החלטה בתיק בש 92359/06

1.         בפני בקשה שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע גזר הדין מיום 8/6/06 שניתן כנגדו בבית משפט השלום בתל אביב (כב' הש' גרינברג) בת.פ. 2846/04. בית משפט קמא גזר על המבקש עונש מאסר בפועל למשך שנתיים.

2.         המבקש הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשני אישומים שונים בהם מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, קבלת דבר במרמה, התחזות כאדם אחר, זיוף, שימוש במסמך מזוייף ונסיון לקבלת דבר במרמה. על פי כתב האישום קשר המבקש קשר עם נאשם נוסף למכירת מקרקעין שאינה בבעלותו במרמה וללא סמכות כדין, תוך שימוש במסמכים מזוייפים, לצד שלישי תמים.

3.         במסגרת הסדר טיעון שנקשר בין הצדדים הוסכם כי הנאשמים יפקידו יחד ולחוד בקופת ביהמ"ש סך של 675,000 ש"ח לטובת המתלונן. על פי ההסדר, הוסכם כי  הפיצוי ישולם בתשלומים, באופן בו ביום הצגת ההסדר בפני ביהמ"ש יועבר סך של 200,000 ש"ח שהופקדו בקופת ביהמ"ש לטובת המתלונן, והיתרה תשולם ב- 18 תשלומים חודשיים החל מיום 9.1.06. עוד הוסכם כי מעבר לפיצוי זה, תעתור המשיבה לעונש של 5 חודשי מאסר שירוצו על ידי המבקש בעבודות שירות וכן למאסר על תנאי. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם עוד כי במקרה בו לא יעמדו הנאשמים באחד מתשלומי הפיצוי, יבוטל ההסדר והמשיבה תעתור לעונש מאסר ממושך בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי כספי למתלונן.

המבקש והנאשם הנוסף לא עמדו בתנאי ההסדר, לפיכך חזרה בה המשיבה מהסדר הטיעון ועתרה לעונש של מאסר בפועל ממושך.

4.         בית משפט קמא, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, גזר על המשיב 4 שנות מאסר - מהן שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. בית המשפט לא הטיל על המשיב עונש כספי. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין, וציין בהחלטתו כי "לאור התנהלותו של הנאשם במהלך המשפט כולל אי עמידתו בהסדר הטיעון ואי הופעתו למספר ישיבות בימ"ש, אני דוחה את בקשתו". המבקש מרצה את עונשו החל מיום 8/6/06, יום מתן גזר הדין.

5.         בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין טוען ב"כ המבקש כי היה על בימ"ש קמא לתת משקל הולם לכך שלמעשה קיים המבקש את הסדר הטיעון בכך ששילם בעצמו למתלונן סכום של 505,000 ש"ח על חשבון הפיצוי, זאת עוד לפני יום מתן גזר הדין ועל אף שניתנה לו אפשרות לשלם את הקנס בתשלומים. ב"כ המבקש מוסיף וטוען כי הסכום הראשוני על סך 200,000 ש"ח עליו נסבה המחלוקת, הופקד בביהמ"ש כערבות ועוקל בהליך אזרחי לטובת המתלונן ללא ידיעתו. לטענתו, במעשיו אלו קיים המבקש את חלקו בהסדר הטיעון והעובדה כי שותפו לכתב האישום לא קיים את שהוסכם, גררה אותו בעל כורחו למצב של הפרת ההסדר. ב"כ המבקש טוען עוד כי לא ניתן בגזר הדין משקל הולם לכך שהמבקש לא ריצה עונש מאסר מימיו. ב"כ המבקש טוען כי לאור סיכוייו הטובים של  הערעור להתקבל, יש לעכב את ביצוע גזר הדין.                                                                                                

