החלטה בתיק בש 92980/07

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון רצח, והחזקת נשק שלא כדין.

בכתב האישום נטען (תמצית): עובר ליום 10.7.07 התגלע סכסוך בין המשיב לבין שריף שאוונה (להלן-שריף). ביום 9.7.07 נסע שריף לביתו של המשיב, וקרא לו לרדת לשוחח עימו.המשיב סירב. שריף צעק למשיב: "זבל, אני עוד יראה לך.". בהמשך התקשר שריף למשיב ואמר לו כי למחרת בבוקר הוא יבוא לקחתו שכן יש להם עבודה משותפת בנגב. ביום 10.7.07, בשעה 07:30 לערך, התקשר שריף למשיב ואמר לו לרדת למטה. שריף נהג ברכבו לביתו של המשיב. המשיב ירד לרכבו של שריף כשהוא מצוייד באקדח, נעמד מחוץ לרכב בצד הנוסע שליד הנהג, בעוד שריף ישב במושב הנהג. בין השנים פרץ ויכוח. שריף אמר למשיב להיכנס לרכב, אך המשיב סירב. שריף קילל את המשיב: "יא זבל תעלה". בהמשך, הוציא המשיב את האקדח שהחזיק וירה בראשו של שריף. שריף ניסה להימלט מהמקום, נהג ברכבו כמה מטרים, סטה ממסלולו, עלה על אי תנועה, פגע בתמרור ובעץ ונעצר. כתוצאה מהירי נגרמו לשריף שברים מרובים בפנים משמאל ובצקת מוחית, והוא איבד את הכרתו, נזקק להנשמה ואושפז בבית חולים עד ליום 22.7.07. 

המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (להלן-הבקשה).

ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה. לאחר שקראתי את הראיות לכאורה, שמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את טיעוני הצדדים בכתב, מסקנתי היא, שיש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו, ודינן של טענות ההגנה בע"פ ובכתב, להידחות.

הבסיס המשפטי בסוגיית הראיות לכאורה :

נקודת המוצא בהכרעה בשאלת המעצר עד תום ההליכים (גם של המשיב) היא הסתכלות על חומר הראיות "על פניו", ללא הכרעה במהימנותם של עדים. ביהמ"ש יוצר לעצמו תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם (בש"פ 8087/95 זאדה ,פ"ד נ(2) 133, בס' 15 לפסה"ד). קיומה של אמרה המבססת את גירסת התביעה וקיומה של אמרה השוללת את גירסה זו,אין בהם להביא למסקנה שאין סיכוי סביר להרשעה.בשלב המעצר עד תום ההליכים אין השופט קובע ממצאים בטוחים. כל שבידו אינו אלא להעריך סיכויים סבירים (שם, בסע' 16 לפסה"ד).אפשר שבחומר החקירה יהיו עדויות סותרות.לא פעם תתעוררנה שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהן. אין בכל אלה כדי לשלול את ערכן כראיות לכאורה להוכחת האשמה. קיומו של ספק סביר עכשוי באשמת הנאשם אינו שולל מהראיות את אופיין הלכאורי. אם יש בהן פוטנציאל ראייתי כאמור, כי אז הן מהוות "ראיות לכאורה" (שם, בסע' 18 לפסה"ד). אף כשמדובר בראיות לכאורה שאינן נקיות מקשיים - מה שאין כן בענייננו - הרי כשהראיות הנסיבתיות הן בעלות פוטנציאל להרשעה, אין בקשיים כדי לפגוע במשקל הלכאורי של הראיות בשלב זה של ההליך,  והקשיים יבוררו בדיון בתיק העיקרי (השווה ככלל בסוגיה: בש"פ 11444/05 שרביט , בסע' 4).

עיקר הראיות לכאורה בתיק זה, הן: עדויות אשתו ובתו של המשיב; זכ"דים מהשוטרים בהר וכעביה; עדות מנהל החשבונות ומסמכים לגבי הסכסוך שבין שריף למשיב; מסמכים רפואיים ממד"א, ומבי"ח אסף הרופא; חוו"ד פרופ' היס; עדי שמיעה לירי, וראיה לתאונה שלאחריו; דברי שריף לעדים מיד לאחר הארוע, שירו בו; רשימת שיחות טלפון בין המשיב לשריף; דו"חות מז"פ; הודיית המשיב בפני השוטר סנטור; חיזוק גירסת התביעה גם באימרות המשיב, ובהן שתיקתו בסוגיות מהותיות והכחשתו להיכרות ולקשר עם שריף; האזנות סתר לשיחות של המשיב ואשתו. מעיקר הראיות לכאורה לעיל עולה, שהמשיב ירד לרכבו של שריף, ועל רקע סכסוך ביניהם ולאחר ששריף קילל אותו, ובהיותם לבדם, ירה המשיב בראשו של שריף, שנסע מעט והתנגש בעץ. צירוף הראיות הנסיבתיות מוביל למסקנה אחת ויחידה, שלפיה לכאורה המשיב, הוא שירה בשריף.

