החלטה בתיק בש 93070/07

1.                  ביום 15.1.06 נתפסו בביתו של המבקש סכומים כספיים - 100,000$ ו-999,790 ש"ח. בנוסף, נתפס ברכבו של אדם בשם עימאד מוגרבי סכום של 85,000 ש"ח, לגביו נטען כי הסכום שייך למבקש.

2.                  מאז יום 15.1.06 תפוסים הסכומים הכספיים האמורים בידי המשיבה.

3.                  ההחלטה האחרונה, בדבר הארכת תקופת התפיסה של סכומי הכסף, ל-180 יום נוספים, החלטה נשוא הערר שבפני, ניתנה ביום 30.7.07.

ההחלטה ניתנה, על פי בקשת המשיבה, במעמד צד אחד, בלא שנתבקשה תגובת המבקש.

4.                  בערר שבפני מלין ב"כ המבקש בראש ובראשונה על התנהלותו של בית המשפט קמא, אשר בחר להעתר לבקשה בלא לשמוע את עמדת מרשו לגביה. לטענתו, ההחלטה פגומה מדעיקרא ועל כן יש להורות על השבת הכספים לידי המבקש.

עוד טוען ב"כ המבקש לגופה של ההחלטה. לטענתו, מדובר בפגיעה בלתי מידתית בזכות הקנין של מרשו. תפיסת הכספים היתה בינואר 2006 ומאז ועד היום טרם הוגש כתב אישום כנגד המבקש והמבקש כלל אינו יודע במה הוא חשוד.

5.                  סעיף 126 לחסד"פ קובע הוראת בסיס לפיה " באין הוראה אחרת בחוק זה לא ידון האדם בפלילים אלא בפניו".

אפתח ואומר, שדעתי אינה נוחה, בלשון המעטה, מהתנהלותו של בית המשפט דלמטה, אשר בחר להידרש לבקשה בלא לאפשר למבקש להביע את עמדתו לגביה. מדובר בבקשה  שטמונה בחובה פגיעה נוספת בזכות הקנין של המבקש, זכות חוקתית על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. חובה היה על בית המשפט לקבוע דיון במעמד שני הצדדים, לזמן את המבקש לדיון בפניו ולשמוע את עמדתו טרם מתן ההחלטה.

6.                  שאלה אחרת היא - האם מתן ההחלטה במעמד צד אחד משמעותה פגם שיורד לשורש הענין עד כדי בטלות ההחלטה שנתקבלה או שמא מדובר בפגם הניתן לריפוי.

ב"כ המבקש מכוון לבש"פ 4586/06 נסים חלידו ואח' נ' מ"י תקדין על 2006(3) עמ' 2805, ממנו מבקש הוא להקיש הלכה לענייננו. באותה פרשה ביטל בית המשפט העליון החלטה של בית המשפט המחוזי בת"א, אשר דחתה ערר שהגישו העוררים (שם) על החלטת בית משפט השלום בת"א, אשר האריך תוקף ערובות ותנאי שחרור בנוגע לעוררים, במעמד צד אחד.  בית המשפט העליון מדגיש בפסק דינו את זכותו של נאשם להליך הוגן, בכפוף לסייגים הקבועים בחוק, הליך שיאפשר לו להשמיע את דברו ולהתגונן כראוי נגד הטענות המועלות נגדו.

פסק דינו זה של בית משפט העליון ניתן בהתייחס להארכת תוקפם של ערובה ותנאי שחרור המוטלים על חשוד בפלילים. בענין זה קיימת הוראה מפורשת, סעיף 57 לחוק המעצרים, הקובעת, כי דיון בהארכת תוקפם של הערובה ותנאי שחרור של חשוד לפי סעיף 58 לחוק המעצרים, יש לקיימו במעמד הצדדים. הוראה זו, כך אומר בית המשפט, נועדה להגשים את זכות היסוד העומדת לחשוד להליך הוגן ובית המשפט איננו רשאי לסטות מהוראה זו. מכאן קצרה היתה הדרך, באותו ענין, להחלטה המורה על קבלת הערר על בית המשפט המחוזי ועל בטלות ההחלטה של בית משפט השלום.

7.                  בענייננו, אין הוראה מפורשת בחוק סדר הדין הפלילי המורה על חובת קיום דיון במעמד הצדדים בבקשות להארכת תקופת התפיסה של נכס על פי סעיפים 34-35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). הגם שאין בהעדרה של הוראת חוק מפורשת, כאמור, כדי להצדיק חריגה של בית משפט מאותו כלל בסיסי המוצא את ביטויו בסעיף 126 לחסד"פ והמכוון לדינו של אדם בפלילים בפניו, עדיין יש, לעניות דעתי, בהעדרה של הוראה מפורשת - דוגמת זו הקיימת בסעיף 57 לחסד"פ בנוגע להארכת תוקפם של ערובה ותנאי שחרור - כדי לאבחן ולקבוע שההחלטה איננה בטלה אלא ניתנת לביטול.

8.                  לפיכך, הפגם שנפל בהחלטתו של בית משפט קמא, אין בו כדי להביא לבטלות ההחלטה ולהחזרת הכספים לידי המבקש. יש בו כדי להביא לביטולה של ההחלטה.

9.                  לגופו של ענין, שקלתי אם להורות על החזרת הדיון לבית משפט דלמטה על מנת שיקיים דיון כהילכתו. מאחר שהצדדים טענו לגופו של ענין בפני, על דרך החלופין מבחינת המבקש, בחרתי שלא לעשות כן ולהידרש לטענות המבקש לגופו של ענין.

10.              נציג המשיבה הציג בפני נספח סודי ובו פירוט חקירה המתבצעת על ידי המשיבה. יש בממצאים שפורטו בנספח כדי להצדיק את הארכת תקופת התפיסה של סכומי הכסף שנתפסו. מדובר בחקירה מורכבת ומסועפת שמתקיימת מזה תקופה ארוכה וניכר מהפירוט שהוצג בפני, שהמשטרה עושה מאמצים כדי לסיימה. מעיון בנספח נחה דעתי, כי התקיימו התנאים המפורטים בסעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) לצורך תפיסתם של הכספים. בית המשפט מודע לפגיעה בקניינו של המבקש. עם זאת, אני סבור כי תכלית החקירה, כפי שעולה מהנספח, מבחינת האינטרס הציבורי, מצדיקה את המשך הארכת תקופת התפיסה. ואולם על המשיבה לדעת, כי לא לעולם חוסן. בבקשה נשוא ההחלטה, ביקשה המשיבה להאריך את תוקף החזקת התפוסים למשך שנה. בית המשפט דלמטה נעתר למחצית התקופה. מן הראוי שהמשטרה תעשה כל מאמץ כדי לסיים את החקירה על מנת שהמבקש ידע אל נכון במה הוא חשוד וככל שתמצא לנכון, אף להגיש כתב אישום על מנת שיתאפשר למבקש להתייחס לגופן של חשדות והשלכותיהן על תפיסת הכספים. 

11.              לפיכך הערר נדחה.  

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה בלשכתי היום כ"ז בתשרי, תשס"ח (9 באוקטובר 2007) בהעדר.

                                                                                                     _______________