החלטה בתיק בש 92689/07

כנגד המשיב 1 (בעניינו של המשיב 2, בנו, ישנה הסכמה עקרונית, לשקילת חלופת מעצר ראויה), אדם יליד 1955, המתגורר בתל אביב הוגש כתב אישום המייחס לו סידרה של עבירות, שעניינן חטיפה, כליאת שווא, תקיפה בנסיבות מחמירות ובהמשך גם שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. על בסיס כתב אישום זה וכיוצא מחומר הראיות לכאורה שבתיק, מבקשת התביעה את מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים.

המדינה טוענת בכתב האישום, כי על רקע סכסוך בין המשיב 1 לבין המתלונן בתיק, צעיר כבן 21 שנים, שיש קירבת משפחה ביניהם, בהקשר לבעלות על רכב מסוג מרצדס, שלטענת המשיב 1 פעל המתלונן שלא כדין וברמיה באשר אליו, נקט המשיב 1 כלפי המתלונן בסידרת הפעולות שמניתי.

יסודם של הדברים בהודעותיו של המתלונן במשטרה, למעט אחת מהן שחזר בו מן הדברים, הנתמכות בראיות נוספות, מהן חפציות ופורנזיות ומהן על בסיס עדויות של אחרים. גם דבריו של המשיב 1, כמו גם המשיב 2 שנטל חלק משני בפעולות שביצע אביו, כנטען, תומכים בגירסת המתלונן.

המתלונן מספר בהודעותיו, כי בליל 17.7.07, לאחר שנטל את הרכב שבו מדובר מאיזור בית המשיבים, ונסע עמו לחולון, הגיעו אליו שני המשיבים ברכבם, לדירתו. לאחר שהמשיב 2 עלה לדירה ודרש ממנו לצאת ולפגוש את אביו הוא עשה כן ושם פגש באב, הוא המשיב 1, המחזיק בידו בסכין ומנופף בה כלפיו. תחת איומי הסכין נאלץ להכנע לדרישה להכנס לרכב ולהוביל את השניים אל המקום בו החנה את רכב המרצדס שנטל קודם.

עוד מוסיף המתלונן, כי ישב לצד המשיב 1 ברכב, בעוד הבן, משיב 2 נוהג בו, ובמהלך הדרך הוסיף המשיב 2 לאיים על חייו ואף לקלל אותו. כאשר הגיעו למקום חניית המרצדס נחלקו שני המשיבים ובעוד המשיב 1 מסיע את המתלונן לביתם, למרות דרישותיו להשיבו לביתו, נהג משיב 2 במרצדס. עילת הבאתו לבית המשיבים, היתה לדבריו החשבון שיש עדיין לסגור עמו. שם בתוך הדירה הותקף קשות על ידי המשיב 1 שהיכהו בחוזקה בכל חלקי גופו, בעת שהמשיב 2 מונע ממנו להתגונן מפניו.

בשלב מסויים הצליח המתלונן להמלט מן הדירה עד שהגיע לתחנת הרכבת בתל אביב, בעוד המשיב 1 רודף אחריו.

המתלונן נפגע במהלך התקרית הזו והאלימות הבוטה שנקט נגדו, לכאורה, המשיב 1. על כך אין מחלוקת בין הצדדים, אם כי קיימת מחלוקת בכל הנוגע לאופי הפגיעות בגופו. בעניין זה ניתן להעזר בראיות החפציות והפורנטיות שנמצאו בדירת המשיבים ואשר מומחשות בסידרת צילומים מתוך הדירה בהם ניתן לראות סימני דם מסוגים שונים, אם כתם דם ואם מריחה ואם מגבות מוחתמות כך במקומות שונים בדירה וברצפתה.

גם התיאור המופיע בסיום הודעתו של המתלונן מיום 17.7.07 של פגיעות שנראו על ידי החוקר בפניו, בראשו ובגופו של המתלונן, מאמת את גירסתו שלו.

מאבטח רכבת אליו נמלט המתלונן, כנזכר לעיל, מתאר גם הוא פגיעות בראשו של המתלונן, כולל חתכים באוזן שמאל ושטפי דם בפניו. הוא גם תיאר את דבריו המיידים של המתלונן על כך שביקשו לרצוח אותו וכי היכו אותו נמרצות, כולל פגיעה בסכין. המאבטח הזה מספר גם על מי שנראה כמשיב 1, שהגיע מייד אחרי הנמלט וצעק על המתלונן בערבית, כשהוא זועם. צריך להזכיר כי המאבטח מספר כי המתלונן היה לבוש אותה שעה בפיג'מה ונראה כאילו יצא באותו רגע ממיטתו.

הצטברות הראיות הזו מאמתת את טענותיו של המתלונן אודות תקיפה בוטה וקשה, לרבות באמצעות סכין שגרמה לחתכים באוזנו ולחבלות בפניו ובחלקי גוף אחרים ואין היא עולה בקנה אחד עם התיאור המינורי יחסית שהשמיעו שני המשיבים ובמיוחד המשיב 1, כאשר סיפרו על התקרית בדירתם.

