כנגד המשיב 3 הוגש כתב אישום יחד עם עוד שניים אחרים בעבירות לפי סעיף 298, 333, 242 יחד עם 25, 244, 144(א) לחוק העונשין, וכן בעבירה לפי סעיף 12א(ג) לחוק הכניסה לישראל. בד בבד, עתרה המדינה למעצרם של כל אחד מן המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים.
המשיבים 1 ו-2 נעצרו על ידי עד תום ההליכים ביום 14.9.05.
עתה נותר לדון בעניינו של משיב 3 (להלן: "המשיב").
בתאריך 12.7.05 בסמוך לקניון השרון בנתניה, פוצץ עצמו מתאבד, אחמד גאווי, מהכפר עתיל שליד טול כרם, ורצח חמישה אזרחים תמימים וגרם לפציעתם של כתשעים אנשים. בחקירת כוחות הבטחון הובהר, כי המשיב היו מעורב, יחד עם אחרים, בהעברת המחבל למקום הפיגוע.
הסנגורית המלומדת, עו"ד לאה צמל, חולקת כנגד ניסוחו של כתב האישום. לעמדתה, חלק מהעובדות, לכאורה, בכתב האישום הינן חוות דעת ולא עובדות- כנדרש שיהא. המשיב מאשר קיומו של קשר קודם עם עאסף זהארן, שוהה בלתי חוקי, תושב עילאר, אשר מעורב לפרטי פרטים באירועים אשר הובילו עד לקרות הפיגוע. קשר זה מבוסס על היותו של עאסף גנב רכבים, והיותו של המשיב עובד במוסך בתל- אביב. לעמדת הסנגורית המלומדת, מבוצעת במקרה דנן הערכה של מערכת אירועים כ"חוכמה לאחר מעשה". לעמדתה, אדישותו והתנהגותו של עאסף גרמו למשיב לחבר בין הדברים, ולהבין כי הבחור שהוא הסיע, הוא אולי המפגע. חיזוק לכך מוצאת הסניגורית בדברי עאסף, המאשר דברים אלה. הסנגורית מתארת כיצד התלבט והתענה המשיב, עד שגמל בליבו החלטה כי אם אכן המדובר בבחור שהוא הסיע, אזי הוא יסגיר עצמו לידי המשטרה. כל זאת בזמן שהוא מנסה לברר את זהותו של המתאבד באמצעי התקשורת. לאחר מכן, מיד עם מעצרו, מסר המשיב את כל המידע שהיה בידיו- מידע שלאחר מעשה- בצורה מלאה ושלמה, ובנוסף המשיב הוא היחיד מהמעורבים בפרשה אשר חש חובה מוסרית להסגיר עצמו לידי המשטרה. עוד טוענת הסנגורית המלומדת, כי הסממנים אשר התעררו אצל המשיב הינם סממנים נורמלים, אשר לא היו אמורים להתגבש כדי מודעות. לטעמה, יש להבחין בין המשיבים 1-2 לבין המשיב 3, שכן המשיבים 1-2 עסקו בהסעת שב"חים לתוך שטח ישראל למטרה לא חוקית, הונעו מכוח רדיפת בצע, היו בעלי מודעות לסכנה, ואף הוזהרו מפניה, ואילו המשיב 3 היה משוכנע כי המדובר בבדואי תושב העיר לוד, קרי תושב ישראלי לכל דבר ועניין. לדידה, המשיב הבין שמשהו לא בסדר, אולם לא הבין שמדובר בפיגוע. המשיב הבחין בתיק רק כאשר הם עמדו לעזוב את המסעדה ולנסוע לכיוון נתניה, ונאמר לו, לשאלתו, כי התיק שייך לעאסף וכי הוא מכיל בגדים.
הסניגורית עמדה על משמעות הזכ"דים, להבדיל ממהודעות, יש בדבריה ממש, ברם לא לשלב זה של הדיון.
לגבי פרט האישום של החזקת הנשק, גורסת הסניגורית המלומדת, שהתשתית העובדתית, בעיקרה, נתונה בהודאת משיב 3 בהודעתו במשטרה מיום 20.7.05, לפיה מצא את האקדח בביתו מתחת לבלטה, ואח"כ הסתירו במקום בו מצאהו.
כמפורט לעיל, הסנגורית המלומדת לא חלקה על עצם הראיות לכאורה כנגד המשיב. טענותיה הינן כנגד המסקנות העובדתיות והמשפטיות שהסיקה מהן המדינה.
שיויתי לנגד עיני טענותיה הנכבדות של הסנגורית- בשתי ישיבות ובסיכומים סדורים בכתב על פני 26 עמודים- ועיקר העיקרים הנתון, שאינו במחלוקת: המשיב לא ידע כי ה"זר" אותו מסיע הינו מתאבד, ובודאי לא חפץ בתוצאה הקטלנית.
באלה הדברים באתי לבדוק האם יש במעשיו של המשיב כדי להוכיח מחשבתו הפלילית. האם המשיב היה מודע לתוצאה הקטלנית שנגרמה בעטיו- בגין סיועו למתאבד ולמלווהו, הסעתם לזירת האירוע, בו בוצע מעשה ההרג ההמוני.