להלן יפורטו הראיות לכאורה, שלכאורה מוכיחות את אשמת המשיב (תמצית העיקר):

1. לכאורה - היה סכסוך בין המשיב לבין שריף:

א. עדות אשתו של המשיב, נסרה, מיום 2.8.07: שריף, חוסיין והמשיב פתחו חברה בשם אלשיך עבודות בע"מ. רצו לקחת מהמשיב את זכות החתימה. שותפיו הוציאו המון שיקים. למשיב לא היתה זכות להסתכל על החשבון. חוקר מע"מ יעץ למשיב לסגור את התיק. המשיב רצה לסגור את החשבון ושריף אמר לו לא לגעת בכלום (בעמ' 4, שו' 100-122; בעמ' 5, שו' 156-159).

ב. עדות בתו של המשיב, ריהם אבו שרק, מיום 2.8.07: שריף וחוסיין אמרו למשיב שהוא נרקומן ומסומם ולא מתאים לעסק שלהם. המשיב ביקש מהם לפרק את החברה (בעמ' 9, שו' 247-251).

ג. עדות מנהל החשבונות שלום בן שושן, מיום 13.8.07: המשיב אמר שחבריו רימו אותו, לא משתפים אותו בכל דבר, לא נותנים לו פנקס שיקים, אמרו לו שהוא לא בעל החברה, וביום 15.7.07 הוא ביקש ממנהל החשבונות שלום בן שושן לסגור לו את התיק במס הכנסה ובמע"מ (בעמ' 1, שו' 3-10, 13-14, 18-19, 27; בעמ' 2, שו' 5, 12-14; ראה מסמכים לגבי החברה, ומכתב מיום 15.7.07 מהמשיב לבנק בענין הוצאתו מהחברה, ומכתב מהחברה לרשם החברות). 

2. לכאורה - בארוע ב-9.7.07 (יום לפני הארוע) בין המשיב לשריף - המשיב סירב לפגוש בשריף:

א. עדות אשתו של המשיב, נסרה, מ-2.8.07: יום לפני המקרה (9.7.07) שריף קרה למשיב מלמטה. המשיב ענה לו שהוא לא יורד ואמר לשריף שיעלה. שריף סירב, וקילל את המשיב וקרא לו "זבל" ואמר שעוד יראה לו. המשיב אמר לו שמהפעם הקודמת הוא לא בוטח בו (בעמ' 7, שו' 218-221).

ב. עדות בתו של המשיב, ריהם, מיום 2.8.07: שריף קרא למשיב לרדת למטה. המשיב סירב. שריף צעק וקילל את המשיב. המשיב לא ירד למטה כי ראה שיש רכב עם אנשים חשודים ליד הבית (בעמ' 8, שו' 223-233; בעמ' 9, שו' 234-238, 243-246; בעמ' 10, שו' 269-273). 

3. לכאורה - יום לפני ארוע הירי, שריף התקשר למשיב, ואמר שיבוא אליו למחרת בבוקר:

א. עדות אשת המשיב, נסרה, מיום 2.8.07: יום לפני הארוע, שריף התקשר ואמר למשיב שמחר בשבע בבוקר יש להם עבודה בנגב. המשיב אמר לשריף שהם חודש כבר עובדים לבד ושאין בו צורך. שריף אמר למשיב שמחר בשבע בבוקר הוא יטלפן אליו (בעמ' 8, שו' 230-237).

ב. עדות בתו של המשיב, ריהם, מיום 2.8.07: יום לפני הפגישה, שריף אמר למשיב שהוא רוצה להיפגש איתו דחוף ולסדר עניינים.המשיב אמר שיעזוב אותו(בע' 10,ש' 284-288;רשימת שיחות).   

4. לכאורה - ביום ארוע הירי - 10.7.07, בבוקר - שריף בא למשיב ואמר שירד לרכבו:

א. עדות אשת המשיב, נסרה, מיום 2.8.07: בשבע בבוקר שריף התקשר למשיב ואמר לו לרדת למטה. המשיב ראה מהחלון ששריף נמצא ברכב שלו מסוג מזדה (בעמ' 8, שו' 238-241). המשיב אמר שרק שריף היה ברכב. לא היה עוד מישהו ברכב. היו רק שניהם (בעמ' 5, שו' 144-147).