החלטה בתיק בש 92709/05

בפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בראשל"צ (כב' השופטת דר' סורוקר), שהחליטה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, לאחר שנגד העורר הוגש כתב אישום המיחס לו ביצוע עבירת איומים ופציעה בנסיבות מחמירות, תוך שימוש בחפץ חד.

לאחר שבית משפט קמא בחן את תיק החקירה, את טיעוני ב"כ הצדדים, קבע כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר, ובשל חומרת העבירה ומסוכנות העורר הורה על מעצרו מבלי להיזקק לבחינתה של חלופת מעצר.

על קביעותיו אלו מלין ב"כ העורר, אך עיקר טרוניותו היא על קביעת בית המשפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה על פי הלכת זאדה, המונחות כתשתית ראשונית לבקשת המעצר.

עיון בתיק החקירה, בהחלטתו של בית משפט קמא ושמיעת טיעוני ב"כ הצדדים, שיכנעוני כי יש טעם בעררו של זה, אנמק:

בית משפט קמא קבע כי "עיקר ראיותיה של התביעה מושתת על גרסת המתלונן, וזו עומדת מול גרסתו הסותרת של המשיב. בעיקרו של דבר, מדובר בגרסה אחת מול גרסה שניה, כאשר יש לזקוף לחובת גרסתו של המתלונן את העובדה לפיה מדובר בעבריין מוכר למשטרה. בנוסף כפי שאמנם הצביע הסניגור המלומד התנהלותו במהלך החקירה מעוררת חשש שמא יש לו מה להסתיר, וכי גרסתו סובלת מבעיית אמינות."

בהמשך מציג בית משפט את השאלה כיצד התרחש האירוע האם "אמנם, המשיב אך הגן על עצמו או שמא תקף את המתלונן מתוך ניסיון להזהירו לבל ימשיך בהליכי הוצל"פ ובניסיונות לגביית החוב."

בנתחו את הראיות מעלה בית משפט קמא מכלול נרחב של תמיהות משמעותיות, אשר עולות בגרסת התביעה ואשר אותן מונה בפסקה 10 להחלטתו, ולטעמי, אכן מדובר בתמיהות משמעותיות, המעוררות יותר מאשר סימן שאלה אחד באשר לאמינות גרסתו של המתלונן.

אני הייתי מוסיף לתהיה נוספת, העולה מאופן ניסוחו המעורפל של כתב האישום, שנוסח כאמור באופן לאקוני ככל הנוגע למקום ולאיש שהחזיק באותו כלי חד, עובר לשימוש שנעשה בו, כאשר העורר טוען שהוציא מידו של המתלונן שביקש לדקור אותו באמצעותו, והמתלונן מאידך, טוען כי העורר הסתירו בתוך ידו; כאמור מנסחו של כתב האישום אינו "נוקט עמדה" ואינו מאמץ לצורך העמדת עובדות האישום כנגד העורר, את גרסתו של המתלונן. ניסוח זה של כתב האישום מעלה סימני שאלה באשר למידת האמון שרוחשת התביעה לעד התביעה המרכזי, עליו מבוסס כל האישום.

חרף האמור, החליט בית משפט קמא, כי די לו בשלב זה בראיות הקיימות ובמתיחת סימן שאלה על גרסתו של העורר באשר להיות מעשיו בגדר הגנה עצמית כדי להניח את התשתית המספקת כדי שהתביעה תצא ידי חובתה בהנחת התשתית הראייתית, הלכאורית על פי הלכת זאדה, כאשר בית המשפט שב ומציין שאף שהתנהלותו של המתלונן מראה כי יש לו מה להסתיר, הרי שלטעמו, אין פירוש הדבר שלילת הפוטנציאל הראייתי להוכחת האישום נגד העורר, שכן יכול וניסיון ההסתרה אינו קשור למעשה עצמו אלא לדברים אחרים.

דעתי אינה כדעתו של בית משפט קמא, ולטעמי, משקבע את שקבע בענין קיומה של "בעייתיות ראייתית" והטלת ספק באמינות גרסתו של המתלונן, הרי שזהו המקרה המתאים, המצדיק שקילתה של חלופת מעצר מרגע שעוצמתן של הראיות נפגעת.

וכך נאמר ב-בש"פ 3138/05 גיא חסד נ' מ"י, תקדין עליון, 2005(2).

"באשר לעוצמת הראיות, ציין בית משפט זה לא אחת, כי מסכת ראיות שיש סימני שאלה באשר לעוצמתה עשויה להצדיק חלופת מעצר. בהחלטה בענין בש"פ 927/88 אלגאווי נאמר מפי השופט "כתארו אז) מצא כלהלן: "... ומשום ההתרשמות הבלתי נוחה מן הראיות הקיימות, נראה לי נכון להסתפק לגביו בחלופת מעצר". ראו גם בש"פ 5460/97 דנגור נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - אור); בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי (לא פורסם) (השופטת בייניש); בש"פ 10191/02 שוקרון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט כתארו אז - מצא); ענין זה כמובן צריך להיבחן בכל מקרה לנסיבותיו, ואני ער לדברי השופט טירקל בבש"פ 4326/04 מדינת ישראל נ' מקייטן (טרם פורסם), וכן ראו בש"פ 8204/04 מדינת ישראל נ' מחאג'נה (השופט טירקל). אינני רוצה לומר כלל, כי בענייננו נחלשה מערכת הראיות עד כדי אמירה שמלכתחילה לא ניתן היה לצוות על מעצר עד תום ההליכים, כלשונו של השופט טירקל, אך מכל מקום, השאלות שהועלו, בהצטרפן לחלוף הזמן, דיין,לדעתי, להצדיק הידרשות לחלופה. אל"מ מרדכי לוי, שופט בית דין הצבאי לערעורים ("הראיות לכאורה הנדרשות למעצר עד תום ההליכים - בחינה נוספת". משפטים לד תשס"ה, 549) סבור, כי לעוצמת הראיות לכאורה קשר  לענין שקילתה של חלופת מעצר; הרף של "סיכוי סביר להרשעה" (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133) "מציב אמנם סמכות להורות על מעצר בהתקיים עילת מעצר עד תום ההליכים היא ההחלטה הראויה בנסיבות הענין" עמ' 556; (הדגשים לא במקור - א"ר). דברים אלה ראויים לעיון."

הדברים הולמים אפוא את המקרה שבפני.

בנסיבות אלו החלטתי אפוא להורות על שחרורו של העורר בתנאים הבאים כדלקמן:

א.                  ערבות עצמית וצד ג' ע"ס 10,000 ש"ח. ערבות צד ג' יכול ותיחתם על ידי אשתו של המבקש הגב' יעקובי אתי.

ב.                  הפקדת מזומנים ע"ס 5,000 ש"ח.

ג.                    העורר יימצא במעצר בית מלא ברחוב מבצע קדש 3, ראשל"צ, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וייאסר עליו ליצור כל קשר ישיר או עקיף עם המתלונן.

ד.                  ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ שיעמוד בתוקפו עד לסיום ההליכים המשפטיים בתיק זה.