החלטה בתיק בש 92582/07

1.         בפני ערר על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת פרנקל) מיום 12.7.07, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו בת.פ. 2140/07.

            כתב האישום שהוגש נגד העורר, יחד עם שני נאשמים נוספים - צביקה ביטון (נאשם 2) ושמעון בוזגלו (נאשם 3) - מייחס לעורר עבירות של סחר בסמים בשלושה אישומים.

            על פי המפורט בכתב האישום ביחס לאישום הראשון, ביום 26.2.07 פגשו העורר ונאשם 2 בסוכן המשטרתי הסמוי שפעל בעיר לוד (להלן: " הסוכן"). העורר הציע לסוכן לקנות סם מסוכן מסוג קוקאין ומסר לו את מספר הטלפון שלו. ביום 27.2.07 הגיע הסוכן לביתו של העורר בלוד, העלה אותו לרכבו ואמר לו שהוא מעוניין לרכוש 50 גרם מהסם. העורר התקשר לנאשם 2 ואמר לו שהסוכן " רוצה 50 שקל". בהמשך אספו הסוכן והעורר את נאשם 2 ונסעו לכיוון מושב מצליח,כאשר במהלך הנסיעה העביר הסוכן לעורר ולנאשם 2 סך של 18,200 ש"ח.

            במושב מצליח נכנס נאשם 2 לאחד הבתים, ובמהלך הנסיעה בחזרה העביר לעורר בלון ובתוכו סם מסוכן, והעורר מסר בלון זה לסוכן.

            כאשר חזרו ללוד ביקש העורר מהסוכן את הבלון בחזרה. כעבור מספר דקות מסר לסוכן חבילה ובה 45.16 גרם מסוג קוקאין, כאשר הודיע לסוכן שחסרים בחבילה 10 גרם מהסם.

            על פי האישום השני, ביום 28.2.02 ביקש הסוכן מהעורר בשיחה טלפונית להשלים את כמות הסם החסרה. בהמשך הגיע הסוכן לבית העורר בלוד וקיבל ממנו שקית ובה 5.8305 גרם קוקאין, אשר הוחזקה לפני כן בפיו של נאשם 3.

            על פי האישום השלישי, ביום 2.3.07 פגש העורר את הסוכן בעיר לוד והציע לו לרכוש ממנו 50 גרם של קוקאין. ביום 4.3.07 נפגש הסוכן עם העורר לאחר תיאום טלפוני. העורר עלה לרכבו של הסוכן ובמהלך הנסיעה העביר לו הסוכן סך של 18,500 ש"ח. הסוכן והעורר עצרו ליד נאשם 2 והעורר יצא אליו, וכשחזר מסר לסוכן שקית ובה 30.78 גרם קוקאין, כאשר ציין כי חסרים 15 גרם. הסוכן דרש את החזר הסכום ששולם עבור הסם החסר.

            בהמשך נסעו הסוכן והעורר לפגוש בנאשם 2, אשר החזיר לעורר את שטרות הכסף עבור הסם החסר.

2.         בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא, לא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה, אך עתר כי תיקבע בעניינו חלופת מעצר.

            בהחלטתה בבקשת המעצר עד תום ההליכים, קבעה כב' השופטת פרנקל כי אין מקום להיעתר לבקשת העורר לחלופת מעצר. נקבע כי על אף שהעורר הנו אדם צעיר ולחובתו לא רשומות הרשעות בעבירות על חוק הסמים המסוכנים, הרי שלאור בחינת תיקי החקירה מדובר באדם המעורה היטב בעולם הסמים ובאפשרותו לספק סמים קשים בכמויות גדולות לכל דרישה.

            לפיכך, נקבע כי בעניינו של העורר לא מתקיימות הנסיבות המיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל - לפיו בעבירות של סחר בסמים קמה חזקת מסוכנות אשר אינה מאפשרת הצדקת חלופת מעצר.

3.         נוכח היעדר המחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, הרי שעיקר המחלוקת נסוב סביב אפשרות קיומה של חלופת מעצר, אשר בכוחה לאיין את מסוכנותו של העורר.

            בהודעת הערר נטען כי החלטת ביהמ"ש קמא שגויה, מכיוון שלא נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של העורר והתנהגותו. העורר הצביע על כך שלא התנגד לחיפוש ולמעצר, לא שיבש חקירה או העלים ראיות, שיתף פעולה בחקירתו וקשר את הנאשמים האחרים בכתב האישום. כמו כן ציין כי הנו אדם צעיר ללא הרשעות קודמות בעבירות סמים, שזו לו הפעם הראשונה מאחורי סורג ובריח.

            בדיון שנערך בפני, חזר וטען ב"כ העורר כי יש חשיבות לעובדה כי העורר שיתף פעולה בחקירתו והודה בעבירות, נטל אחריות ואף קשר נאשמים אחרים, וכן לא התנגד או הפריע למעצר או לחקירה. עוד הצביע ב"כ העורר על כך שלעורר אין עבר פלילי מכביד, אלא רק הרשעות בעבירות של הפרת הוראה חוקית והחזקת רכוש גנוב, וטען כי הוא " חוליה קטנה" בשרשרת הסחר בסמים. כל אלה מהווים לדעתו " נסיבות חריגות" אשר מחייבות לכל הפחות את בחינת האפשרות לחלופת מעצר. ב"כ העורר הוסיף כי בעניינו של נאשם 3, שהנו בעל עבר פלילי מכביד, הורה ביהמ"ש על קבלת תסקיר מבחן ואין הצדקה לאבחן בינו לבין העורר.

            ב"כ המשיבה התנגדה לבקשת העורר לקבלת תסקיר שירות המבחן, והצביעה על כך שבכל שלושת האישומים חלקו של העורר הוא המשמעותי ביותר. כמו כן טענה ב"כ המשיבה כי לא קיימת חלופת מעצר שיכולה לאיין את מסוכנות העורר, שכן עבירות של סחר בסמים יכולות להתבצע אף מביתו באם ישהה במעצר בית.

4.         לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

            הלכה היא כי עבירות של סחר בסמים הן עבירות חמורות אשר מקימות חזקה של מסוכנות, אשר רק בנסיבות חריגות ומיוחדות ניתן יהא ניתן להפיגה באמצעות חלופת מעצר. ראה בש"פ 11219/05 סעד פתאלי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 3183), בו נקבע ע"י כב' השופטת בייניש (כתוארה אז):

" כבר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי עבירות של סחר בסמים הן מהחמורות בעבירות, וכי, ככלל, נאשמים בעבירות אלה יוחזקו במעצר עד תום ההליכים (בש"פ 6240/02 מדינת ישראל נ' יורם (לא פורסם) וההפניות שם). רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן יהיה להפיג את המסוכנות עליה מעידה המעורבות בסחר בסמים באמצעות חלופת מעצר".

            בין אותן " נסיבות מיוחדות" אשר עשויות להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר של הנאשם בעבירת סמים, ניתן למצוא את עברו ואורחותיו הנורמטיביים של הנאשם (בש"פ 7440/01), ואת חלקו הקטן במעשי הסחר (בש"פ 5616/99).