החלטה בתיק בש 92402/07

1.         נגד המשיב, אלגברה אהרון, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה שעניינה אינוס קטינה שטרם מלאו לה 16 שנה, וכן מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנה (שני מקרים).

            משפטו של המשיב התנהל בפני הרכב בראשותו של כב' השופט שלי טימן, ולאחר שנשמעו הסיכומים, ממתינים הצדדים להכרעת הדין.

            המשיב נעצר ביום 25.5.2005 ושוחרר למעצר בית מלא, בתוקף החלטה אשר ניתנה ע"י כב' השופטת אוהד, ביום 26.6.2005. כמו כן נקבעו תנאים נוספים לשחרורו של המשיב ממעצר.

            החלטת השחרור אושרה על ידי בית המשפט העליון במסגרת בש"פ 6213/05.

            לאחרונה נפתחו נגד המשיב שני תיקי פ"א בגין הפרות של תנאי מעצר הבית. המדובר בהפרה מתאריך 3.7.2007 (תיק פ"א 248919/07), ובהפרה מתאריך 12.7.2007 (פ"א 261225/07). בעקבות ההפרה הנטענת מיום 12.7.2007, נעצר המשיב והינו מוחזק במעצר ממועד זה.

2.        המאשימה הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרור בציינה כי המשיב שם ללעג ולקלס את ההחלטות שניתנו בעניינו, המחייבות אותו להמצא במעצר בית מלא. אין מדובר בהפרה אחת, אלא בשתי הפרות שהתרחשו בתוך פרק זמן קצר. עוד צויין כי גם בתאריך 20.1.2007 הפר המשיב את ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו, כאשר הסתבר כי אינו מצוי במקום בו היה עליו לשהות. בעקבות הפרה זו ניתנה החלטה ע"י כב' השופט רוזן אשר חייבה את המשיב להמצא במעצר בית מוחלט ברח' ידעיה הפנימי 22 בת"א. כמו כן, הורה בית המשפט למשיב להפקיד תוך 96 שעות סך של 2,500 ש"ח, דבר אשר לא נעשה.

           בנסיבות אלה סבורה המבקשת כי יש מקום לעיין מחדש בהחלטות הקודמות ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. כמו כן, מתבקש בית המשפט להורות על חילוט כל הערבויות אשר ניתנו בתיק זה ולזמן לשם כך את הערבים.

           ב"כ המבקשת, עו"ד איריס פמיליה, שבה והזכירה כי למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר שיש בהן כדי להצביע על מסוכנותו הרבה, ועוד הוסיפה כי המשיב הודה בחקירתו בחלק מהפרטים הנטענים בכתב האישום.

           ב"כ המשיב, עו"ד ניל סיימון, ביקש לדחות את הבקשה בציינו כי מדובר באדם חולה הנזקק לטיפול רפואי. מאחר שאין למשיב כתובת קבועה, הרי שהוא מבקש, לעיתים, את אישורו של בית המשפט לשינוי כתובת מעצר הבית. בכל אותם מקרים בהם נעצר המשיב כשהוא מחוץ לביתו, היתה מגמת פניו לשלוח תעודות רפואיות או בקשות שונות לעורך דינו באמצעות הפקסימיליה, על מנת שאלה יטופלו אל מול הפרקליטות. אין מדובר במי שמפר את תנאי השחרור באורח זדוני ומתוך זלזול בהחלטות בית המשפט. הסנגור הגיש כדוגמא שני מסמכים אשר נשלחו ע"י המשיב לעורך-דינו, דבר אשר הצריך את יציאתו מהבית על מנת לשגר המסמכים בפקסימיליה.

           לפיכך, התבקשתי שלא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

3.        עיינתי בחומר החקירה שבשני התיקים אשר נפתחו לאחרונה, והגעתי למסקנה כי יש טעם בבקשתה של המאשימה.

           אין חולק כי המשיב הפר את תנאי מעצר הבית כבר בתאריך 25.1.2007 ואף חוייב בהפקדה כספית בסך 2,500 ש"ח. היה על המשיב לראות בהחלטה זו אות ואזהרה לבל יהין לצאת את המקום בו הינו אמור לשהות, ללא קבלת אישור הרשויות המוסמכות.

           בתאריך 3.7.2007 הפר המשיב את תנאי מעצר הבית כאשר, לטענתו, ביקש לשלוח מסמך כלשהו בפקסמיליה, אך לאחר מכן יצא פעם נוספת את הבית לצורך נסיעה מת"א לראשל"צ למשרדי חברת פלאפון, ליד קניון הזהב בעיר זו. הדבר אינו מתיישב עם הטענה כי כל שביקש המשיב הוא להגיע למקום קרוב לביתו, על מנת לשלוח הודעות בפקסימיליה.

           בתאריך 12.7.2007 נעצר המשיב, פעם נוספת, כשהוא מחוץ לביתו, והפעם טען כי ביקש לשלוח לפרקליטו חוזה המעיד על מעבר לכתובת אחרת, וכן לשלוח הזמנה שקיבל לבדיקה של רופא עור. בהמשך, כך טען המשיב, יצא את הבית על מנת להשליך אשפה ובדיוק בשלב זה נעצר ע"י המשטרה.

           אין צריך לומר כי לא ניתן כל אישור למשיב להעתיק את מקום מגוריו, והמעבר לדירה חדשה ברחוב ראב"ע 11 מהווה, הוא כשלעצמו, הפרה של תנאי מעצר הבית. 

           בהתנהגותו זו גילה המשיב זלזול מוחלט בהחלטות השיפוטיות אשר ניתנו בעניינו, ומכאן ברורה המסקנה כי אין לסמוך עוד על הבטחותיו לבל ישוב ויפר את תנאי השחרור שניתנו בעניינו.

           לאור האמור, הנני נענה לבקשת המאשימה ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. כמו כן, הנני מורה לחלט את הערבויות הכספיות אשר ניתנו על ידו, להבטחת ההתחייבויות אשר קיבל על עצמו.

           אשר לערבים, יש לזמנם לדיון, במסגרתו תשמע עמדתם באשר לבקשה לחלט את סכומי הערבות אשר ניתנו על ידם.

ניתנה היום א' באב, תשס"ז (16 ביולי 2007) במעמד הצדדים.