החלטה בתיק בש 92459/07

בפני בקשה למעצר עד תום הליכים של המשיב, אשר על פי כתב אישום מתוקן שהוגש בטרם הקראה, מיוחסים לו 6 אישומים חמורים בעבירות כלפי בת זוגו וילדיו הקטינים. מדובר בעבירות של התעללות, תקיפה וחבלה בנסיבות מחמירות, וכן עבירות של איומים.

בקצירת האומר אתייחס לחמורים שבמעשיו של המשיב המפורטים בכתב האישום. בהתאם לאמור באישום הראשון, תקף הנאשם את בנו בן ה-10 בכך שאחז בראשו ובמכנסיו והשליך אותו לתוך זכוכית בדלת ביתם. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נשברה הזכוכית ונגרם חתך עמוק ממנו זב דם רב לילד ונותרה לו צלקת במקום. לקטין נגרמה טראומה נפשית והוא הפסיק להתגורר בבית.

עוד מצוין באישומים השני והשלישי, כי המשיב היכה את בנו ט.נ בראשו באמצעות אגרוף, ללא התגרות מצידו. במועד אחר שעה שבנו חש בבטנו, הנאשם, שהיה בגילופין, הכה אותו באגרוף בבטנו וכתוצאה מכך החל הילד להקיא דם. באותו אירוע תקף הנאשם את אשתו המתלוננת בכך שהפילה לרצפת החדר ובעט בפניה ובשאר חלקי גופה.

באירוע אחר (באישום הרביעי), שעה שהיה הנאשם בגילופין, היכה וגידף את המתלוננת וגרם לה לחבלות ושטפי דם סביב עיניה ובפניה.

באירוע אחר המפורט באישום החמישי תקף את בנו ט.נ באופן חמור, חנק אותו והכה אותו באגרופים בכל חלקי גופו ואף איים עליו בסכין, בהמשך הצמיד את הסכין לצווארו ואיים לפגוע בו.

לגבי כל חמשת האישומים הללו מסכימה באת כח המשיב כי קיימות ראיות לכאורה. הואיל והיא חולקת על קיומן של ראיות לכאורה על אישום שישי המייחס עבירה של איומים על המתלוננת - אינני מתייחסת בשלב זה לאישום זה.

אין חולק, וגם באת כח המשיב מסכימה ברוב הגינותה כי עבירות חמורות אלה לגביהן קיימות ראיות לכאורה - מקימות עילת מעצר. ואולם, לטענתה, מחובתו של ביהמ"ש לשקול חלופת מעצר ולצורך כך היא מבקשת מביהמ"ש לקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

הלכה פסוקה היא שגם כאשר קיימת עילת מעצר, מחובתו של ביהמ"ש לבחון חלופת מעצר. בבואו של ביהמ"ש לבחון חלופת מעצר, עליו לבחון את מסוכנותו של הנאשם, אשר נלמדת בראש וראשונה מעצם המעשים והעבירות המיוחסות לו, וכן מעברו הפלילי.

מגיליון הרשעותיו של המשיב עולה, כי המשיב עלה ארצה בשנת 1994 וכעבור כשנה בלבד, בשנת 1995, הוא הורשע בעבירות חמורות ביותר של אלימות במשפחה, אינוס ובעילה בכח שגרמה לחבלה גופנית במתלוננת, היא אשתו. המשיב  נידון לעונש מאסר בפועל של 10 שנים וכן למאסר על תנאי שהוא בר הפעלה גם בתיק זה.

גם לאחר שחרורו המשיך לעבור עבירות והורשע בהחזקת סמים מסוכנים ובתקיפה שגרמה לחבלה של ממש. 

במקרה זה, די לעיין בכתב האישום החמור ובעבירות החמורות המיוחסות לנאשם על מנת ללמוד על מסוכנותו. ביהמ"ש קבע במקרים דומים של אלימות חמורה בתוך המשפחה, כי הנאשם מהווה "סכנה מיידית, פיזית ומוחשית לחייה של המתלוננת." (ראו: בש"פ 9711/06, יחיא עבדאללה נ' מדינת ישראל (הוצאת נבו)). מסוכנותו המובהקת של המשיב לבני משפחתו עולה מעצם המעשים המיוחסים לו. כשלכך מצטבר עברו הפלילי המכביד בעבירות אלימות הן כלפי המתלוננת והן כלפי ילדיו, אין ספק שמדובר במסוכנות של ממש. העובדה שמעשים אלו בוצעו שעה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי מלמדת אף היא על מסוכנותו (ראה בענין זה דברי כב' השופטת חיות בבש"פ 10786/06, אנטולי רדייב נ' מדינת ישראל).

אינני סבורה שזה המקרה לקבלת תסקיר מעצר משירות המבחן. לא אחת נאמר כי תסקיר מעצר הוא כלי עזר שיש בו כדי לסייע לביהמ"ש להכריע בשאלה של התאמה לחלופת מעצר, אולם במקרה זה, לאור מסוכנותו של הנאשם, אין מקום לשקול שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר, ועל כן גם אין מקום לקבלת תסקיר לעניינו. יפים לענין זה דברי כב' השופטת בייניש בבש"פ 1092/05 ו 1223/05 זוהיר תראבין נ' מדינת ישראל (הוצאת נבו)) לגבי תסקיר מעצר:

"ביהמ"ש נעזר בו (בתסקיר- ר.ל.ש) - כשאין מדובר בקטינים, רק במקרים בהם מתקשה ביהמ"ש עצמו לבחון שתי שאלות אלה. כאשר נתונים המצויים בפני ביהמ"ש מאפשרים לו להכריע בשאלת התאמת למקרה של חלופה או בשאלת התאמת הערב והתנאים המוצעים לחלופה, אין מקום, כדבר שבשגרה להפנות את העורר לשירות המבחן. ידיו של שירות המבחן עמוסות עבודה, הזמן הנתון לתסקירי מעצר מטבע הדברים קצר..."

דברים אלה יפים שבעתיים בימים אלה ששירות המבחן מצוי בעיצומים ובודאי שאין מקום להעמיס עליו תסקירי מעצר במקרים ברורים שאין מקום לשקול שחרורו של הנאשם.

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ניתנה היום ג' באב, תשס"ז 19 ביולי 2007   במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: