קודם לכן, ביום 16.10.05 הגישה המדינה, המשיבה בדיון הנוכחי, ערעור על גזר הדין שנגזר על מבקש 1 ואילו ביום 11.1.06 הגישה בקשה לתיקון הערעור לצורך הוספת המבקשת כמשיבה נוספת לערעור המדינה, לערעור על הכרעת הדין בעניינה (אפשר וגם על גזר דינה).

            ההחלטה דכאן הינה לבקשת המבקשים לעכב ביצוע תשלום הקנסות אשר הוטלו על המשיבים, עד אשר ינתן פס"ד בערעורים בפני הערכאה הנוכחית או למועדים חילופיים כמצוין בבקשה.          

            המבקש החל לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו ביום 8.9.05.

3.         ביום 15.11.05 החליט מותב אחר, לדחות הבקשה לעכוב ביצוע תשלום הקנסות בלא שקיים דיון בבקשה. על כך הוגש ערעור בבימ"ש העליון בע"פ 10933/05 ביום 12.12.05, החזיר הבקשה לדיון במעמד הצדדים, וזה אכן התקיים לגופה של בקשה ביום 3.4.06. תוך כך לתקופת הביניים עיכב ביהמ"ש העליון ביצוע תשלום הקנסות.

4.         ההלכה היא כי לא הרי עיכוב ביצוע עונש מאסר כעיכוב ביצוע תשלום קנס. תשלום הקנס אינו עלול, בדרך כלל, לגרום לנאשם נזק בלתי הפיך, שכן גם אם ישולם ניתן להחזירו במידת הצורך (השווה: ע"פ 1467/01 ג'אזי ווזווז נ' מדינת ישראל תק-על 2001(1) 1578; בש"פ 8574/96, ע"פ 8573/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, תק -על 96 (4) 61; רע"פ2802/03 אל סדון נ' מדינת ישראל, תק- על 2003(2) , 2731).

וכן יאמר שחזקה על המדינה, כי תשיב למבקשים את כספם אם אכן יזכו בערעורם.

5.         ב"כ המבקשים הפנתה עם זאת לפסיקה, חריגה למדי יש לאמר, בה נעתרה בקשה לעכוב ביצוע תשלום קנס כע"פ 2085/05 עופר מקסימוב נ' מ"י (לא פורסם). ע"פ 10822/04 פוליצר נ' מ"י  (לא פורסם).

6.         סעיף 87 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, מוסר בידי ביהמ"ש סמכות שבשיקול דעת לעכוב ביצוע עונש. ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מ"י  תק-על 2000(2), 1640 מסר בידינו הכלים להפעלת אותו שיקול הדעת.

            שם נקבע כי נקודת המוצא היא, כי מי שהורשע בדרגה הראשונה, אינו עוד בחזקת חף מפשע ועליו ליתן הדין על מעשיו ללא עכוב, מייד או בסמוך לגזירת הדין משיקולים של הרתעה, אמון הציבור ברשויות אכיפת החוק, באפקטיביות של פעולתן ועוד.

            טוענת המדינה כי בידי המבקש כספים ונכסים רבים, כך שיש ביכולתו וביכולת המבקשת לשלם הקנס לאלתר ובוודאי, באופן שבו ציווה עליהם ביהמ"ש השלום לשלמם בתשלומים נוחים.

7.         מנגד, מציגה ב"כ של המבקשים העובדה שהמבקש במאסר למשך עוד כ- 3 שנים ויותר. במקביל הוא עצור עד תום ההליכים, בהחלטות בהליכים שונים מוקפאים כל נכסיו, בהם סכומי כסף בשעור של כ- 32 מיליון ש"ח.

            ביהמ"ש העליון בבש"פ 9694/02 רביזדה נ' מ"י פ"ד נז (1) 176 ובבש"פ 807/03 רביזדה נ' מ"י  הגיע למסקנה, לאחר התמשכות מעצרו באחד מתיקיו, כי קיים חשש  שהוא במעצר בשל אי יכולתו לעמוד בתנאים כספיים לשחרור.

8.         הנני קובע שיש במקרה זה להעתר לבקשת המבקש ולדחות בקשת המבקשת.

א.         באשר למבקשת עסקינן בחברה בע"מ, אישיות משפטית שאי תשלום הקנס במועד על ידה לא יגרור תוצאה של מאסר - משמע תוצאה בלתי הפיכה וקיצונית. אין כל נימוק מדוע לא ישולם הקנס מטעמה כפי שפסק ביהמ"ש השלום ובתנאים שקבע.

            בשל העיכוב בביצוע עד עתה, הנני מורה הוראה יחידה לפיה תשלומי הקנס יחלו ביום 15.5.06.