החלטה בתיק בש 92769/05

בתאריך 29.6.2005 נדון המבקש על ידי בית משפט השלום בת"א (כב' השופטת הדסי הרמן) ב-ת.פ. 3701/02 בגין תקיפת שוהה בלתי חוקי בישראל - עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לעונש מאסר של 12 חודשים לריצוי בפועל.

לבקשת המבקש, עוכב עונש המאסר בפועל לתקופה של 45 יום.

על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא, הוגש לבית משפט כאן ערעור, וזאת בתאריך 11.8.2005, כאשר להודעת הערעור צורפה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. תגובתה של המשיבה ניתנה באותו יום, אך בשל הגעתה בשעה מאוחרת, לא ניתן היה לדון בה ונקבעה ליום 15.8.2005, על סיפה של תום תקופת העיכוב .

את שהיה לבית המשפט לומר על תופעה זו נכתב בהחלטה מיום 15.8.2005, ולא אוסיף על כך יותר.

לגופו של ענין, מבקש ב"כ המבקש להמשיך ולעכב את עונש המאסר עד לסיום שמיעת ערעורו של המבקש וזאת בהתחשב בנימוקים הבאים:

קיימים סיכויים טובים כי ערעורו על ההרשעה יתקבל; אם לא יתקבל ערעורו על ההרשעה, סיכוי קבלת הערעור בענין העונש טובים אף הם, ובהתחשב אפוא בתקופת המאסר הקצרה שלה נדון המבקש, 12 חודשים, קיים סיכוי כי ערעורו יסוכל במובן זה שתקופת המאסר תחלוף ברובה  אם לא כולה, תוך המתנה לשמיעת הערעור, שכידוע, תקופת ההמתנה לשמיעתו עלולה להתארך בשל העומס הידוע על הרכבי הערעורים של בית משפט כאן.

בנוסף, נסיבה אישית כי המבקש עומד להינשא  בספטמבר הקרוב, ומאסרו יגרום לביטול חתונתו.

ב"כ התביעה התנגדה לבקשה בנמקה התנגדותה בכך, שהכרעת הדין מבוססת היטב, וכול כולו של הערעור מופנה כלפי קביעות מהימנות של בית משפט קמא, בהם אין נהוג בדרך כלל להתערב. כך, שסיכויי הערעור קלושים; באשר לעונש, הרי שהעונש הולם את חומרת העבירה וסיכויי התערבותה של ערכאת הערעור קלושים  אף הם. גם התקופה שנגזרה למבקש, אף שאינה ארוכה מדי, מאידך אינה קצרה וקיים סיכוי סביר שערעור המבקש יישמע במהלכה של תקופת ריצוי העונש.

מכל מקום, מדובר בהליך שהתנהל לאורך תקופה של כ-3 שנים, ומידת האפקטיביות שבענישה שהינה אינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה, עלולה להיפגע מעצם התמשכות ההליכים ואי מתן הדין על ידי מי שנמצא חייב בדינו, ונכונים הדברים שבעתיים עת מי שצריך ליתן את הדין הינו שוטר, מי שאמור לשמור את הדין ולא להפר אותו.

ד י ו ן

השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים שעל בית המשפט לבחון בדונו בבקשת נידון לעיכוב ביצוע המאסר, עד להכרעה בערעור, שהגיש על פסק הדין הינם כדלקמן:

א.      חומרת העבירה ונסיבות ביצועה -כאשר הכלל הוא שככל שהעבירה ונסיבות ביצועה חמורות, כך גדל האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר , כך לענין החשש לסכנה הנשקפת לציבור מהנידון, כאשר חומרת העבירה שבה הורשע הנידון עשויה להוות אינדיקציה למסוכנות הנידון. חומרת העבירה ונסיבות ביצועה משליכות על עוצמת האינטרס הציבורי בדבר שמירה על אפקטיביות הענישה הפלילית, ופעילותן של רשויות אכיפת החוק.

ב.       אורך תקופת המאסר, שהושתה על הנידון -כאשר תקופת המאסר הינה קצרה ביחס למועד בו צפוי להישמע הערעור, קיים חשש כי הנידון ירצה את עונשו בטרם יישמע ערעורו, שאז יעכב בית המשפט את ביצוע עונש המאסר על מנת לאפשר לנידון לממש את זכותו בערעור מבלי שזו תסוכל. אורך תקופת המאסר משמשת גם כאינדיקציה להערכת החשש להימלטות הנידון מאימת הדין, משהנידון יודע כי צפוי לו עונש מאסר ממושך אם ייכשל בערעורו, שאז סיכויי הימלטותו מן הדין והחשש לכך גבוהים יותר. זאת, אף אם במהלך משפטו בערכאה הדיונית התייצב הנידון למשפטו כנדרש.

ג.        טיב הערעור וסיכויי הצלחתו - יש ליתן משקל לטיב הטענות המועלות בערעור לסיכויי הצלחתו, במסגרת בחינה לכאורית של הבקשה לעיכוב ביצוע המאסר, כאשר הכלל הוא זה: כאשר יש בידי הנידון להראות כי ערעורו מושתת על נימוקים מוצקים, כך גוברת ההצדקה להימנע מאכיפה מיידית של גזר הדין בטרם יבורר הערעור לגופו.

בית המשפט  יבחן לכאורה את הטענות ויעריך את הפוטנציאל הגלום בהם, להשפיע על תוצאות הערעור. כאשר הערעור מתמקד בשאלות משפטיות אשר ניתן לקבוע ברמה הלכאורית כי הן מעוררות קושי ממשי, יהיה בכך לרוב כדי להצדיק עיכוב ביצוע  המאסר עד בירור הערעור.

ד.       עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט -נסיבות אלו עשויות להצביע על מידת הסכנה הנשקפת לציבור משחרורו של הנידון, ועל החשש מהימלטותו מאימת הדין.

ה.      נסיבותיו האישיות של הנידון - במקרים מתאימים ניתן לבחון גם את הנסיבות האישיות של הנידון, כאשר לרוב אף קיומן של נסיבות אישיות מיוחדות לא יהיה בו כדי לשנות בהרבה מהחלטת בית המשפט, לענין עיכוב ביצוע גזר הדין. כאשר רק נסיבות אישיות שנולדו לאחר מתן פסק הדין, יש בהן כדי להוות משקל משמעותי יותר לענין שקילת הבקשה לעיכוב.

ו.        ערעור על חומרת העונש - כשמדובר בעונש שאינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, לא יעוכב ביצוע עונש המאסר אלא במקרים חריגים שנטל הצדקתם מוטל על המבקש.

רשימת הנסיבות שלעיל אינה מתיימרת להיות רשימה סגורה וכל מקרה ייבחן  לגופו.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור בהכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא, ושמעתי את טיעוני הצדדים, בחנתי את טענותיו של ב"כ המבקש ולא מצאתי בהן כל ממש.