החלטה בתיק בש 93044/07

1. כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש (להלן: "הפקודה)] - נהיגה בקלות ראש וגרימת תאונת דרכים - ועבירה על סעיף 62(3) , 39א בקשר עם סעיף 64ד' לפקודה - נהיגה בשכרות.

            העבירות המיוחסות לעורר בוצעו ביום 14.6.07.

2.         רשיונו של העורר נפסל מנהלית לתקופה של 60 יום.

3.         ביום 12.7.07 הוגש כנגד העורר כתב האישום האמור. בד בבד עם הגשתו נתבקשה הארכת הפסילה המנהלית שהוטלה עליו עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו.

4.         ביום 8.8.07 נעתר ביהמ"ש לתעבורה בת"א-יפו, כב' השופט מאיר דרורי, לבקשה.

 מכאן הערר.

5.         בערר עותר העורר לביטול החלטת ביהמ"ש קמא ולחילופין לקבוע את תקופת הפסילה

לחודשיים (כאורך הפסילה המנהלית) או לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים.

6.         ביום 6.9.06 הוסיף העורר וטען בפניי והשיבה לו ב"כ המשיבה.

דיון

7. הלכה פסוקה היא כי לאחר הגשת כתב אישום, ובטרם הרשעה, ניתן היה להורות על פסילת רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים, בהתמלא שני תנאים מצטברים:

האחד- כאשר קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר.

השני - שהמשך נהיגתו, מסוכנת במידה כזו שאין להמתין עד לתוצאות משפטו, ויש לפסול את רישיונו כבר עתה, עד תום ההליכים.

הנטל המוטל על המאשימה במקרה זה, בטרם הרשעה, גבוה יותר מהנטל לאחר שנאשם מורשע, נגזר דינו והוא מבקש עיכוב ביצוע עונש של פסילת רישיון הנהיגה, שהוטל עליו לאחר שהורשע.

8. ב"כ העורר טוען שבמקרה זה ראוי לקבל את הערר ולבטל את החלטת הפסילה עד תום ההליכים, שכן לא קיימות ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות לעורר עפ"י כתב האישום. טענתו המרכזית של העורר, והיחידה בה יש ממש, היא כי בענייננו אין ראיות לכאורה לכך שהעורר סירב לבדיקת שכרות ומכאן שהחזקה, הקבועה בסעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה ועליה נסמך כתב האישום - אינה מתקיימת בענייננו (ס' 5 לכתב הערר, עמ' 1-2 לפרוט' ישיבת יום 6.9.07).

ב"כ העורר חזר בו מטענתו, כי בית המשפט פסל את העורר מעבר לתקופה שנתבקשה על ידי המשיבה נוכח הפנייתו לפסקה השניה של בקשת הפסילה (ראה עמ' 2 לפרוטוקול ש' 29-27).

9. סעיף 64ב(ב) לפקודה קובע כך:

" שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם כאמור בסעיף קטן זה גם מנוהג רכב או מממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה, ולא יחולו לענין זה הוראות סעיף קטן (ב2)."

סעיף 64ד(א) לפקודה קובע,  כי אם סירב נוהג ברכב לתת דגימה לפי דרישת שוטר, יראו אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודה. מטרת המחוקק בהוספת תיקון זה לחוק היתה להפוך את הסירוב להיבדק ללא כדאי, ולכן קבע לעבירת הסירוב אותה רמת ענישה של מי שהוכח שנהג בשכרות, בהגדירו את מי שסירב להיבדק כמי שנוהג בשכרות (ב"ש (ת"א) 92315/07 ברק לירן נ' מדינת ישראל - ענף תנועה ת"א (פורסם באתר נבו)).