החלטה בתיק בש 92866/05

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם שורת עבירות לפי סעיפים 499    ו-144 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בד-בבד, עתרה המדינה למעצרם של כל אחד מן המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים.

בדיון מוקדם נעצרו עד תום ההליכים משיבים 1, 2 ו-3. עתה נותר לדון בעניינו של משיב 4, כאשר עניינו של משיב 5 ידון בהמשך.

פרקליטיו המלומדים של משיב 4 טענו בלהט, לא מבוטל, לשחרורו של משיב זה ממעצר ולו בתנאי שישהה במעצר בית מוחלט במקום מבטחים ראוי, לדעת ביהמ"ש.

הפרקליטים המלומדים, עו"ד דוד יפתח ועו"ד משה שרמן, כל אחד בסגנונו וכל אחד עפ"י דרכו, הדגישו כי למשיב 4 - להבדיל ממשיבים 1 עד 3, שגם כן מיוצגים על ידם - לא ייחסה המדינה אישומים הנוגעים להחזקה, ייצור או הובלת לבנות חבלה.

הפרקליטים ציינו כי התובעת מתבססת על מיני השערות, ובלשונם "ספקולציות", ועליהן בונה היא את יסודות כתב האישום שהוא הבסיס לעתירתם.

עו"ד דוד יפתח, שאליו הצטרף עו"ד משה שרמן, תיארו את עד המדינה כמי שלא ניתן ליתן בו אמון, ולו בשמץ קצת. אליבא דסנגורים, מדובר בנרקומן שקנה את חירותו במחיר הפללת "נקיים". הסנגורים המלומדים ציינו את הגירסאות השונות שמסר עד המדינה. בכל עדות תיאר תיאור שונה את האירועים ובכל עדות מסר נתונים שאינם מתיישבים עם הנתונים שמסר קודם לכן.

המדינה מייחסת למשיב 4 עבירת קשירת קשר לפשע (רצח). עבירת קשר זו מושתת על עדות עד המדינה, עדות שלא מגובה בשיחת טלפון ובוודאי לא בהקלטה.

אצל משיב 4 לא נתפס נשק שהוא, ברשותו לא נמצאה לבנת חבלה. ההקלטות צריכות פרשנות. הפרשנות שמציעה המדינה לביהמ"ש נוחה לא יותר מהפרשנות שהציעו המשיבים. לא ניתן לקבוע משמיעת הקלטות שהנושא המדובר בהן הינו דווקא לבנות חבלה, כנטען על ידי המדינה. יתר על כן, שיחות הטלפון הוצאו מהקשרן, כאשר ברור שקיימים קשרי מסחר בין משיב 4 למשיב 1, וקשרי מסחר אלה שימשו רקע לאותן שיחות טלפון.

לגישת הסנגורים המלומדים, המדינה הרחיקה לכת בעתירה לעצור את משיב 4 עד תום ההליכים. מעצר שכזה עלול לחרוץ את גורלו, כשהוא חף ונקי, וכל הראיות נגדו מעורפלות ותלויות על בלימה. עתירת הסנגורים המלומדים לשחרר המשיב בתנאי שחרור מכבידים ככל שיהיו. תנאים דומים לאלו שהוטלו על מעורבים אחרים בפרשה ששוחררו ממעצר.

שיוויתי לנגד עיני טענותיהם הנכבדות של הסנגורים המלומדים, ובאתי לבדוק עיקרי חומר החקירה הנוגע למשיב 4.

למשיב 1 סכסוך דמים עם חני ג'רבי ומרעיו.

המשיבים הינם חברים ומכרים של משיב 1.

עפ"י חומר החקירה, המשיבים 2, 3 ו-4 פעלו בעצה אחת ובתיאום למימוש מטרתו של משיב 1.

להלן יפורטו עיקרי הראיות בחומר החקירה, הסובבים את משיב 4:

בעדותו של עד המדינה, איציק אמויאל (להלן: "איציק"), מיום 26.7.2005 מספר על נסיבות הכרותו את משיב 2. בעמוד 4 לאותה הודעה מתאר העד, בין היתר, פגישה באזור התעשיה בה השתתפו דדי, יואב, משיב 4, משיב 2 והעד. (ראה מסדר זיהוי שנערך לאיציק אמויאל מיום 4.8.05 בו מזהה את המשיב 4 כמי שנכח במפגש האמור). במהלך הפגישה התקשר משיב 1 למשיב 4 וזה העביר את הטלפון הנייד למשיב 2. משיב 2 אמר למשיב 1: "אחד מהשתיים שנתתי אני לוקח".

בעימות שנערך בין המשיב 4 לאיציק אמויאל ביום 16.8.05 מאשר המשיב 4 כי הוא מכיר את איציק מבית המעצר (עמוד 2).

לעניין הפגישה, מספר איציק כי המשיב 4 סיפר שהיו במהלך הפגישה שיחות עם המשיב 1 האם לתת את הנשק או לא לתת את הנשק, וכי סוכם עם המשיב 2 מה יעלה בגורל הנשק.

בהמשך עדותו מציין איציק כי המשיב 4 הוא "חבר טוב טוב של אלירן" (המשיב   1), והוא יודע שלאמו של המשיב 4 יש הרבה מאוד כסף, וכן יש לה עסקים. לדבריו, הוא יודע מהמשיב 2 כי המשיב 4: "מוכן לעשות הכל כדי שחני ג'רבי יירצח".

המשיב 4 דואג, לדבריו, כל הזמן למשיב 1- לכסף, עו"ד, קנטינה. (לעניין זה ראה ראה הודעת המשיב 4 מיום 7.8.05 גיליון 6 שורות 4-6).