באשר לעבירת השיבוש המיוחסת למשיב 1 - הרי שגם על כך אין מחלוקת עקרונית. אפילו ההגנה מודה בכך שאשת המתלונן העידה על לפחות שיחה אחת שבה הוצע לה על ידי המשיב 1 כי תאמר לבעלה, הוא המתלונן להמנע מלערב את המשטרה באירוע המדובר.

ב"כ המשיב 1 סבר כי אין המדובר באירוע חריף של שיבוש.

כאשר בא אני לבחון את התשתית הראייתית הלכאורית שבתיק החקירה, אני סבור כי התשתית הזו, כפי שפרטתי אותה, עשויה להוביל, באורח סביר, להרשעתו של המשיב 1 בעבירות שיוחסו לו. בשלב הנוכחי אינני בוחן מהימנות, אף כי ניתן לומר, כבר עתה, כי קיימות תמיכות ממשיות בגירסתו של המתלונן, המתבססות, כפי שכבר ציינתי, על עדויות של עדים אחרים, כמו גם על ראיות חפציות. גם העובדה כי המתלונן, בשלב מסויים, חזר בו מתלונתו, איננה יכולה לגרום לכרסום התשתית הראייתית הזו, בהתחשב בנסיבות הכוללות, כמו גם במעשי השיבוש, לכאורה, שגם הם הוכחו.

בקשת התביעה למעצרו של המשיב 1 למעצר עד תום ההליכים תיבחן על פי משקל הראיות לכאורה האלה בצירוף בחינת אישיותו של המשיב 1 והכל על מנת ללמוד על המסוכנות הצפויה מאת המשיב.

ככל שניתן ללמוד מפרטי האירועים שפרטתי לעיל, הפגין המשיב התנהגות אלימה, בוטה וקשה כולל בשימוש בסכין ואיום ואף לפגיעה במתלונן עצמו. מי הנוהג כך הוא אדם מסוכן שצריך לנקוט כנגדו באמצעים מתאימים, על מנת שהציבור יוכל להתגונן מפני הסיכונים הצפויים ממנו.

ועל המסוכנות של אדם זה ניתן ללמוד גם מהתנהגותו בעבר. בהקשר הזה צריך ללמוד על התנהגותו מתוך הרשעותיו הקודמות במהלך השנים הרבות שבהן נידון על ידי בתי משפט ונתן את הדין בגין עבירות שונות ביצע. עברו של המשיב 1 עשיר למדי. הוא רצוף הרשעות בעבירות סמים ממשיות, שבגינן נידון לעונשי מאסר בפועל והוא כולל גם התנהגות שיש בה יסודות אלימים אם כלפי הציבור בכלל ואם כלפי אנשי משטרה. הוא הורשע גם בעבירות אחרות כגון כאלה הנוגעות לרכב או עבירות זיוף. צריך להזכיר, אמנם, כי העבירה האחרונה שבה הורשע נתבצעה בשנת 2000 ואין היא חמורה במיוחד, אך קודם לכן שנים אחדות לפני הרשעה זו הוא הורשע תוך שנים לא רבות - שנתיים או שלוש - בעבירות ממשיות בגינן נדון, כנזכר, לעונשי מאסר בפועל. כאמור גם התנהגות כזו צריך ללמוד על מסוכנות הצפויה מן המשיב 1.

הדין מחייבנו לבחון גם את השאלה האם ניתן להפיג את המסוכנות הזו באמצעות חלופת מעצר. אלא שאין זה כלל שבכל מקרה יש מקום לבחון חלופת מעצר קונקרטית בטרם נדונה השאלה האם, כעיקרון, ניתן להפיג את חשש המסוכנות באמצעות חלופת מעצר, דרך כלל. סבורני, כי המשיב 1 איננו עומד כבר בתנאי הראשון של הבדיקה, שכן על פי התנהגותו הבוטה והקשה במהלך האירועים המיוחסים לו ועל רקע עברו הפלילי העשיר, יחסית, אינני סבור כי ניתן להפיג את המסוכנות הצפויה ממנו, אלא באמצעות המעצר עצמו. אני סבור כי שום חלופת מעצר לא תסכון, עתה, במיוחד כאשר לאירוע החריף של האלימות, מתלווה גם מעשה שיש בו רצון של שיבוש והדחה.

אינני בא לקבוע מסמרות כי כך יהא הדבר לאורך כל התנהלות ההליכים כנגדו. אולם לפחות בשלב הזה, בטרם החל המשפט ועל רקע מה שהזכרתי כמעשים של שיבוש, יש לנקוט כנגדו בעיצום המירבי של מעצר. על כן אני מורה על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים.

ניתנה היום כ"ט באב, תשס"ז (13 באוגוסט 2007) במעמד הצדדים.