בסעיף 33 (א'-י') למזכר של המכונה "בנצי" מיום 13.7.05, ציין המשיב כי עאסף התקשר אליו במהלך נסיעתו מתל- אביב להורדת הפועלים בביתם, במהלך פרק זמן של כשעה, שלוש פעמים, מתוכם בפעם אחת הם שוחחו, ובפעמיים האחרות המשיב אמר לו כי הוא לא יכול לדבר תוך כדי נסיעה (ראה הודעתו של המשיב מיום 13.7.05 גיליון 2 שורות 1-13 והודעתו מיום 20.7.05 גיליון 2 שורות 3-9).
בסעיף 20 לאותו המזכר, ציין המשיב כי
הבחור שהיה עם עאסף עורר בו חשד מהרגע הראשון בו ראה אותו ועד שירד בנתניה (ראה מזכר "בנצי" מיום 20.7.05 סעיף 37 ו-47). בסעיף 33 (יג'- יז') ציין המשיב כי מיד כאשר ראה שיש עם עאסף בחור נוסף
הבין "כי משהו לא כשורה". לדבריו, הבחור לא מצא חן בעיניו, שכן הוא "ישב עם פנים כמו אדם מת, לא דיבר אפילו מילה אחת". גם כאשר המשיב הושיט לו את ידו לשלום, לחץ אותה המחבל, אולם לא זז ולא דיבר. ועוד, כאשר המשיב ועאסף עברו לשולחן גדול יותר, נותר המחבל לשבת במקומו, וישב "ללא נוע" (ראה הודעתו של המשיב מיום 13.7.05 גיליון 2 שורות 19-26 והודעתו מיום 20.7.05 גיליון 2 שורה 17).
בסעיף 34 ב' למזכר מצוין כי עאסף אמר למשיב כי הוא מעוניין שהמשיב יסיע קודם את הבחור לנתניה, ואח"כ יסיע אותו למחסום ג'אברה (כן ראה הודעתו של המשיב מיום 13.7.05 שורות 3-5 והודעתו מיום 20.7.05 גיליון 2 שורות 19-20). המשיב בהודעתו מיום 13.7.05 מציין כי: "שאלתי את עאסף "מאיפה הוא", וענה לי שהוא ישראלי, אני האמנתי לו, לא ידעתי מה הם מכינים לי, לא ידעתי מה קורה,
הסכמתי כי לא רציתי לעשות פאשלות או משהו, התביישתי להגיד לו שאני לא רוצה להסיע את הבחור" (גיליון 3 שורות 5-11). בהודעתו מיום 20.7.05 עונה המשיב לשאלת החוקר כי הוא לא יודע מדוע הסכים להסיע את עאסף "לא היה נעים לי להגיד לו לא, זו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים בישראל" (גיליון 5 שורות 11-13), בהמשך מציין המשיב כי הוא התייחס אליו כמו אורח "לא רציתי לפגוע בו, אצלנו אורח נותנים לו הכל ועושים לו הכל" (גיליון 8 שורות 8-13). בהמשך הודעתו הנ"ל מציין המשיב כי עאסף ענה לו כי הבחור מלוד (גיליון 2 שורות 20-21). בהודעתו מיום 13.7.05 מציין המשיב כי
עאסף הראה לו תעודת זהות כחולה. לשאלת החוקר כיצד זה יתכן כיוון והוא תושב השטחים, השיב הלה "
הוא זייף אחת" (גיליון 10 שורות 16-19). לגבי המחבל מציין המשיב בהודעתו הנ"ל: "...ולגבי הבחור השני, הוא אמר לי שהוא ישראלי, ואיך שהוא הסביר לי שהוא הולך מרמלה או לוד, אז לא חשדתי, גם ככה רואים עליו שהוא בדואי" (גיליון 10 שורות 20-26, כן הודעתו מיום 20.7.05 גיליון 5 שורות 14-17). לדבריו הוא האמין לעאסף שהבחור השני ישראלי, ולכן לא ביקש ממנו להציג תעודת זהות (גיליון 10 שורות 27-28 וכן גיליון 11 שורות 1-3).
בסעיף 34 (ה'-ו') למזכר מצוין כי המשיב הבחין, באותו השלב, בתיק כחול כהה גדול מאוד. המשיב
נבהל מהתיק, ושואל את עאסף לגביו, בעוד האחרון משיב כי המדובר בבגדיו, ובתוכו יש תיק נוסף של המחבל, והוא יכול לבדוק, אולם המשיב ענה כי אין צורך מכיוון והוא סומך עליו (ראה הודעתו של המשיב מיום 13.7.05 גיליון 3 שורות 14-20 והודעתו מיום 20.7.05 גיליון 2 שורות 21-25). השלושה החלו בנסיעה ונכנסו לתחנת דלק, ותדלקו בסך של מאה ש"ח, אשר עאסף שילם (הודעת המשיב מיום 20.7.05 גיליון 3 שורות 1-2).
