החלטה בתיק בש 92925/06

המבקש, מחמוד (סוהיל) סרסור, משתייך - על פי המיוחס לו בכתב האישום - לארגון פשע מלוד, אשר מתחילת שנת 2004 פעל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לרכוש, לייצר, להחזיק, לספק ולמכור סמים מסוכנים באזור לוד ומחוצה לו.

במסגרת השתייכותו לארגון הפשע מואשם המבקש בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, בייצור, הכנה והפקה של סם מסוכן ובסחר בסם מסוכן.

בב"ש 94095/04 בחן בית המשפט המחוזי - כב' השופטת נגה אוהד - בקשת המשיבה להורות על מעצרו עד תום ההליכים של המבקש. בתום עיון בחומר הראיות הורה בית המשפט לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. זאת לאחר שהגיע לכלל מסקנה כי יש בראיות לכאורה שהוגשו כדי לבסס תשתית ראייתית נגד המבקש באשר למיוחס לו בכתב האישום.

את מסקנתו בדבר קיום תשתית ראייתית בעניינו של המבקש ביסס בית המשפט הנכבד על הנדבכים הבאים: זיהוי קולו של המכקש בעיסקאות הסמים בטלפון; מאמציו לחבל בניסיון נוסף שניתן לו על ידי בית המשפט להוכיח כי אין זה קולו; תפיסת שרידי סם וכלים להכנת סם בביתו; ושתיקתו בחקירה חרף החומר שהוטח נגדו.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון, שנדון בפני כבוד השופטת (כתוארה דאז) דורית בייניש, בש"פ 11436/05.

בית המשפט העליון החליט להשאיר החלטת בית המשפט המחוזי על כנה. הערר נדחה בדברים אלו:

"החומר שנאסף בעניינו במהלך החקירה הוא רב, ולמתמללים ניתנו הזדמנויות רבות לזהות את קולו על בסיס ההשוואה לחקירתו המוקלטת. לצורך השלב הנוכחי של בחינת קיומן של ראיות לכאורה, די בזיהוי קולו של העורר על ידיד המתמללים ועל ידיד חוקר המשטרה בדרך שבה נעשה. טענות בא כח העורר נגד האופן שבו בוצע הליך הזיהוי יעמדו למבחן במהלך המשפט עצמו. לכך יש להוסיף, כי לזיהוי קולו של העורר חיזוקים בחומר הראיות, כמתואר לעיל בדברי בא כח המדינה, אשר על פניהם יש בהם כדי לתמוך בגרסה המפלילה".

סניגורו המלומד של המבקש, עו"ד גלאון קפלנסקי, הגיש ב-17.08.06 בקשה לעיון חוזר בעניינו של המבקש. לגישת הסניגור, מהתנהלות המשפט בתיק העיקרי עולה כי הבסיס הראייתי בעטיו ניתנה החלטת המעצר נחלש באופן משמעותי. הסניגור טוען כי נתגלו בתיק עובדות חדשות, אשר לא היו ידועות לבית המשפט בעת מתן ההחלטה המקורית בנוגע למעצר עד תום ההליכים - וכי יש בעובדות אלו כדי לשנות את ההחלטה, שיש כנגד המבקש ראיות לכאורה.

עיקר טיעוני ההגנה מתמקדים בזיהויו של המבקש בקולו בטלפון כמבצע השיחות המפלילות. הסניגור המלומד טוען כי הזיהוי שנעשה הוא רשלני ביותר וברמה נמוכה: לחלק ניכר מהשיחות לא בוצעה השוואת קול אלא זיהוי על פי מספר טלפון; המתמללים זיהו את השם "אבו-אלעבד" ככינויו של המבקש בעוד שמהעדויות במשפט עולה כי ישנם מספר קולות המזוהים עם כינוי זה; זאת ועוד, מחקירות המתמללים עולה כי בוצעו טעויות רבות בהאזנות הסתר.

משעיקר טענות ההגנה מתמקדת באמיתות זיהויו של המבקש, אתייחס תחילה לסוגיה זו.

זיהוי הקולות על ידי המתמללים

הסניגור מצביע על שורה ארוכה של פגמים וכשלים שנפלו, לדידו, בתהליך זיהוי הקולות בפרשה.

טענות הסניגור, על פי הבקשה לעיון חוזר והנספח לבקשה, נחלקות לחמישה סוגים עיקריים: הצבעה על הכשרתם המועטה והחלקית של המתמללים; חשיפת טעויות כלליות שנפלו בתהליכי התמלול (לאו דווקא בנוגע למבקש); העלאת טענות בנוגע לשיטות עבודתם של המתמללים; העלאת טענות ספציפיות בנוגע לזיהוי המבקש בשיחות - בעיקר באמצעות כינויו, לכאורה, אבו-אלעבד; והעברת ביקורת על השימוש בתקציר שרטוט שפלה על ידי המתמללים לשם זיהוי קולות שהופיעו בהאזנות הסתר.

א. הכשרת המתמללים

בעת חקירת המתמללים ניסה הסניגור להוכיח לבית המשפט כי הללו לא עברו הכשרה מתאימה לצורך עבודתם, והיו בעלי ניסיון מועט - או אפסי - בעבודה מסוג זה.

מתוך עדותו של המתמלל וואפי חלאילה:

ש: "ופה בתיק עשית משהו נוסף, פעם ראשונה בחייך כשוטר, נתבקשת לזהות קולות, נכון? פעם ראשונה, נכון?"

ת: "נכון". (עמ' 2991, שורה 22)

כך גם בנוגע להכשרת המתמלל וואפי סעיד (עמ' 3237, שורה 2).