החלטה בתיק בש 92827/07

1.                  המבקשת הורשעה, על פי הודאה, ב-18 עבירות של גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); ב-17 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; בעבירה של החזקת כלי פריצה לפי סעיף 413ז לחוק העונשין; בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע לפי סעיף 411 לחוק העונשין והחזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

2.                  על המבקשת נגזרו, ביום 15.7.07, העונשים הבאים:

א.     מאסר בפועל למשך 30 חודשים, בניכוי ימי מעצרה.

ב.      מאסר על תנאי למשך 8 חודשים שלא תעבור עבירות רכוש למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין ועבירה לפי סעיף 499 לחוק זה, תוך 3 שנים מיום שחרורה.

ג.       מאסר על תנאי למשך 4 חודשים שלא תעבור עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, תוך שלוש שנים מיום שחרורה.

3.                  בצוע עונש המאסר עוכב ב-30 יום, בהסכמת המשיבה, לצורך הגשת ערעור.

4.                  המבקשת הגישה ערעור על גזר הדין ועתרה לעיכוב הביצוע של עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור.

המשיבה מתנגדת לבקשה ומכוונת לחומרת העבירות בהן הורשעה המבקשת ולסיכויי הערעור, תוך שהיא מדגישה כי עונשה נגזר במסגרת הסדר טיעון.

5.                  אין ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר חומרת העבירות בהן הורשעה המבקשת. המבקשת הורשעה בעבירות הפוגעות באינטרסים חברתיים מוגנים בעלי חשיבות, עבירות של פגיעה ברכוש, שבוצעו על ידה כחלק מכנופיה מאורגנת שפעלה על פי תוכנית מוגדרת. חומרת העבירות, כשיקול העומד בפני עצמו, מצדיק את דחיית הבקשה ואכיפה מיידית של עונש המאסר בפועל.

עם זאת, הגם שעוצמתו של האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונש המאסר, כשיקול נפרד, הולך וגדל באופן ישיר לחומרת העבירה, יש ליתן את הדעת למסוכנות של מבקש העכוב כחלק מהחשש לסכנה הנשקפת ממנו לציבור. לא מצאתי בנימוקי ההתנגדות של המשיבה לעיכוב הביצוע את החשש לסכנה הנשקפת לציבור מהמבקשת, אם לא תתחיל מיד בריצוי עונש המאסר שהוטל עליה. ב"כ המשיבה אף אישרה, בישיבת יום 22.10.07, כי " לא מדובר על מסוכנות אלא על מי שהודתה..." (עמ' 3 לפרוטוקול למטה). בענייננו הארועים נשוא כתב האישום ארעו בחודשים אוקטובר-דצמבר 2005. המבקשת נעצרה ביום 5.12.05 ושוחררה ביום 2.3.06. מאז ועד גזירת עונשה היתה היא משוחררת בתנאים, לא הפרה אותם והתייצבה לכל הדיונים בעניינה. בנסיבות שכאלה, של העדר מסוכנות, האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונש המאסר בפועל, נחלש במידת מה. במהלך תקופה זו, השתפרה מערכת היחסים עם בתה, היא עובדת במסעדה (כך לטענת בא כוחה) ונמצאת במעקב פסיכיאטרי במרכז הרפואי "אסף-הרופא" (ר' אישור מצורף).

זאת ועוד, בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל, על בית המשפט לבחון את מכלול הנתונים ולאזן בין האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר - הנגזר מחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, לבין השיקולים הנוגעים למבקש העיכוב ולזכויותיו. על בית המשפט להקפיד, כי ההגנה על האינטרס הראשון - זה של האכיפה המיידית - לא יפגע באינטרס האחרון - זה של מבקש העיכוב וזכויותיו - באופן שאינו מידתי (ר' לענין זה ע"פ 6324/00, אלי חנאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) המפנה לע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל נ"ד(2) 241).

6.                  ככל מורשע בפלילים זכאית גם המבקשת - למצות את זכות הערעור. בענייננו, הוגש הערעור על חומרת העונש, מה שמטה את הכף לדחיית הבקשה. עם זאת, אין לומר שהערעור חסר סיכוי, נוכח נסיבותיה האישיות של המבקשת והנסיבות הסובבות את בצוע העבירה.

המבקשת בת 32, גרושה ואם לילדה בת 10. לאב אין כל קשר עם הבת. למבקשת אין עבר פלילי והיא עברה את העבירות בתקופת משבר בחייה, משבר שהביא למינוי הוריה כאפוטרופסים על בתה הקטינה. העבירות בוצעו על פני חודשים בודדים (אוקטובר-דצמבר 2005) ולא מדובר בהתנהגות המלמדת על אורח חיים עברייני. המבקשת הודתה מיד כשנעצרה ושיתפה פעולה באופן מלא עם המשטרה מתחילת החקירה, כשהיא חושפת בפני המשטרה פרטים אשר הביאו למעשה למעצרם של כל חברי הכנופיה. תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט קמא מצביע על נסיבות חייה הקשות של המבקשת  ועל ההתמודדות היום יומית שלה עם גידול בתה שננטשה על ידי האב, ומכוון לשיפור שחל בהתנהלותה וביכולותיה התפקודיות כבת וכאם (לטענתה).

הגם שבימ"ש קמא עמד על מצבה של המבקשת ועל נסיבות ביצוע העבירה כנימוקים לקולא (עמ' 64, 65 לגזר הדין) לא ניתן לשלול את האפשרות ששיקולים אלה, גם אם לא יביאו לביטול עונש המאסר, יביאו להמתקתו (אפשרות שגם ב"כ המשיבה אינה שוללת, עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 22.10.07). בהקשר זה הביע ביהמ"ש העליון את דעתו, כי "אין לומר כי כל אימת שסביר להעריך כי ערכאת הערעור לא תבטל כליל עונש של מאסר, מתחייבת מאליה המסקנה כי המאסר לא יעוכב. כאמור, בעניין שוורץ , מקום יש גם לנסיבות אישיות" (ע"פ 8072/06 פלוני נ' מדינת ישראל) . אמנם תקופת המאסר איננה קצרה, עם זאת אם יבחר בימ"ש של ערעור להמתיק את העונש ולקצר משמעותית את עונש המאסר, לא מן הנמנע שהמבקשת תמצא מרצה מאסר שתקופתו תעלה על התקופה המקוצרת.

7.                  אשר על כן ונוכח כל השיקולים שפורטו לעיל, אני מחליט לקבל את הבקשה ולעכב את בצוע עונש המאסר כשהערובות הקיימות ישארו בתוקפן ובנוסף תפקיד המבקשת סך של 5,000 ש"ח נוספים.

8.                  המזכירות תשלח  החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה בלשכתי היום י"א בחשון, תשס"ח (23 באוקטובר 2007) בהעדר.

                                                                                         _______________                                                                                                

    שוחט שאול, שופט

קלדנית: ב.ש. אורלי-דיאנה