החלטה בתיק בש 92604/07

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית משפט השלום ברמלה (ת.פ. 1972/07), בו יוחסו לו עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש (אישום ראשון), איומים (אישום שני) ותקיפת בת זוג (אישום שלישי).

על פי הנטען בכתב האישום תקף המשיב את רעייתו מורן נהרי-לוי (להלן: "המתלוננת") בתאריך 25.4.2007, בביתם ברחובות, בכך שנגח באמצעות ראשו באפה וגרם לה לשבר באף; בתאריך 17.5.2007 איים המשיב על אחותה של המתלוננת מתוך כוונה להפחידה או להקניטה; האישום השלישי אינו מוגדר בתאריך מסויים, ולפיו תקף המשיב את המתלוננת בכך שסטר על פניה.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים בעניינו. בבקשה נטען כי שחרורו של המשיב ממעצר עלול לסכן את שלומה ובטחונה של המתלוננת ולשבש את מהלכי המשפט. עוד נטען כי למשיב עבר פלילי, ובתאריך 21.5.2006 הורשע בעבירות שעניינן אלימות כלפי בת זוגו. בגין כך תלוי ועומד נגד המשיב עונש מאסר על-תנאי בר-הפעלה למשך 12 חודשים.

כמו כן נטען בבקשה כי המשיב נוקט באלימות קשה ומתמשכת כלפי בת זוגו, אשר אינה משתפת פעולה עם המשטרה ומסרבת למסור פרטים אודות המעשים האלימים שהופנו כלפיה.

לגישת המאשימה, יש לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו, שכן מדובר במי שמהווה סכנה לכלל הציבור ובעיקר למתלוננת.

2.         הבקשה באה בפני כב' השופטת ל' פרנקל, אשר פנתה אל שירות המבחן וביקשה לקבל תסקיר מעצר, אשר יבחן את רמת הסיכון הצפויה מהמשיב. בתסקיר מיום 19.6.2007 נתבקשה דחיית הדיון על מנת שיהיה סיפק בידי שירות המבחן להיפגש עם המתלוננת ולבחון את התאמתו של המשיב לטיפול בהתנהגותו האלימה, במוסד "בית נעם". בתסקיר מיום 24.6.2007 צויין כי נקבע למשיב ראיון ב"בית נעם", מסגרת טיפולית העשויה להוות חלופת מעצר. בתסקיר האחרון מיום 11.7.2007 המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב למעצר בית בבית חברו במושב פתחיה, עד לתאריך 7.10.2007, מועד בו ניתן לקבלו לטיפול ב"בית נעם".

            בהחלטתה קבעה כב' השופטת פרנקל, כי בתיק החקירה ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב, לרבות האמור באישום הראשון לגבי גרימת החבלה החמורה (שבר באף) למתלוננת. כמו כן קיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב.

בית המשפט דלמטה היה ער לעובדה כי לחובתו של המשיב רישום פלילי הכולל גם הרשעה מיום 21.5.2006, בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש של בת זוג שאינה המתלוננת. באותו מקרה נגזרו על המשיב עונשי מאסר על-תנאי, אשר ניתן להפעילם אם יורשע המשיב בתיק זה.

            לאחר עיון בתסקירי שירות המבחן הגיע בית המשפט דלמטה להחלטה, כי ניתן לשחרר המשיב ממעצר בתנאים מגבילים, כפי שאלה פורטו בהחלטה:

א.         מעצר בית מלא בקרוון המצוי במשק 27 במושב פתחיה, בפיקוחו הצמוד של מר אנקווה עמית.

ב.         פיקוח נוסף באמצעות איזוק אלקטרוני.

ג.          חתימה על התחייבות עצמית על סך 10,000 ש"ח, וחתימה על ערבות צד ג' על סך 10,000 ש"ח ע"י מר אנקווה עמית.

ד.         הפקדת ערבון במזומן בסך 5,000 ש"ח.

ה.         נאסר על המשיב ליצור כל קשר, ישיר או עקיף, עם המתלוננת תוך שצויין בהחלטה כי גם אם תגיע המתלוננת, ביוזמתה, למשק 27 או תתקשר למשיב, יהיה בכך משום הפרת תנאי השחרור והמשיב יעצר על אתר.

עוד נקבע בהחלטה, כי ביום 7.10.2007 יתייצב המשיב ב"בית נעם", לשם השתלבות בתהליך הטיפולי בבעיית התנהגותו האלימה. בנוסף, הוצא צו מבחן למשך 6 חודשים כאשר בתקופה זו יהיה נתון המשיב תחת פיקוח שירות המבחן.

לבקשת ב"כ העוררת, עוכב ביצוע ההחלטה עד ליום 17.7.2007, שעה 16:00, על מנת לאפשר הגשת ערר על החלטה זו.

3.         בערר שהוגש נטען כי שגה בית המשפט דלמטה בכך שלא ניתן משקל מספיק לחומרת העבירות ולנסיבותיהן. מדובר בעבירות אלימות חמורות ובכלל זה גרימת שבר באפה של המתלוננת. עוד נטען כי בית המשפט דלמטה לא נתן משקל מכריע למידת מסוכנותו הגבוהה של המשיב ולעובדה כי אין מדובר באירוע חד-פעמי. בנוסף, נטען בערר כי למשיב הרשעות קודמות ובין היתר מדובר בתקיפת בת זוג שבגינה הושתו עליו עונשי מאסר על-תנאי.

            ב"כ העוררת, עו"ד שירי וידן, הוסיפה וטענה כי "בית נעם" אינו משמש חלופת מעצר מכיוון שאין מדובר במתקן סגור. הבעת רצונו של המשיב להשתלב בתהליך טיפולי הינה מן השפה אל החוץ, ואין לראות בכך משום כוונה אמיתית לשקם את עצמו. כאמור, מדובר בעבירות חמורות ביותר, כאשר המשיב עצמו שמר על זכות השתיקה ואילו המתלוננת סירבה לשתף פעולה עם רשויות החקירה.

            בנסיבות אלה, כאשר רמת מסוכנותו של המשיב הינה גבוהה במיוחד אין מקום, לדעת ב"כ העוררת לשחררו ממעצר, ויש להמשיך ולעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.