החלטה בתיק בש 92496/06

בפני ערר על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת מ' עמית-אמיסמן מבית משפט השלום בראשל"צ) מיום 5.7.06, לעצור את העורר עד תום ההליכים כנגדו.

מתברר כי כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק שלא כדין והחזקת סכין שלא כדין. עוד הוברר כי בעת שהעורר עוכב ביום 19.6.06, בעת שנהג ברכב המדובר, בגין נהיגה בפסילה, נערך גם חיפוש ברכב זה ונמצאו בו אקדח ושני סכינים. האקדח נמצא מוסלק בתא המטען, בצידו, ושני הסכינים נמצאו בדופן דלת שמאל קדמית.

בית משפט קמא בחן את התשתית הראייתית שבחומר הראיות לכאורה ומצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בשני האישומים, תוך שעמד על זיקתו של העורר לרכב שבו נהג אותה עת, התנהגותו בחקירה, עדויות של אחרים והראיות החפציות, כפי שנמצאו אגב החיפוש שהזכרתי.

בית משפט קמא מצא כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית, מכח חזקת מסוכנות הנובעת מעצם העובדה של החזקת נשק שלא כדין, בנסיבותיה. מאחר ולעורר עבר פלילי מכביד ביותר, לדבריו, ומחמת העדר הסבר שלו להמצאותו של הנשק בהחזקתו, כולל בשל שתיקתו במרבית החקירה, מצא בית משפט קמא כי אי אפשר להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה. עוד קבע כי גם בחלופה שהוצעה אין כדי להפיג את מסוכנותו או לקיים את מטרת המעצר.

ב"כ העורר הנכבד מבקש להתמודד עם החלטת בית משפט קמא וכפי שטען גם שם, סבר כי לא הונחה תשתית ראייתית המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים ואם קיימות ראיות לכאורה, הרי שהן אינן בעוצמה הנדרשת לצורך מעצר כזה.

בטיעון היום הרחיב ב"כ העורר את טיעוניו, תוך שהפנה לפרטי החקירה ולמידע העולה מתוך הודעות של נחקרים אחדים במשטרה. הוא טען כי התשתית הראייתית הזו, בנסיבות אלה, היא בבחינת ראיות לכאורה "טכניות", בלבד, מה שיכול להותיר, עדיין, מקום לספקות, כבר בשלב הזה בכל הנוגע לזיקת העורר לרכב ובכך נשמט, מיניה וביה, הבסיס הנדרש לעוצמת ראיות המאפשרת את קביעת בית משפט קמא.

לאחר ששמעתי גם את תגובת נציגת המדינה הנכבדה, אינני סבור כי אפשר לקבל את טיעוני בא כוחו של העורר. אין כל חשיבות לנסיבות שבגינן עוכב העורר ונערך חיפוש ברכבו, שכן גם אם לא היה מידע מוקדם אודות המצאות הנשק באותו רכב - ולצורך העניין יוצא אני מן ההנחה שאכן כך הדבר - אין עניין זה מעלה או מוריד באשר לממצאי החיפוש. הנשק והסכינים, אכן, נמצאו ברכב בו נהג, אותה עת העורר. לא ראיתי כי בעדויות אחרות, שאינן אחידות, צריך לומר, אך מצביעות גם על שימוש בעת האחרונה של אנשים אחרים, ולפחות אחד, שנחקר והכחיש כל קשר לנשק, יש כדי לפגום, בשלב הזה בתשתית הראייתית לכאורה, שעליה ביסס בית משפט קמא את החלטתו. עוצמת הראיות אינה טכנית בעיני, כי אם עוצמת ראיות העשויה להביא, באורח סביר, להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו, מה עוד שהוא עצמו לא הביע "זעקה" כדברי בית משפט קמא, במהלך חקירתו ואף סירב להשיב על שאלות חוקריו, לאחר שהסתפק בכך כי הכחיש כל ידיעה אודות המצאות פריטים אלה ברכב בו נהג, אותה עת.

עניין נוסף שהעלה בא כוחו הנכבד של העורר ואף אליו צריך להתייחס, נוגע לשאלת קיומה של אינדיקציה בכל הנוגע לנסיבות החזקת הנשק הזה. כידוע הוא, כבר נפסק בעניין, מפי כב' השופט בך בשעתו, כי בעת שבאים להחליט בעניין מעצר עד תום ההליכים של המעורב בדבר, ישנה גם חשיבות לנסיבות ההחזקה, ובעיקרו של דבר - האם נועדה זו לביצוע עבירות אחרות או שמא להגנה עצמית או לצרכים יומיים. לשאלה זו ישנה השפעה על מסוכנותו של המעורב בדבר, מה שיכול לאפשר לבית המשפט להחליט, טוב יותר, גם בשאלת המעצר וגם בעת בחינת חלופה.

בעניין זה צריך לומר שני דברים: ראשית, הנסיבה הברורה היא, כי הנשק נמצא מוסלק בתא המטען, במקום שעין בוחנת רגילה איננה יכולה לראותו ומה שחשוב בענייננו - גם איננו בטווח ידו של הנוהג או הנוסע ברכב. זו אינדיקציה שלילית ברורה, לכך שאין המדובר במחזיק נשק לצורך הגנה עצמית. שנית, אם כי, בהסתייגות מה, לא נשמע מפי העורר דבר בהקשר זה, שכן הוא סירב להמשיך ולענות לשאלות חוקריו במשטרה. הסתייגותי נובעת מכך שקשה לייחס משקל רב ביותר להעדר הסבר כזה, לאחר שאדם מכחיש כל קשר להמצאות הנשק בחזקתו. בהקשר זה, די במה שהזכרתי לראשונה.

צריך להוסיף כי טענותיו של ב"כ העורר בכל הנוגע לתשתית הראייתית בהקשר של מתן אמון כזה או אחר במי מבין העדים שמסרו הודעות במשטרה, כולל העורר עצמו, דינן להתברר במהלך המשפט גופו, בעת שבית המשפט שישמע את התיק העיקרי יאזין לדברי העדים ויוכל להחליט בכל הנוגע לשאלות של מהימנות, מה שבית משפט הדן בעניין זה בפני איננו עושה.

נחה דעתי, איפוא, כי בית משפט קמא בחן, באופן הראוי את עניינו של העורר, נחה דעתי גם ממצאיו וכך גם ממסקנתו. אכן, המדובר באדם בעל הרשעות קודמות רבות למדי, שעיקרן עבירות רכוש וסם, כולל עבירות אלימות אחדות  (16 במספר) וכן תלויים ועומדים כנגדו עוד 12 תיקים נוספים.

לא ראיתי איפוא כי שגה בית משפט קמא כאשר החליט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

על כן אני דוחה את הערר.

ניתנה היום ז' באב, תשס"ו (1 באוגוסט 2006) במעמד הצדדים.

קלדנית חניתה. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: