החלטה בתיק בש 93434/06

1.         העורר נעצר ביום 4.10.06 כחשוד בתקיפה ובאיומים וביום 5.10.06 הוארך מעצרו ביממה על מנת שייבדק בדיקה פסיכיאטרית כדי לקבוע אם הוא חולה נפש ואם הוא מסוגל לעמוד לדין, וזאת עפ"י הוראות סעיף 17 לחוק לטיפול בחולי נפש (נוסח חדש) תשנ"א-1991 (להלן: " החוק") שזו לשונו:

"התעורר חשש כי אדם שיש לכאורה ראיות המחשידות אותו בביצוע עבירה אך טרם הוגש נגדו כתב אישום, הוא חולה, רשאי בית המשפט, לפי בקשתו של תובע או של החשוד ואף ביזמתו הוא, לצוות כי החשוד יבדק בדיקה פסיכיאטרית, שלא בתנאי אשפוז, כדי לקבוע אם הוא חולה ואם הוא מסוגל לעמוד לדין".

2.         ביום 5.10.06 הוגש לבימ"ש השלום בראשל"צ דיווח על בדיקה פסיכיאטרית ראשונית לפיה " במצבו כיום (העורר - א.ט.) אינו כשיר לעמוד לדין, דרושה בדיקה נוספת באם יוגש כתב אישום באשר לאחריותו למעשיו, ממליץ כי יאושפז לשם כך עפ"י צו הסתכלות".

3.         ביום 6.10.06 ביקשה המשיבה להאריך את מעצרו של המשיב לצורך עריכת בדיקה פסיכיאטרית והסתכלות בבי"ח אברבנאל (ראה נספח ב' להודעת הערר).

במהלך הדיון בבקשה, הציג ב"כ המשיבה בפני ביהמ"ש את הדו"ח הנ"ל.

ב"כ העורר דאז, עו"ד אדלמן, אמר כי שוחח עם העורר והתרשם שאינו בריא לחלוטין אך העורר מסרב להיבדק בדיקה פסיכיאטרית.

ב"כ העורר אמר כי החקירה הסתיימה ובאם הפסיכיאטר המחוזי סבור שהעורר מסוכן הוא מוסמך להורות על אשפוזו שלא באמצעות ביהמ"ש.

4.         ביהמ"ש קמא (כב' השופטת יעקובוביץ) החליטה להורות על הארכת מעצרו של העורר עד יום 12.10.06 בשעה 14:30 כאשר מעצרו יהיה בתנאי אשפוז בבי"ח "אברבנאל", ובמהלך תקופה זו תיערך בדיקת הסתכלות לצורך עריכת חוות דעת פסיכיאטרית. ביהמ"ש קמא ביסס את החלטתו על הוראת סעיף 16(ב) לחוק (ראה סעיף 3 להחלטה שצורפה כנספח א' להודעת הערר).

החלטה זו היא נשוא הערר שבפני.

5.         ב"כ העורר טוען, בהסתמך על החלטת ביהמ"ש העליון (כב' השופט חשין) בבש"פ 92/00 פלוני נ. מדינת ישראל תק-על 2000(3) 840, 848 כי סעיף 17 לחוק מסמיך את ביהמ"ש להורות על בדיקה פסיכיאטרית לעצור שלא בתנאי אשפוז (ההדגשה במקור - א.ט.), ומאחר וחקירתו של העורר הסתיימה יש לשחררו מהמעצר.

6.         עיון בהחלטת בימ"ש קמא נשוא הערר מעלה שמעצרו של העורר הוארך בהתאם להוראות סעיף 16(ב) לחוק ולא בהתאם לסעיף 17 לחוק ולכן ההסתמכות על ההחלטה הנ"ל אינה רלוונטית ככל שהיא נוגעת לסעיף 17 לחוק.

7.         סעיף 16 לחוק שכותרתו "אשפוז עצור" קובע כדלקמן:

"(א) ציווה בית משפט על מעצרו של אדם, והוא סבור, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם העצור או מטעם תובע כמשמעותו בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן - תובע), ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו הוא, כי העצור חולה וכי מצבו מצריך אשפוז, רשאי בית המשפט לצוות שהמעצר יהיה בבית חולים שיקבע הפסיכיאטר המחוזי או באגף פסיכיאטרי של בית סוהר, ובלבד שאם העצור נמצא בחקירה, יבטיח בית החולים את התנאים הדרושים לביצוע החקירה.

(ב) לא יתן בית משפט צו לפי סעיף קטן (א) אלא לאחר שקיבל חוות דעת פסיכיאטרית, ולצורך כך יצווה כי העצור יובא לבדיקה פסיכיאטרית; הודיע הפסיכיאטר המחוזי לבית משפט כי לא ניתן לערוך את הבדיקה הפסיכיאטרית אלא בתנאי אשפוז, רשאי בית המשפט לצוות על אשפוזו של העצור לשם עריכת בדיקה והסתכלות בבית חולים שיקבע הפסיכיאטר המחוזי או באגף הפסיכיאטרי של בית סוהר, ובלבד שמשך האשפוז לא יעלה על תקופת תקפו של צו המעצר.

(ג) ניתן צו לפי סעיף זה, יראו את העצור בעת שהוא נתון באשפוז או בבדיקה כנמצא במשמורת כדין, ויחולו עליו הוראות סעיפים 18 ו- 19 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, בשינויים המחוייבים".

8.         בסעיף 24 להחלטתו, לאחר סקירת הוראות סעיף 16 לחוק, קובע כב' השופט חשין כדלקמן:

"מסקנתו היא איפוא זו, שהוראת סעיף 16 אין בה כדי להסמיך בית-משפט להורות על אישפוזו בכפיה של עצור - לבדיקת מצבו הנפשי - למטרות אלו:

אחת, לשם הכרעה בשאלה אם חב הוא בפלילים, ושתיים, לשם הכרעה בשאלה אם מסוגל הוא לעמוד לדין".

דברים אלה אינם רלוונטים לענייננו שכן ביהמ"ש קמא לא הורה על אשפוזו של העורר בכפיה (ההדגשה שלי - א.ט.) אלא האריך את מעצרו של העורר לצורך בדיקה והסתכלות לשם עריכת חוות דעת פסיכיאטרית, כאשר המעצר יהיה בתנאי אשפוז.