החלטה בתיק בש 92654/07

ביום 26.7.2007 התקיים דיון בעניינו של המשיב 1, ובית המשפט (כב' השופט דוד רוזן), החליט כי בעניינו של העורר מתקיימות ראיות לכאורה, מתקיימת עילת מעצר, ומאידך, ראוי לבחון בזהירות חלופת מעצר. משכך, הופנה המשיב לשירות המבחן לצורך בחינת מסוכנותו באם ישוחרר ממעצרו, לחלופת מעצר שתוצע על ידו והורה כי הדיון יתחדש ביום 15.8.2007.

ביום 15.8.2007 התייצב בפני ב"כ המשיב והודיע לי כי אין בדעתו, להמתין יותר לקבלת תסקיר מעצר שיעריך את המסוכנות ויבחן את חלופת מעצר הבית, וביקש כי אבדוק את חלופת המעצר בכלים העומדים לרשותי, ללא היזקקות לתסקיר מעצר, שכן תסקיר לא ניתן בשל עיצומי שירות המבחן, וביום שטען את שטען, עוד לא נראה היה באופק הקרוב מתי אמורים היו להסתיים עיצומי שירות המבחן.

נעניתי לבקשתו של ב"כ המשיב, והוריתי לו לזמן לבית המשפט את האנשים שברצונו להציע כחלופת מעצר. ראה לענין זה בש"פ 1731/07 מיום 6.3.2007, החלטת כב' השופט ג'ובראן שציטט מדברי כב' השופטת בייניש מ-בש"פ 1092/05, טראבין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), את הדברים הבאים:

"נוכח הבקשות החוזרות ונשנות כמו בענין זה שלפני לקבלת תסקיר מעצר, אני מוצאת להעיר, בשולי הדברים, כי תסקיר מעצר הוא כלי-עזר שיש בו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בשאלת התאמה לחלופה, וכן להערכת החלופה המתאימה. אולם, בית המשפט נעזר בו - כשאין מדובר בקטינים - רק במקרים בהם מתקשה בית המשפט עצמו לבחון שתי שאלות אלה. כאשר הנתונים המצויים בפני בית המשפט מאפשר לו להכריע בשאלת התאמת המקרה לחלופה, או בשאלת התאמת הערב והתנאים המוצעים לחלופה, אין מקום, כדבר שבשגרה, להפנות את העורר לשירות-המבחן. ידיו של שירות המבחן עמוסות עבודה, הזמן הנתון לתסקירי מעצר הוא מטבע הדברים קצר, דבר העלול להביא לבדיקה שטחית בלבד של הנתונים. לפיכך, יש לנצל את מומחיותו של שירות המבחן במקרים המתאימים לכך."

אכן, ביום 16.8.2007 התייצבו בפני הוריו של המשיב, שני אנשים נורמטיביים לחלוטין, ללא עבר פלילי, שעשו רושם חיובי מאוד על בית המשפט ושהיו מופתעים מאוד מעובדת הסתבכותו של בנם בעבירות הקשות שבהן בעצם הוא מודה.

הם התחייבו בפני בית המשפט, כי במידה וישוחרר לחלופת מעצר בית מוחלט, הם ישמרו על כך כי יקיים אותו בדקדקנות וידווחו על כל הפרה שלו על ידי המשיב למשטרה.

לא בלא לבטים החלטתי בסופו של יום להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית מוחלט, שכן העבירות המיוחסות לו הן עבירות חמורות, והעונש הצפוי לו בסופו של ההליך המשפטי, מן הסתם לא יהיה מן הקלים.

ער אני לפסיקתו של בית המשפט העליון בעבירות בנסיבות דומות, וכפי שטענה ב"כ המבקשת וברוח הפסיקה שהגישה לעיוני, כי דינם של אלו שעוברים עבירות שעניינן סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ובעבירות נוספות, נלוות כמו למשל הסעת שב"ח יחד עמו בתוך הרכב, הינו למעצר עד לתום ההליכים.

מאידך, עשה בית המשפט העליון שימוש בחלופת מעצר בנסיבות שראה, כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב, בנסיבות ביצוע דומות, כך למשל ב-בש"פ 2723/07, מובארק עטאונה נ' מדינת ישראל, שם שוחרר אדם בתנאי מעצר בית וערבויות כספיות נוספות, באיזוק אלקטרוני, תוך שבית המשפט העליון מתיר לו לצאת לעבודה בשעות היממה.

כך ב- בש"פ 2465/05 סלימאן אל חמידי נ' מדינת ישראל, החלטתה של כב' השופטת ארבל מיום 23.3.2005.

כך גם ב- בש"פ 8350/06 עיד זנון נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2006(4) 2128.

מצאתי לנקוט  בדרך זו לאור העובדה, כי מדובר במשיב שהנו נעדר עבר פלילי, שזו לו הסתבכותו הראשונה, שניתן לאיין או למצער, להקטין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר במסגרתה ישהה המשיב במעצר בית מוחלט בבית הוריו, תוך הפקדת ערבויות שיבטיחו את התיצבותו לדיון, ובהמשך אף לריצוי העונש שייגזר לו.

אני מורה אפוא כדלקמן:

המשיב ישוחרר בערבות עצמית וצד ג' ע"ס של 25,000 ש"ח.

הפקדת מזומנים ע"ס של 10,000 ש"ח.

המשיב יהיה במעצר בית מוחלט בבית הוריו בג'לג'וליה, כאשר אמו גב'  מייסר קוזמאר, שהינה עקרת בית, תפקח עליו במהלך 24 שעות של היממה.

אביו של המשיב, עבד קוזמאר, יהיה מפקח נוסף ויפקח על קיום תנאי מעצר הבית על ידי המשיב, בזמן שאמו של המשיב לא תוכל לעשות זאת.

כל אחד מן המפקחים יחתום על התחייבות לקיום תנאי מעצר הבית ע"ס של 10,000 ש"ח וזאת בנוסף לכל ערבות צד ג' אחרת שהוריתי עליה.

ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ, שיעמוד בתוקפו עד לתום ההליכים המשפטיים נגד המשיב ב-ת.פ. 40212/07.