החלטה בתיק בש 92451/05

1. הבקשה שבפני הינה בקשה להורות על עיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי כנגד בית המבקש, ברחוב הנמל 1 עד 3 בת"א (להלן: "הבית"), עד למתן החלטה בערעור.

הבקשה הוגשה אומנם כבקשה לעיכוב ארעי עד להחלטה אחרת בדיון שנקבע ליום 24.7.05. אולם, אין למעשה שוני של ממש בין הבקשה הבהולה לצו הארעי לבין הבקשה לעיכוב ביצוע.

במסגרת הבקשה נאמר כי ביום 16.6.05, בשעות הצהריים, הודבק על קיר הבית צו הריסה מנהלי אשר נחתם ע"י יו"ר המשיבה ביום 5.6.05.

בעקבות פניות בהולות של המבקש לבית משפט קמא, עוכב ביצוע צו ההריסה עד לדיון בנוכחות הצדדים, דיון אשר נערך ביום 5.7.05.

המבקש טען כי ביום 11.7.05 דחה בית משפט קמא את בקשותיו לבטל את צו ההריסה, מבלי שבית המשפט התייחס לבקשה החלופית לעכב את ביצוע הצו.

בתצהיר אשר תמך בבקשה, נאמר כי במידה וצו ההריסה יבוצע, המשמעות היא שהבית בו גר המבקש עד לפני שלושה חודשים, ממנו יצא על מנת לבצע שיפוצים כדי למנוע את קריסתו, יהרס כליל ולא ניתן יהיה לגור בו. עוד נטען כי כל עבודות השיפוץ אשר נכללו בצו ההריסה, הסתיימו לפני שהצו הודבק. כל העבודה שנותרה הינה התקנת כלים סניטריים וחיבור מחדש למערכת הביוב.

השיפוצים שולמו מתוך הלוואה שלקח המבקש בבנק, ואם יהרס הבית - יירד כל הכסף לטמיון.

2.         במסגרת החלטתו של כב' השופט ספיר, אליה מתייחס הערעור, ציין בית משפט קמא את הטענות אשר הועלו כנגד צו ההריסה המנהלי. נטען כי יש לבטל אותו, שכן מדובר בשינוי פנימי בלבד, הצו איננו נדרש למניעת עבודות מוגמרות ולא קוימה חובת התייעצות הקבועה בחוק.

בית המשפט ציין כי מעדותו של המהנדס מטעם המשיבה עולה שמדובר בבניית מבנה חדש מקירות בלוקים, יציקת שלושה עמודי בטון ותקרה חדשה מעץ בשטח של 58.82 מ"ר.

עוד התייחסה ההחלטה לבקשתו של המבקש לביטול צו ההפסקה השיפוטי, נושא שאיננו נדרש לצורך ההחלטה שבפני.

בית משפט קמא קבע כי הוא דוחה את הטענה שמדובר בשינוי פנימי. לדבריו, בניית קירות בלוקים בצמוד לקירות עץ רקובים, יציקת בטון ובניית גג חדש מעץ, משמעותה אחת והיא בניית בית חדש ללא היתר.

אין גם מחלוקת כי הבנייה נתפסה באיבה וכי המבנה אינו מאוכלס. עוד הוצג בפני בית המשפט טופס המעיד כי קוימה חובת התייעצות לפני הצו.

לאור זאת נקבע ע"י בית המשפט כי צו ההריסה המינהלי הוצא כדין.

3.      בנימוקי הערעור נטען כי בית משפט קמא כלל לא התייחס לבקשה החלופית של המערער, והיא לעכב את ביצועו של צו ההריסה לתקופה ארוכה על מנת לאפשר למערער לקבל היתרים או אישורים, ככל שאלה יידרשו למניעת צו ההריסה. לבית משפט קמא סמכות לעכב את הביצוע ואי הדיון בבקשה זו מקפח את המבקש.

בית משפט קמא טעה כאשר לא דן בבקשה החלופית, וזאת במיוחד כאשר משמעותה הריסת ביתו של המבקש באופן שלא יוכל לחזור לגור בו.

נזקי הציבור בעיכוב ההריסה זניחים, שכן הבית עומד כבר 50 שנה על תילו.

עוד נאמר כי בית משפט קמא טעה כאשר לא התייחס למוצג נ/1, מסמך אשר מעיד שהמשיבה הכירה בחוקיות ביתו של המבקש ואף הציעה לו דרכים לתקן את תקרת ביתו. מוצג זה אף מעלה ספק בדבר נחיצות צו ההריסה, שכן המבקש פעל למעשה לפי המלצת המשיבה.

עוד טעה בית משפט כאשר קיבל את המוצג ת/6, אשר הוגש ע"י המשיבה לאחר הסיכומים, כאשר בית משפט קובע כי יתייחס למשקל המסמך בהחלטתו. בהחלטה הסתמך בית משפט על אותו מסמך כאשר החליט בעניין חובת קיומה של ההתייעצות.

טעה בית משפט כאשר קיבל את המוצג ת/6 כראיה וקבע על פיו כי חובת ההתייעצות קוימה כדין. בית משפט שגה כאשר לא איפשר למבקש להראות כי חובת ההתייעצות לא קוימה וכבר בשל כך יש לעכב את הביצוע עד שיתקיים דיון בדבר קיומה של חובת ההתייעצות.