6.         ב"כ המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע גזר הדין. לטענתה, אין חולק כי הסדר הטיעון בין הצדדים לא היה בתוקף לאור הפרתו על ידי הנאשמים. המשיבה טוענת כי לאורך ההליך בבימ"ש קמא, התנהל המבקש באופן המלמד על כך שאין ליתן בו אמון, הוא לא התייצב למספר דיונים והיה צורך לזמנו באמצעות צווי הבאה. לכן, לדבריה, גם אין ליתן בו אמון כי יתייצב לריצוי העונש אם יעוכב ביצועו. לדברי המשיבה, המבקש לא טרח להופיע לישיבות רבות בבימ"ש קמא, לא הפקיד התשלומים בזמן, ואין לו לבוא בטרוניה על ביטול הסדר הטיעון אלא לעצמו. ב"כ המשיבה מוסיפה וטוענת כי הסדר הטיעון מלכתחילה לא שיקף את רמת הענישה הראויה בעבירות חמורות כאלה, אולם לאור הרצון של הפרקליטות להקטין את נזקו של המתלונן, הסכימה המשיבה להסדר הטיעון. משלא טרח המבקש לקיימו ככתבו וכלשונו - חזרה בה המשיבה מן ההסכמה.

7.         לאחר עיון ובדיקת מכלול נסיבות הרשעתו של המבקש ופרטי גזר הדין, אני סבורה כי אין מקום לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש עד להכרעה בערעור.

הכלל הוא כי יש לרצות את העונש מיד ובסמוך לאחר מתן גזר הדין. עיכוב ביצוע הוא החריג לכלל זה. לצורך עיכוב ביצוע עונש נדרש קיומן של נסיבות ותנאים המצדיקים זאת (לעניין זה ראה ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל פ"ד נד(2) 241). לטעמי לא מתקיימים תנאים אלה בנסיבות המקרה דנא.

המדובר בעבירות חמורות אותן ביצע המבקש כנגד קרבנות תמימים עליהן חזר פעמיים. אופי העבירות, והיקפן, משווה לעניין חומרה מיוחדת. המבקש לא עמד בהסדר הטיעון שהקל עמו מאד, על אף שניתנו לו הזדמנויות רבות לכך, ורק לאחר שהודיעה הפרקליטות למבקש על ביטול ההסדר, טרח ושילם חלק מן הסכום. יצוין כי בית משפט קמא נתן בגזר דינו משקל נכבד לכך שמרבית הסכום שהושב למתלונן כפיצוי הופקד על ידי המבקש וכן לעובדה כי למבקש זוהי הרשעה ראשונה במעשים מסוג המעשים בהם הורשע,  וגזר עליו עונש מופחת בהרבה מהעונש שגזר על שותפו לעבירות. בנסיבות אלה אני סבורה שהעונש שהוטל על הנאשם אינו חמור.

8.         אשר לטיב הערעור וסיכוייו, הערעור הוא על חומרת העונש בלבד ולכן סיכויי הערעור אינם גבוהים. אינני סבורה גם כי קיימים סיכויים טובים במיוחד לערעור  לנוכח העובדה כי המבקש הודה בעבירות מרמה חמורות בהיקף רחב. בגין עבירות מעין אלה ראוי להטיל מאסר לריצוי בפועל, אלא אם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות את המרת המאסר בפועל בעבודות שירות. גם התנהגותו של המבקש בזמן ניהול ההליכים נגדו, התנהגות שמצאה ביטויה בגזר דינו של בימ"ש קמא, אינה יכולה להועיל למבקש בערעורו. אכן, זוהי פעם ראשונה בה מרצה המבקש עונש מאסר ולמעט הרשעות שאינן רלוונטיות לעבירות שבנדון, אין למבקש עבר פלילי, אולם לא די בכך כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של המאסר כאשר אין סיבות נוספות המצדיקות זאת. 

זאת ועוד, מדובר במאסר ממושך כאשר הערעור בעניינו של הנאשם השני קבוע ליום 4.10.06, וניתן יהיה לשמוע גם את ערעור המבקש באותו מועד. לפיכך, גם אם יתקבל הערעור בחלקו - אין חשש כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין תסכל את תכליתו של הערעור שהוגש.

בנסיבות אלה, אינני רואה הצדקה לעכב את ביצועו של העונש שנגזר על המבקש.

הבקשה נדחית.

המזכירות תקבע גם ערעור זה לדיון ביום 4.10.06.

ניתן היום א' באב, תשס"ו (26 ביולי 2006) במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: