החלטה בתיק בש 93515/04

בפני בקשה להורות על מעצרם עד תום ההליכים של המשיבים 1, 2 ו- 3. יחד עם הבקשה הוגש כתב אישום המייחס למשיבים עבירות כדלקמן:

כנגד המשיב 1 - עבירה של מגע עם סוכן חוץ, סע' 114(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וקשירת קשר לסייע לאוייב במלחמה, סע' 92 יחד עם סע' 99 לחוק העונשין הנ"ל.

למשיבים 2 ו- 3 - עבירה של קשירת קשר לסייע לאוייב במלחמתו, סע' 92 יחד עם סע' 99 לחוק העונשין הנ"ל.

עפ"י עובדות כתב האישום, שלושת המשיבים אזרחי ישראל ובתקופה הרלוונטית התגוררו בטייבה.

משיב 1 יליד מחנה הפליטים בלטה אשר בשכם, התגורר שם עד שנת 2000. בשנת 2000 קיבל משיב 1 עם משפחתו אזרחות ישראלית ועבר להתגורר בטייבה. מאז שנת 2000, במועדים שונים, הגיע המשיב 1 למחנה הפליטים בלטה, נהג להיפגש עם תושבי המקום, כאשר ידע שהם "מבוקשים" חברי ארגון "גדודי שוהדה אל אקצה" (חללי אל אקצה) בפתח. ארגון זה הינו ארגון טרור עפ"י הכרזה מכוח פקודת מניעת טרור תש"ח-1948 (להלן: " ארגון טרור").

במועד לא ידוע במהלך יולי-אוגוסט 2004, פנה אל המשיב 1 תושב מחנה הפליטים בלטה, מחמד ג'מעאה קטאווי "מבוקש" שהוא חבר בארגון הטרור, ביקש עזרת משיב 1 בהחדרת מטען חבלה. משיב 1 הסכים וגם ידע כי ג'מעאה קטאווי הוא מבוקש חבר בארגון טרור.

במהלך ספטמבר 2004 פגש משיב 1 במחנה פליטים בלטה את אחמד קייסי שהוא "מבוקש" חבר בארגון הטרור. קייסי ביקש מהמשיב 1 להכניס לשטח ישראל 3 מטעני חבלה באמצעותם לבצע פיגוע ברכבת ישראל. המשיב 1 הסכים.

בקשת קייסי מהמשיב 1 היתה להניח את מטעני החבלה בתוך קרונות הרכבת. המשיב 1 שחשש שמא לא יצליח לצאת מהרכבת לאחר הנחת המטען, הציע להניחם על מסילת הרכבת הסמוכה למקום עבודתו בנתניה. קייסי הסכים לכך.

ימים ספורים לאחר הפגישה בין המשיב 1 לקייסי, נפגש המשיב 1 פעם נוספת עם קייסי בשכם. במהלך פגישה זו הסביר קייסי למשיב 1 כי עליו לחבר למטעני החבלה מכשיר פלאפון סלולרי, להניח המטען על מסילת הרכבת ובשעה שתעבור רכבת במקום, להפעילם מרחוק באמצעות מכשיר פלאפון סלולרי. המשיב 1 הסכים לכך.

עוד סוכם באותה פגישה כי קייסי יעדכן את המשיב 1 כאשר יהיו מוכנים מטעני החבלה. המטענים יועברו דרך מחסום דיר שרף בשקית בגדים בתוך עגלה ולאחר שיעברו את המחסום, המשיב 1 יקח אותם במונית לטייבה.

לאחר הפגישה עם קייסי, חזר המשיב 1 לטייבה, פגש במשיב 2, סיפר לו כי בכוונתו לבצע פיגוע ברכבת לנתניה, וכי אמור לקבל ממבוקש בשכם, חבר בארגון טרור, שלושה מטעני חבלה, להניחם על מסילת רכבת בנתניה, לפוצצם באמצעות פלאפון סלולרי בשעה שרכבת תעבור במקום. המשיב 1 ביקש עזרה ממשיב 2 בביצוע הפיגוע. המשיב 2 הסכים.

המשיבים 1 ו- 2 קשרו קשר לבצע פיגוע ברכבת ישראל, סיכמו לשכור רכב בטייבה לשם העברת מטעני חבלה אל פסי הרכבת בנתניה, להפעילה באמצעות פלאפון סלולרי. על המשיב 2 היה להניח את המטענים על המסילה ועל המשיב 1 היה להפעילם מרחוק באמצעות פלאפון.

יומיים שלושה לאחר סיכום זה ביניהם, הציע משיב 2 למשיב 1 להניח את המטענים בבניני עזריאלי בת"א.

במועד לא ידוע למבקשת, פגש המשיב 1 את המשיב 3 וסיפר לו על התכנית בדבר החדרת שלושה מטעני חבלה, הנחתם על מסילת רכבת בנתניה, פיצוצם וביקש את עזרת המשיב 3. המשיב 3 הסכים. בתמורה ביקש את אחד המטענים.

לפיכך, סוכם בין המשיב 1 והמשיב 3, כי משיב 1 יגיע עם מטענים ממחסום דיר שרף לאבני חפץ, שם ימתין לו המשיב 3 עם טרקטור ויקח אותו עם המטענים לטייבה. עוד סוכם כי המשיב 3 יקבל מטען אחד ושני האחרים יילקחו ע"י המשיב 1 לביצוע פיגוע על מסילת הרכבת.

ביום 5.10.04 התקשר המשיב 1 לקייסי, שאל אותו על המטענים. קייסי השיב שבתוך יום-יומיים ולאחר שהמטענים יהיו מוכנים, יתקשר אליו בחזרה וזה יהיה בתוך יום-יומיים.

ביום 7.10.04 בשעה 18.00 התקשר אחד בשם עאמר ג'עארין למשיב 1, מסר לו מפי קייסי כי המטענים מוכנים.

ביום 8.10.04 בשעה 20.00 התקשר קייסי למשיב 1, הודיע לו שהמטענים מוכנים. המשיב 1 התכוון להכניס המטענים ביום 10.10.04 שהוא יום א', אך ביום 9.10.04 נעצר המשיב 1 וכך סוכלה התכנית.

ב"כ המבקשת טוענת לקיומן של ראיות לכאורה שיש בהן כדי להוכיח אשמת המשיבים, הכוללות הודאת כל אחד מהמשיבים לחלקו, תוך התייחסות לחלקם של האחרים. העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקה כי קיים יסוד סביר לחשש שאם ישוחררו, יסכנו את בטחון האדם, בטחון ציבור והמדינה ולאור המסוכנות הטבועה במעשים, מבוקש מעצרם עד תום ההליכים, ללא אפשרות חלופה.