החלטה בתיק בש 92448/05

א.         מהות ההליך

כנגד המשיב הוגש כתב אישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים.

המשיב הואשם בכך שבתאריך 13.7.2005 עמד בצומת תפוח ויידה אבן גדולה לעבר השמשה הקדמית של רכב, שהיה נהוג בידי המתלונן.

כתוצאה מכך נופצה השמשה הקדמית.

באותו היום כשהיו המתלונן והמשיב בתחנת משטרת אריאל לצורך חקירת האירוע, - בעט המשיב בחלק התחתון של רגל המתלונן.

כתב האישום מייחס למשיב סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, חבלה במזיד, ותקיפה סתם.

ב.         טענות הצדדים

טען ב"כ המשיב כי הראיות כנגד מרשו חלשות.

המדובר לעמדתו בתיק פלילי רגיל, ולא במסכת "אירועי ההתנתקות", כפי שהתביעה ניסתה ליייחס למשיב.

הוא הצביע על כך כי המשטרה התרשלה בעבודתה, וכתב האישום הוגש עוד בטרם מוצו כל הליכי החקירה.

לא נמצאה האבן, שתחזק את טענת המתלונן שהאירוע היה באותו יום, ולא ששימשת מכוניתו היתה מנופצת כבר מקודם;

ברכב שהגיע למקום היו מספר אנשים, שלא נגבו עדויות מכולם.

לא נערך מסדר זיהוי.

עדויות של שני פלשתינאים נגבו בערבית, ונרשמו בעברית, ולכן אינן בגדר עדויות בכלל.

לשאלת בית המשפט הכיצד מוסברת התקיפה בתחנת המשטרה, הסביר ב"כ המשיב, כי המשיב שהיה אזוק, הלך אחרי המתלונן משום מה, ורגלו נגעה ברגל המתלונן. זאת ותו לא. ועל כל פנים אף איש משטרה לא ראה את האירוע ולא נרשם ע"כ תזכיר.

הנובע מכל האמור לעיל, לעמדת המשיב, הוא כי אפילו אם יש ראיות לכאורה - דבר שהוא מכחיש - אזי אין עילת מעצר.

לחלופין טען, כי המשיב אינו מסוכן לציבור, ובמידה ובית המשפט בכל זאת יחליט על מעצרו, יש לקבוע לו חלופת מעצר, במסגרת הישיבה  "הרעיון היהודי" בה הוא נמצא עתה.

מתיק החקירה שהוגש לבית המשפט, כמו גם מטיעוני ב"כ המבקשת עלה כי הוגשו כנגד המשיב מספר כתבי אישום:

האחד - ביחד עם גילעד בן טירן שוחט בכך שהחלו להתפלל בקול רם סמוך לשער הרחמים בהר הבית בירושלים בקוראם: "שמע ישראל" ו"הר הבית בידנו". כתב האישום ייחס לו התפרעות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.