בסעיף 34 ח' למזכר מצוין כי היה למשיב מוזר שהבחור לא מדבר כלל, אולם החליט לא ל"דחוף" את אפו בעניין.
בסעיף 34 (יב'-יד') למזכר מצוין כי בשל העובדה שדבר מה בבחור
הפריע לו, הוא נתן לעאסף את הדוגמה בעניין אשרף קייסי, אשר
הסיע את המחבל המתאבד מהשטחים לפיגוע בתל- אביב, ונתפס בשל "הלשנה". בתגובה ענה עאסף למשיב כי תפסו את אשרף קייסי כי דיברו יותר מדי ולא שמרו על הלשון (כן ראה הודעתו של המשיב מיום 13.7.05 גיליון 10 שורות 3-12). בשלב זה הבין המשיב כי "
יש דבר מה לא בסדר", אולם לא הבין כי מדובר בפיגוע.
בהמשך ביקש עאסף מהמשיב כי יוריד את המחבל בכיכר, ולאחר שהמשיב ענה לו כי אין כיכר בנתניה, ביקש ממנו עאסף "בוא תמצא מקום בלי אנשים כדי להוריד את הבחור עם התיק" (סעיף 34טו'- יז' למזכר, הודעת המשיב מיום 13.7.05 גיליון 3 שורות 25-27 והודעתו מיום 20.7.05 גיליון 3 שורות 3-7). בשלב זה מציין המשיב בסעיף 34 יח' למזכר כי הוא
נתקף בפחד ואמר לעצמו "מה אני עושה,
למה אני מסתבך עם האנשים האלה, למה אני לא בבית". בשלב זה כל שרצה המשיב היה להיפטר מהשניים ומה"צרה" שלהם. עאסף אמר למשיב שימצא מקום בלי אנשים כדי להוריד את המחבל, כי "הבחור צריך להוציא תיק ולא רוצה שיראו אותו" (סעיף 34 יט'-כ' וכן הודעתו של המשיב מיום 13.7.05 גיליון 4 שורות 4-8). בהמשך הבין המשיב כי בתיק יש "
דבר מה לא טוב" (סעיף 34 כא' למזכר). כן המשיב מציין בעדותו מיום 20.7.05 כי "... אז הייתי עצבני וחשדתי שמשהו בבחור לא בסדר, אבל לא חשבתי בכיוון של פיגוע" (גיליון 3 שורות 9-10).
המשיב המשיך לנסוע ופנה לשביל כורכר ליד תחנת דלק לבקשתו של עאסף, המשיב מציין בהודעתו מיום 13.7.05: "נסעתי כבר נמאס לי ללכת ולחזור, רציתי להוריד אותו ולעוף משם" (גיליון 4 שורות 17-2, הודעתו מיום 20.7.05 גיליון 3 שורות 10-13). הבחור הוציא את התיק מתא המטען והלך מבלי להוציא מילה מפיו (סעיף 34 כח').
לאחר מספר דקות עם הישמע הפיצוץ, צעק המשיב על עאסף "
זה הוא, זה רק הוא, הוא הוריד איתו תיק ולא הספקנו לנסוע 100 מטר והיה פיצוץ", בתגובה עאסף ענה לו "לא זה לא הוא", והמשיב צעק עליו "זה הוא, אתה רגוע כאילו אתה מחכה לזה, כאילו כלום לא קרה", "זה הוא, אני משוכנע שזה הוא, ומהדיבור שלך אני בטוח שזה הוא" (סעיף 34 לב'- לו' למזכר, הודעתו של המשיב מיום 13.7.05 גיליון 5 שורות 16-28, גיליון 6 שורות 1-2, וכן הודעתו מיום 20.7.05 גיליון 3 שורות 20-25). בהמשך הנסיעה צעק המשיב על עאסף "למה עשית לי את זה, אני יודע שזה הוא, אני בטוח שזה הוא. רק תגיד לי שזה הוא עאסף, רק תגיד לי שזה הוא" (סעיף 34 מ' למזכר, וכן הודעתו של המשיב מיום 13.7.05 שורה 5). השניים נסעו ונעצרו במקום ששמו "בסה", ושם זרקו את התיק. לשאלת החוקר עונה המשיב "אתה לא תדמיין איך היה המצב שלי, אני לא יודע למה החלטתי להיפטר מהתיק" (סעיף מג'-מד' למזכר). בהודעתו מיום 13.7.05 מציין המשיב לעניין זה: "המשכתי, רציתי להיפטר מהתיק שנשאר באוטו, אני שאלתי אותו מה נשאר בתיק, הוא הבטיח לי שרק בגדים. הלכתי למקום בבקה שיש בו עצי זית, זרקתי אותו (את עאסף) באחד המקומות שמה, הוא הוציא אותו מהבגז', הפך אותו לזרוק את הבגדים שיש בו וגם זרק אותו ריק" (גיליון 6 שורות 18-25, וכן הודעתו מיום 20.7.05 גיליון 4 שורות 1-4).