החלטה בתיק בש 92951/07

כנגד המשיבה, אלמנה ילידת 1962, אם לשבעה ילדים, הסובלת ממצוקה אישית קשה, כולל  ממגוריה, הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של הצתה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, כניסה בכוח והיזק בזדון.

מן המפורט בכתב האישום מתברר, כי המשיבה פלשה ביום 13.7.07 לדירת עמידר ברמלה, תוך הריסת איטום הדלת והחלפת הצילינדר בה. ביום 8.8.07 הגיעו לדירה אנשי משטרה כדי לפנותה והמשיבה הוזעקה למקום. בדרכה רכשה בתחנת דלק חומר דליק ובקבוק והגיעה אל הדירה. ראשית שפכה על עצמה מן החומר הדליק ולאחר מכן צעקה כי המדובר בדלק וכי תצית את עצמה ואת הנוכחים. קצין משטרה, פקד עמאר, שהיה במקום דרש ממנה להרגע ואז התיזה המשיבה מן החומר הדליק לכיוונו, כך שחולצתו נרטבה ולאחר מכן הציתה את החומר הדליק במצית שהיה בידיה. לאחר מכן השליכה את הבקבוק הבוער לעבר הקצין, הבקבוק פגע בקיר וחלק מן החומר הדליק ניתז לעברו כך שהאש אחזה בחולצתו. רק תושיתו מנעה ממנו פגיעות קשות יותר, כך שהפגיעה הסתכמה בכוויות בכפות ידיו ובחזה.

למשיבה אין הרשעות קודמות.

יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיבה עד תום ההליכים. למעשה לא חלקה ההגנה על התיאור המפורט בכתב האישום, אך הדגישה כי יסוד התנהגותה של המשיבה הוא המצוקה הקשה בה היא נתונה וכל מה שעשתה היה כדי להמחיש מצוקה זו. בשל המצוקה היא פלשה לדירה ובשל הפינוי ביקשה לעשות את המעשה בחומר הדליק, כאשר לא היתה כוונת מכוון, מצידה, לפגוע דווקא בקצין המשטרה.

נציג המדינה הנכבד טען, בחריפות רבה, אודות משמעות התנהגותה של המשיבה והסיכונים הטמונים בה, על רקע התנהגות זו. לדעתו צריך להסיק כי מעשה ההצתה כוון גם לפגוע בקצין המשטרה, מעשה חמור מעין כמוהו, שרק בשל תושיתו, כאמור, נחלץ ממנה בעור שיניו.

אכן מעשה חמור עשתה המשיבה. אלא שחומרתו של המעשה הזה, שמתבטא בזה שהיא הצטיידה מראש בבקבוק החומר המתלקח, משמע כדי לבצע במקום הצתה, היא לבדה איננה יכולה להוביל לקבלה, מיניה וביה, של בקשת התביעה. בית משפט בכל נסיבות שהן של בקשה כזו, צריך לעמוד על הנסיבות כולן, לבחון מהי המסוכנות הנשקפת מאת הנוגע בדבר וכן עליו לשקול אפשרות של חלופת מעצר. שקילה זו תכליתה לבחון האם ניתן להשיג את תכלית המעצר, באמצעי הפחות בחריפותו מן המעצר גופו. אם ישתכנע כי ניתן לעשות כך וכי ניתן, באמצעי אחר, להפיג את חשש המסוכנות, כי אז ינקוט בית המשפט חלופת מעצר, תואמת את הנסיבות וראויה באותו מקרה.

כאשר בוחן אני את התנהגותה הכוללת של המשיבה, אינני יכול לקבוע כי היא כיוונה לפגוע בקצין המשטרה או במי מבין המפנים מלכתחילה. העובדה המושכת את תשומת הלב בהקשר זה היא זו שמייד בתחילה שפכה על עצמה את החומר הדליק תוך הפניית איומים כלפי האחרים. כל היתר אפשר והוא התפתחות של כדור שלג (למרות שהמדובר באש), בשל הנסיבות שהתרחשו בדירה מייד בהמשך. מה שניתן לקבוע, בלא ספק, כי המעשים הקשים האלה שלה, קשורים בקשר ישיר עם מצוקתה האישית, עליה כבר עמדתי.

וכאן חוזר אני לשאלה של אפשרויות הפגת המסוכנות. האם רק המעצר גופו ישיג מטרה זו? אני סבור כי בנסיבות הכוללות לא כך הוא הדבר. בסיכומו של דבר מדובר באשה בלא הרשעות קודמות, אשר משפחתה התגייסה בעבורה גם בהקשר זה, והיא עצמה, כך שמעתי, מבינה את חומרת התנהגותה ויודעת כי לא בכך יבוא עניינה על פתרונו. נראה לי כי השמתה במעצר בית מלא, כך שממילא, לא תוכל לעשות מעשים שיש בהם סיכונים כדוגמת אלה המיוחסים לה, בצירוף פיקוח ראוי וערבויות מתאימות יהיו בגדר של חלופת מעצר הולמת בענייננו.

לפיכך אני מורה על שחרורה של המשיבה בתנאים הבאים:

1. המשיבה תשהה במעצר בית מלא בבית אחותה כפעת סלאמה , ת"ז  55779771  ובן זוגה המתגורר עמה עיסה אחמד, ת"ז 35404193 , ברחוב בן צבי 24 רמלה.
2. הפקדה כספית בסכום של 4,000 ש"ח עם ארכה של 24 שעות להפקדה.
3. ערבות עצמית בסכום של 5,000 ש"ח.
4. שתי ערבויות צד ג' בסכום של 5,000 ש"ח כל אחת. אחותה ובן זוגה יוכלו לשמש גם כערבים צד ג' לעניין זה.

אני מזמין את מחלקת הרווחה של עירית רמלה לתת את הדעת למצב המצוקה של המשיבה, למרות שאני מניח כי עניינה ידוע כבר למחלקה זו. בכל מקרה ראוי לסייע בעדה כדי לנסות ולפתור מצוקות אלה.

ניתנה היום ל' באב, תשס"ז (14 באוגוסט 2007) במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: