החלטה בתיק בש 93244/06

1.         נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות מין ועבירות אחרות בשש מתלוננות נשוא כתב אישום בת.פ. 1133/05 (מחוזי ת"א) המתברר בפנינו.

2.         המשיבה ביקשה את מעצרו של המבקש עד תום ההליכים בתיק דנן, וביום 5.9.05 החליט ביהמ"ש (כב' השופט רוזן) לשחרר את המבקש בערבות עצמית וצד ג' ע"ס 75,000 ש"ח, הפקדה כספית בסך 20,000 ש"ח, ובתנאי שיהיה במעצר מוחלט בבית אחותו ולא ייצור קשר עם המעורבים בפרשיות נשוא כתב האישום.

בהעדר מחלוקת בין הצדדים, ביהמ"ש קבע, לצורך אותו דיון, כי קיימות ראיות לכאורה לחובת המבקש, אך מסוכנותו אינה גבוהה, וכי יש בחלופת המעצר הנ"ל כדי להפיג את מסוכנותו (ראה ההחלטה שצורפה כנספח א' לבקשה).

3.         עובר לתאריך 3.7.06 עתר המבקש לבטל את מעצר הבית וכן לבטל חיובו להימצא בחברתם של מפקחים, וזאת לאחר שביהמ"ש (כב' השופטת אוהד) איפשר למבקש לצאת לעבודה, אך ביהמ"ש העליון (כב' השופט ג'ובראן) ביטל החלטה זו בקובעו כי " מתן אפשרות למבקש "להלך חופשי בשוק" תשדר מסר שלילי ביותר לקורבנות העבירה, ועלולה לחבל באפשרות העדתן נגדו".

ביהמ"ש דחה את בקשת המבקש לבטל התנאים המגבילים, לאחר שקבע כי המבקש מסוכן וכי מול חזקת חפותו וזכותו לחירות, כל עוד לא הורשע, עומדת זכות הקורבן לבריאות נפשית, חוסן נפשי וחיים בשלווה.

ביהמ"ש קבע בסיפא החלטתו שיתכן ולאחר סיום עדויותיהן של המתלוננות יהיה מקום לשקול פעם נוספת בקשה מעין זו (ראה ההחלטה שצורפה כנספח ב' לבקשה).

4.         המבקש ערר על ההחלטה הנ"ל לביהמ"ש העליון, וביום 29.8.06 הקל ביהמ"ש העליון (כב' השופט ד. חשין) בבש"פ 5825/06 בתנאי שחרורו של המבקש, ואיפשר לו לצאת לעבוד בימי השבוע, בכפוף להצגת תוכנית עבודה ופיקוח להנחת דעתו של שירות המבחן ואישור התוכנית ע"י ביהמ"ש. ביהמ"ש גם איפשר למבקש לצאת ממעצר הבית בליווי ערב או מפקח לצורך חיפוש עבודה.

ביהמ"ש העליון קבע בסעיף 8 להחלטתו, כדלקמן:

"לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי בתסקיר המעצר, באתי למסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי, כפי שיבואר להלן. העילות הקבועות בחוק לשם עיון חוזר בהחלטה, הנוגעת למעצר או לשחרור, הן התגלותן של עובדות חדשות, השתנות נסיבות או מעבר של זמן ניכר מעת מתן ההחלטה (סעיף 52(א) לחוק). בענייננו, בעת הגשת בקשתו האחרונה של העורר לעיון חוזר, לא קמה לו עילה לכך. זאת, משום שהוגשה כחודשיים ושבוע בלבד לאחר החלטתו של בית משפט זה (השופט ג'ובראן) בבקשותיו הקודמות לעיון חוזר, מבלי שהשתנה דבר בעובדות או בנסיבות. על כן, ביום הגשתה, דינה היה להידחות על הסף, בהתבסס על החלטתו של השופט ג'ובראן. ברם, הזמן לא עצר מלכת, ומאז החלטה זו עד היום חלפו להם כ- 7 חודשים, כך שהשאלה היא, האם פרק זמן זה עולה כדי "זמן ניכר", המקים עילה לעיון חוזר.

