החלטה בתיק בש 92601/07

1.   בפני ערר על החלטת בימ"ש לתעבורה ברמלה (כב' השופטת טאובר) לפסול את העורר עד תום ההליכים נגדו אך לא יאוחר מ- 12 חודשים.

בכתב האישום אשר הוגש כנגד העורר נאמר כי בינואר 2006 נהג העורר ברכב פרטי מכיוון צומת מסמיה לכיוון צומת נחשון.

באותה עת הלכו על השול בכיוון נסיעת העורר, אביה ובעלה איתמר.

כאשר הגיע העורר לק"מ 256 בכביש, סטה העורר עם הרכב לכיוון השול הימני ופגע עם הרכב באביה ובאיתמר. אביה נהרגה ואיתמר נחבל.לאחר התאונה פגע העורר בעמוד תאורה, במספר עמודי תמרור ובקצהו של מעקה בטיחות.

העורר הואשם בגרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, וגרימת תאונת דרכים בה נחבל אדם חבלות של ממש.

2.  בהחלטת בימ"ש קמא נאמר כי לאחר שבחן את העדויות אשר נמצאו בתיק החקירה, סבור בימ"ש כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לעורר.

בימ"ש ציין כי הסנגור של העורר לא טען שאין ראיות לכאורה להוכחת האישום, אלא טען כי רשלנותו של העורר היא רגעית במשך זמן קצר ביותר, וכי הסיבה לסטיה לימין היא מצב טופוגרפי של הדרך והולכי הרגל שלא ניתן היה לצפות כי ילכו על השול הימני.

ביהמ"ש החליט להעתר לבקשת הפרקליטות לפסול את העורר עד תום ההליכים ואף מעבר ל- 6 חודשים.

בימ"ש התייחס לדוח הבוחן אשר קבע כי מזג האוויר היה מעונן, הכביש יבש, המקום מואר, שדה הראיה פתוח לפנים לפחות 200 מ' ללא הפרעה וללא הגבלה. בימ"ש ציין כי העורר לא נתן בהודעתו הסבר לעובדה כי הגיע מנתיב שמאל לשול ימין, וטען רק כי פתאום ראה אנשים.

עוד נאמר על ידו כי ראה את הולכי הרגל בפעם הראשונה כאשר היו בפניו במרחק של 8-10 מ'.

העורר גם אמר כי "אני לא יכול להסביר למה לא ראיתי אותם". לא היתה לו גם תשובה לשאלה מדוע נסע על השוליים. 

בימ"ש קבע כי מהודעה זו עולה רשלנות רבתי והודאה באשמה.

עוד נקבע כי אין ספק שנהג הסוטה לשול ימין ללא כל הסבר, הוא נהג שהמשך נהיגתו מסכן את הציבור.

במקרה כזה, קבע בימ"ש, כאשר התוצאה גרמה למוות של בחורה צעירה בת 23 וחבלות של ממש לבחור צעיר בן 24, כאשר אין לעורר כל הסבר כיצד קרתה התאונה בנסיבות שתוארו בהחלטה, הרי שענייניו האישיים של הנהג חייבים לסגת מפני האינטרס הציבורי הקיים בשלילתו.

המסוכנות שבהמשך נהיגת נהג שגרם לתאונת דרכים קטלנית, יכול להעלות גם מחומר החקירה ומהתשתית הראייתית ולא רק מהרשעות קודמות.

לכן, הורה בימ"ש כאמור על פסילת העורר עד תום ההליכים ואף מעבר ל- 6 חודשים.

3.   ביום 15.5.06 דן כב' השופט גורפינקל בערר אשר הגיש העורר על ההחלטה  שפורטה על ידי לעיל. גם שם טען ב"כ העורר כי מדובר ברשלנות רגעית ואי אפשר להאשים את העורר ברשלנות גבוהה.

ב"כ העורר ביקש לקבוע באותו דיון כי פסילה של 6 חודשים הינה תקופת צינון מספקת.

בהחלטת כב' השופט גורפינקל נקבע במפורש כי העורר הוכיח בנהיגתו שהוא מסכן את הציבור ואת עוברי הדרך. עוד נאמר כי דרגת הרשלנות לכאורה גבוהה, שכן אין הסבר סביר לסטיה ימינה, לפגיעה בהולכי רגל אשר היו על השוליים ולפגיעה בעמודים, אלא נהיגה חסרת זהירות מצד העורר.