החלטה בתיק בש 92847/07

כנגד המשיב 2, בעניינו אני עוסק עתה, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אינוס. התיאור המלא מופיע בכתב האישום ותמציתו היא כי תוך כדי בילוי במועדון בראשל"צ, ביום 14.6.07, בחצות הלילה, פגשה המתלוננת את המשיב 1, שעניינו נדון בנפרד, אותו הכירה מבילוי קודם. השניים שתו על פי הצעת המשיב 1 משקה חריף, מחוץ למועדון, שבו אליו, התנשקו ואז ביקשה לצאת החוצה כיוון שחשה ברע. מחוץ למועדון נשכבה המתלוננת על הרצפה, בכתה וצעקה.

בהמשך הכניסו שני המשיבים (וכאן נזכר המשיב 2 לראשונה בכתב האישום) את המתלוננת לרכבו של המשיב 1 והודיעו כי הם נוטלים אותה לטיפול בתחנת מד"א. על פי המתואר בכתב האישום, בדרך לתחנה האמורה, ברכב, ביצע המשיב 1 במתלוננת מעשה של אינוס, בעודה צועקת, בוכה ומתחננת כי יחדל ממעשיו. לטענת התביעה, בסעיף נוסף של כתב האישום, ביצע גם המשיב 2 מעשה כזה במתלוננת. וזה התיאור הנוגע אליו:

"בהמשך החדיר הנאשם 2 את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת בעודה צועקת, בוכה ומתחננת כי יחדל ממעשיו".

"כתב האישום מסיים בכך כי לאחר ביצוע המעשים האלה הביאו השניים את המתלוננת לתחנת מד"א"

במעשים המתוארים, כך התביעה, חברו הנאשמים יחדיו ובעלו את המתלוננת בניגוד לרצונה.

אומר כבר עתה, כי אין ממש בתיאור הזה, ככל שהוא נוגע למשיב 2. אין בידי התביעה ראיה כלשהי למעשה שכזה, כפי שהוא מתואר בפירוט, בציטוט שהבאתי מתוך כתב האישום.

צריך להוסיף, כי המשיבים נחקרו בחלוף למעלה משבועיים ושוחררו בסיום החקירה על ידי המשטרה, באותו שלב. לאחר שהיו בידי המשטרה ראיות המעבדה, שאתייחס אליהן בהמשך, זומנו שוב המשיבים למשטרה, נעצרו וכתב האישום הוגש כנגדם ביום 1.8.07 עם בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בבקשה הזו חוזרת התביעה על עיקרי המתואר בכתב האישום, כולל זה שהשניים אנסו את המתלוננת חרף צעקותיה ובכיה.

כאשר התביעה מפרטת את הראיות לכאורה המצויות בידה בעניינם של השניים היא כותבת, בין היתר, כי בידה ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו של המשיב 2, בהתאמה, המתבססות על שלושת אלה:

א.     עדותה של המתלוננת.

ב.      ממצאי בדיקת DNA לפיה נמצאו תאי זרע גם של משיב 2 על תחתוניה של המתלוננת.

ג.       גירסת המשיב 2 השולל כל מגע מיני עם המתלוננת.

גם כאן חטאה התביעה בתיאור בלתי מדוייק, בלשון המעטה, של הראיות לכאורה שבידה. ומתכוון אני לכך שאין דבר בעדויותיה של המתלוננת (המדובר בשלוש הודעות ולא באחת כפי שנכתב בבקשה) המבסס ראיה כלשהי כנגד המשיב 2 על ביצוע מעשה מיני או מעשה אחר במתלוננת.

שמעתי את טיעוניו המפורטים של ב"כ המשיב 2, בהקשר זה, וגם נציגת המדינה הנכבדה לא חלקה על כך.

בידי התביעה חוות דעת של המעבדה הביולוגית בכל הנוגע לדגימות שניטלו מתחתוניה של המתלוננת. לטעמי אפילו הממצאים והמסקנות של חוות דעת זו, ככל שהיא נוגעת למשיב 2 אינם חד משמעיים. ואפרט -

בסעיף 1 לפרק התוצאות בחוות הדעת מיום 1.8.07, נכתב כי בבדיקה ביוכימית לנוכחות חומר חשוד כזרע שנמצא על התחתונים התקבלה תגובה. ראוי היה כי כותבת חוות הדעת תפרט יותר בכל הנוגע לתגובה זו, מה משמעותה, האם היא חיובית, האם היא שלילית וכו'. אולם גם אם אצא מהנחה כי כוונת הכותבת הינה לתגובה חיובית (מה שאיננו כתוב), בא הסעיף שאחריו, סעיף 2 לפרק התוצאות ומכוחו קובעת המומחית כי בהסתכלות מיקרוסקופית שנעשתה על החומר, לא ראתה תאי זרע. לדבר יש משמעות, לטעמי, על פני הדברים וכמי שאיננו מומחה, על כמות החומר שהופיעה לגביו תגובה בבדיקה הביוכימית. אם בהסתכלות מיקרוסקופית לא ניראו תאים, אפשר להניח כי המדובר בכמות מזערית.

הפריט הבא הנוגע למשיב 2 מופיע בפרק המסקנות בחוות הדעת הזו, בסעיף 1 שבה ומכוחו אפשר להסיק כי מקור סימני הזרע בתערובת של יותר מפרט אחד. הפרופיל הבולט בתערובת הזו, כתבה המומחית, תואם את פרופיל ה DNA המיוחס למשיב 2 ומשמעותה, לאחר הבאת הנתונים על אמדנים סטטיסטיים, כי התאימות הזו יש לה בסיס.

האם צריך להסיק, כמסקנה משתמעת ברורה, כי גם אם המדובר בתערובת זרע על גבי התחתונים של המתלוננת שמקורה במשיב 2, הרי האם לנו במעשה אינוס שביצע משיב זה במתלוננת? אינני סבור כך.

למעשה נותרה חוות דעת זו בבדידותה המזהירה, שהרי המתלוננת, בניגוד גמור למה שנכתב על ידי התביעה לא אמרה דבר אודות פגיעה כלשהי, בין אם מינית ובין אם לאו, שפגע בה המשיב 2, לא כל שכן שלא התחננה בפניו לחדול ממעשיו, בבכי ובצעקות, כאמור בכתב האישום.