הקביעה כי עבר "זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה, לצורך עיון חוזר בה, הינה תולדה של נסיבות העניין (ראו בש"פ 6286/06 פלוני נ. מדינת ישראל, ניתנה ביום 21.8.06). במסגרת נסיבות אלו, יש לאזן בין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי (ובכללו האינטרס של קורבן העבירה) כי יוותר במעצר, או במקרה של משוחרר בערובה, כי ימשיך לשהות בחלופת מעצר באותם תנאים שנקבעו. במאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, רמת מסוכנותו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי שיחרורו. כן תילקחנה בחשבון נסיבותיו האישיות: נסיבות משפחתיות, כלכליות, רפואיות ונפשיות.

בענייננו, הנסיבה המטה את הכף לטובת הקביעה כי עבר "זמן ניכר" המצדיק עיון חוזר בתנאי השחרור, היא אך זו הכלכלית. אמנם, ברמה האובייקטיבית, אין הכרח כי חלוף זמן לכשעצמו יאיין מסוכנות של אדם. במקרה שלפניי, חלוף הזמן אינו מפחית מהפגיעה ברגשות המתלוננות, שעמדה ביסוד החלטתו של השופט ג'ובראן. אך חלוף הזמן מביא להפחתה יחסית במשקלה של מסוכנות זו, אל מול האינטרסים האחרים המונחים על כפות המאזניים. כאן, משקלה פוחת, באופן יחסי, אל מול הפגיעה הכלכלית הנמשכת בעורר. כאשר אדם שוהה במעצר בית ללא היתר לצאת לעבודה, מחריף מצבו הכלכלי ביחס ישר לאורך התקופה בה אינו עובד. בהינתן כי העורר שוהה במעצר בית מזה קרוב לשנה, ונוכח הפגיעה הכלכלית המצטברת הנגרמת לו עקב כך, מוצא אני כי יש לאפשר לו לצאת לעבודה. עם זאת, לאור עמדת שירות המבחן בתסקיר המעצר, אינני רואה להתיר לו לצאת לעבודה ללא פיקוח. לא נעלמה מעיניי הפגיעה המתמשכת והגוברת גם בחירותו של העורר, מעבר לפגיעה כלכלית בו. ואולם, לאור העובדה שהמתלוננות טרם העידו ושמועדי ההוכחות נקבעו לחודשיים הקרובים, לא ראיתי בשלב הזה להסיר את עול הפיקוח מכתפי העורר. בית המשפט מצפה לכך שהתביעה תעשה כל אשר ביכולתה כדי לסיים את העדתן של המתלוננות בתוך מועדים אלה ברוח הצהרתה לפרוטוקול, ובכך תיפתח הדרך לעורר להגיש בקשה נוספת לעיון חוזר".  

(ראה ההחלטה שצורפה כנספח ג' לבקשה)

5.         המבקש עתר, במהלך פרשת התביעה, לבטל את מעצר הבית ולאפשר לו לעבוד ללא פיקוח.

ביום 23.10.06 דן ביהמ"ש (כב' השופטת אוהד) בבקשה, וביום 29.10.06 החליט להעביר את הדיון בבקשה להרכב זה, בהסכמת ב"כ המבקש ובעקבות החלטת ביהמ"ש העליון בבש"פ 8090/06 גואטה נ. מדינת ישראל מיום 19.10.06.

הדיון בבקשה התקיים בפנינו בתום ראיות התביעה ובתום עדותו הראשית של המבקש.

6.         טענות המבקש:

(א)       ב"כ המבקש טוען כי הואיל וכל המתלוננות סיימו עדותן, נפתחה הדרך לבטול מעצר הבית והפיקוח שבהם נתון המבקש.

(ב)       בעקבות עדויות המתלוננות, ובמיוחד אלה של המתלוננות באישומים הראשון והשני שמייחסים למבקש את העבירות החמורות יותר, חל, לטענתו, כרסום דרמטי בראיות התביעה.

(ג)        בחלוף הזמן מאז תחילת ההליכים נגד המבקש, המצטרף לזמן הרב שחלף מאז עשיית המעשים המיוחסים לו, פחתה מסוכנותו של המבקש עד לאפס, כשגם קודם לכן מסוכנותו לא היתה גבוהה.