החלטה בתיק בש 92660/05

2.      נגד המבקש ואדם נוסף הוגש כתב-אישום לבית-משפט לתעבורה, המייחס להם עבירה של גרימת מוות ברשלנות. זאת בגין תאונת דרכים מיום 31.3.05 בה קופדו חייהם של שמונה נפשות.

בהתאם לכתב-האישום, העורר נהג ברכב, בכביש מס' 5 מכיוון מערב למזרח.

במקום המיועד למעבר רכב בטחון ביצע פניית פרסה אסורה, תוך האטה, בלימה, והטיית הרכב שמאלה. הרכב שנסע אחריו לא שמר מרחק מספיק, והתנגש בו בעצמה. כתוצאה מכך נדחף רכבו של העורר אל מעבר למעבר הבטחון לנתיבים הנגדיים ונגרמה התוצאה המפורטת לעיל.

3.      בית משפט קמא בחן את התשתית הראייתית הלכאורית. הוא מצא, כי למרות טענת העורר, הוא זה שנהג ברכב ולא אחיו ,שנהרג בתאונה.

בית משפט קמא קבע, כי עברו התעבורתי אכן אינו מכביד, אם כי, בעבר הורשע בעבירה של מעבר קו הפרדה רצוף.

את מסוכנותו הסיק מנסיבות האירוע, ובמיוחד מדו"ח הבוחן. מהדו"ח עולה כי לאור מסלולו המעגלי של הרכב, שעבר מעבר לגדר הבטחון אל הנתיב הנגדי, בעת הפנייה, היה הרכב מוטה לכיוון שמאל (דהיינו לעבר פתח הבטחון).

משכך, קבע בית משפט קמא, כי מי שלכאורה בחר לבצע עבירת תנועה חמורה, להבדיל מעבירת רשלנות, הוא בעל פוטנציאל תאונתי גבוהה. על כך מעידה גם ההרשעה בעבר בעבירה של חציית קו הפרדה רצוף. מסוכנות זו הינה ברמה המצדיקה פסילת העורר מלהחזיק ברשיון עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.      ב"כ העורר תוקף החלטה זו במספר היבטים:

א.     לעניין הראיות לכאורה - אלה אינן מבוססות כראוי. מי שנהג ברכב הוא האח המנוח, ולא העורר עצמו. מכל מקום אפילו התכוון לבצע פניית פרסה, הגורם לתאונה הוא הנהג שנסע מאחוריו, לא שמר מרחק והתנגש בו;

ב.      לעניין המסוכנות - בית משפט קמא עצמו קבע, כי עברו התעבורתי אינו מכביד;

ג.       טענת אפליה - בית משפט קמא הפלה בינו לבין הנהג הנוסף שפגע בו מאחור. לאותו נהג 33 עבירות קודמות. הוא נהג מונית, ולמעשה הוא מסוכן יותר מהעורר. למרות זאת בית משפט קמא השיב לו את הרשיון כדי שיוכל להמשיך להתפרנס.

לעומת זאת, לעורר עבר פחות מכביד, ואף הוא זקוק לרשיון הנהיגה לפרנסת משפחתו, שכן, הוא מלגזן, מקצוע המצריך רשיון נהיגה.

5.      ב"כ המשיבה מצידו הצביע שוב על הראיות לכאורה:

הדגיש את הסיכון שמהווה העורר וזאת הן לאור עברו שאמנם אינו עשיר בהרשעות, אך כולל עבירה של חציית קו הפרדה לבן.

צירוף העבירה הנוכחית של פנייה במקום המיועד למעבר לרכב ביטחון בלבד, מצביע על שיקול דעת לקוי, להבדיל מרשלנות גריידא. על כן, סכנתו רבה, הן לציבור, והן במקום העבודה כמלגזן.

6.      בחנתי את טענות הצדדים והפסיקה שהציגו. נחה דעתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה. כמו כן, אני סבורה שבעורר אכן קיים פוטנציאל מסוכנות.