החלטה בתיק בש 92701/07

בפני ערר על החלטת בית המשפט קמא (כב' השופט א' מקובר מבית משפט השלום בפ"ת) מיום 10.7.07 לפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הרקע להוראה זו הוא כתב אישום המייחס לעורר שני אישומים, שהתרחשו בהפרש של כחודש ביניהם: במאי 2007 וביום 14.6.07, שאז התרחש אירוע חריף בנסיבותיו. מתברר, כי בחודש מאי 07, כך על פי המפורט בכתב האישום, השליך העורר כוס זכוכית לעבר המתלונן, שלא פגעה בו, ובהמשך דלק אחריו העורר במכוניתו וליד בית קרובי משפחתו היכה בו ואיים עליו. ביום 14.6.07, כך על פי האישום האחר, תקף העורר את המתלונן, היכה אותו ובהמשך דקר אותו באמצעות סכין מתקפלת בצווארו ובעורפו. לאחר מכן גרר אותו בכוח למרחק מה אל מחוץ לחצר והיכה אותו בפניו. למרבית המזל פציעתו של המתלונן כתוצאה מן התקיפה, לא היתה חמורה.

בא כוחו הנכבד של העורר ניסה לטעון כנגד הראיות לכאורה בעניינו של מרשו, אלא שלא מצאתי לכך יסוד. בהחלטה מפורטת, בהירה ומנומקת היטב, פירט בית המשפט קמא את חומר החקירה שבתיק, כולל את עדויות העדים השונים. מכוח התשתית הראייתית הזו ניתן לקבוע, בלא היסוס, כי בידי העורר היתה סכין, בעת שהתרחשה התקרית החריפה, והוא אף עשה בה שימוש כדי לדקור באמצעותה את המתלונן. זו, אכן, התמונה המצטיירת מן העדויות של הנוכחים במקום, הגם שמקצתם לא ראו את הדקירה עצמה, אך ראו את הסכין בידי העורר ומקצתם, כמו המתלונן עצמו, אמר בתחילה שאיננו יודע במה דקרו העורר, אך בהמשך היה חזק בעמדתו כי היה מדובר בסכין ולא בחפץ אחר.

עיקרו של הערר מתבסס על כך שבית המשפט קמא לא ראה צורך לבחון חלופת מעצר קונקרטית וסבר, על בסיס הפסיקה הקיימת, כי ענייננו נמנע על אותם מקרים שבהם ניתן להסיק, כי אין בכוחה של חלופת מעצר להשיג, באותן  נסיבות, את תכלית המעצר. כיוצא מזה מצא בית המשפט קמא כי נשקפת מסוכנות ממשית מאת העורר, המתבססת על עצם התנהגותו, כפי שהוכחה לכאורה, במהלך התקרית החריפה ועל רקע האירועים כולם, כולל התנהגותו במהלך החקירה, שבתחילה נטה להכחיש את עצם מעורבותו בהם ורק כאשר נוכח לדעת כי התקרית צולמה, חזר בו מהכחשה גורפת זו. המסוכנות הזו, אותה הסיק בית המשפט קמא מתבססת גם על רכיב אחר הנוגע לעורר, משמע עברו הפלילי העשיר, רצוף עבירות ממינים שונים, כולל מאסרים בפועל שהושתו עליו במהלך השנים ולרבות עונשי מאסר משמעותיים.

במבט ראשון סברתי, כי ענייננו הוא גבולי, שכן אפשר היה גם, בנסיבות האלה, להזמין תסקיר ולבקש גם את עמדת שירות המבחן בכל הנוגע לאפשרויות של נקיטת חלופת מעצר ואמצעים אחרים, היכולות להפיג את המסוכנות הקיימת מאת העורר, ללא ספק. אולם ככל שהעמקתי חשוב בדברים ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, לא מצאתי כי בית המשפט קמא שגה בגישתו.

אכן, לא בכל מקרה יש מקום, מיניה וביה, לבחון, הלכה למעשה, חלופת מעצר ספציפית או קונקרקטית. קיימים מקרים בהם בית המשפט יכול ללמוד לא רק על מסוכנותו של הנוגע בדבר אלא גם על עצם האפשרות להפיג את המשתמע ממסוכנות זו בדרך של חלופה אחרת מלבד חלופת מעצר. סבורני, כי בית המשפט קמא יכול היה להשיג כך בענייננו.

כאמור, התקריות שבהם מדובר, הן על רקע סכסוכים בין משפחות בכפר קאסם, ובמיוחד התקרית החריפה שבמהלכה עשה העורר שימוש, לכאורה, בסכין כלפי בן ריבו, מצביעות על כך כי המשיב לא רק חזר לסורו בעצם ביצוע, לכאורה, של עבירות חריפות - במקרה זה אלימות רצינית - אלא ששוב צפויה ממנו מסוכנות ממשית המתבטאת לא רק כלפי המשפחה היריבה, עמה יש לו מחלוקת, אלא אפשר גם כלפי אחרים בציבור. הוא היה מוכן לעשות שימוש בסכין ולנקוט בתרבות תת-הסכין כדי לפתור מחלוקות כאלה, הוא, על פניו, אדם מסוכן. בתי המשפט התריעו הלוך וחזור מפני השימוש בתת-תרבות זו ועל האמצעים החריפים שיש לנקוט בנסיון למגרה. ובין אלה גם את השמתו של הנוגע בדבר, האדם המסוכן, בנסיבות הראויות, מאחרי סורג ובריח כבר בשלבים שלפני ניהול המשפט, כדי למנוע את נזקו מן החברה. עוד לא הגעתי לתוצאות של השימוש הזה בסכין. בעיני אין משמעות ממשית לתוצאה שאי אפשר להגדירה קשה של השימוש הזה של העורר. אי אפשר להסיק, בשום פנים ואופן, כי רק לתוצאה זו התכוון מראש. אפשר להניח את היפוכם של דברים וכי אך בדרך של מקרה, לא הצליח לפגוע במתלונן בצורה חריפה מזו, לפחות ממה שמשתמע מדרך השימוש שלו בסכין שבינה לבין שיסוף גרון, כך לפי המתואר בראיות, כמעט ואין מרחק.

ואם לא די במה שמשתמע מן האירועים עצמם, הרי שהמדובר באדם בעל עבר פלילי עשיר למדי, שבעשר השנים האחרונות צבר לחובתו רשימה נכבדת של עבירות ממינים שונים, כולל בעבירות חמורות של ממש ובהן חטיפה לשם רצח או סחיטה, עבירות סמים קשות ועוד. בגין חלק ניכר מן העבירות שביצע, נגזרו עליו עונשי מאסר לריצוי בפועל ממשיים.

זהו הרכיב השני של מה שמשתמע מאישיותו של העורר ומדרך התנהגותו בעבר, אשר יש לה השלכה ישירה לעניין הערכת מסוכנותו הממשית, בצד חריפות התנהגותו בהווה, במסגרת העבירות שיוחסו לו.

על כן, נחה דעתי, בסופו של עניין, כי מותר היה לבית המשפט קמא לסבור, כי אין צורך לבחון קיומה של חלופת מעצר קונקרטית במקרה זה וכי מסקנתו אודות המסוכנות שאינה ניתנת להפגה אלא בדרך של מעצר ממש, כדין היא.

לפיכך אני דוחה את הערר.

ניתנה היום כ"ט באב, תשס"ז (13 באוגוסט 2007) במעמד הצדדים.

קלדנית חניתה. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: