החלטה בתיק בש 92343/07

ביום 17.6.07 בשעות הבוקר הגיעו שני טכנאי בזק לעיר טייבה לשם ביצוע עבודות פיתוח במקום, כשהם מלווים על ידי שני מאבטחים, חמושים באקדחים מסוג "יריחו". לקראת הצהריים, בעת שעבדו בתוך גוב (חלל תת-קרקעי) של בזק, באחת מכיכרות העיר, הגיעו אליהם שני שודדים, רעולי-פנים כשהם נושאים, תוך כדי מרוצתם, אקדחים שלופים. שני השודדים איימו על הטכנאים והמאבטחים ואחד מהם נצמד אל המאבטח אנדריי וחטף ממנו את אקדחו ונרתיקו. התפתח מאבק בין השניים, שבמהלכו נשמט שעון מידו של השודד, אשר הצליח להפיל את אנדריי ארצה.

אגב כך, רץ השודד האחר אל המאבטח גריגורי, תוך שהוא מכוון אליו את אקדחו השלוף. בתגובה שלף גריגורי את אקדחו וירה 3 יריות לעבר השודד, אשר נפגע וצנח ארצה. בהמשך הדברים ירה השודד הזה יריות אחדות לעברו של גריגורי. חילופי ירי אלה גרמו לפציעתם של השניים.

לאחר חילופי היריות נמלטו שני השודדים מן המקום כשברשותם אקדוחיהם וכן אקדחו של אנדריי.

עד כאן התיאור האובייקטיבי, שאין עליו מחלוקת, של מה שהתרחש במקום.

לאחר חקירה משטרתית הוגש כתב אישום כנגד שני המשיבים. המדינה טוענת בכתב אישום זה, כי הם שני השודדים שפעלו כנגד המאבטחים והטכנאים, באותו יום, בכיכר בטייבה. על בסיס חומר הראיות לכאורה, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של כל אחד משני המשיבים עד תום ההליכים.

כבר בבקשה למעצר עד תום הליכים שהוגשה בכתב, פירטה המדינה את הראיות לכאורה כנגד כל אחד מן המשיבים, שכן המדובר, למעשה, בשני מעגלים ראייתיים נפרדים, הגם, כפי שנראה בהמשך, שני מעגלים אלה משיקים ביניהם בנקודה מסויימת. פירוט מלא של הראיות לכאורה הוצג היום על ידי ב"כ התביעה הנכבד, במהלך הדיון והטיעונים והוא אף הציג, מלבד טיעוניו בעל פה, את כל חומר הראיות הרלוונטי והנוגע לעניין.

המעגל הראייתי כנגד המשיב 1 מורכב מרבדים אחדים ולמעשה המדובר במארג של ראיות לכאורה.

כך מתברר, כי מייד לאחר האירוע הגיע המשיב 1 בסמיכות למרכז הרפואי אל ראזי בעיר, כשהוא פצוע ירי. דמו נמצא בזירת האירוע ממש, בסמיכות רבה למקום שעליו הצביע המאבטח גריגורי. סימני דם נמצאו גם בנתיב בריחתו מן המקום. אולם ככל שיש משמעות לראיות האלה, הרי שאלה כשלעצמן, אינן בעלות משמעות מכרעת בענייננו. המשיב 1 לא כפר בכך שנמצא בזירת האירוע, בעת חילופי היריות. היפוכו של דבר הוא הנכון. הוא הודה בכך כבר ביום 26.6.07, בבית החולים מאיר, לשם הועבר לצורך המשך טיפול רפואי מן המרכז בעיר. הוא אושפז שם כדי לקבל טיפול רפואי זה. אלא שמשיב 1 טען כי נקלע באקראי לזירת האירוע ואף סיפר את הקורות אותו באותו יום, החל מיציאתו מביתו בשעה 09.30, עבור לפגישתו עם אדם בשם ריאד אבו פאוזי מסרוואה, עמו הלך להתפלל במסגד, עבור גם בכך שתיקן צינור מים ליד בית הדין השרעי, במקום, וכלה בהליכתו לדרכו הביתה, שאז נורה.

ראוי לציין כי בהודעה זו מסר המשיב 1, בתגובה לשאלה, כי לאחר הירי ולאחר שנפגע הוא נלקח בידי רכב סובארו לבן למרכז הרפואי אל ראזי, על ידי נהג שאיננו מוכר לו.

המשטרה אספה פריטים רבים בזירת האירוע, בין כאלה שנבדקו על ידי מעבדת הירי של מז"פ ובין כאלה שנבדקו על ידי המעבדה הביולוגית שלה.

חשוב לציין, כי מעבדת הירי בדקה קליע שהוצא מגופו של המשיב 1, שנותח בבית החולים וכן גם קליע שהוצא מגופו של המאבטח גריגורי, שגם הוא נורה, כפי שכבר הזכרתי, על ידי אותו שודד עמו ניהל את חילופי היריות. בחוות דעת זו קבע קצין מעבדת הנשק סיסו לגבי הקליע שהוצא מגופו של המשיב 1 כי הוא נורה מאקדח חצי אוטומטי, שיתכן והוא מאחד התוצרים הבאים: יריחו, גלוק או הקלר & קוך, או מכלי נשק אחר בעל מאפייני קנה דומים. הוא לא יכול היה לקבוע כי הוא נורה, בהכרח מאקדח יריחו שבו היה מצוייד גריגורי, אך קבע כי "הסימנים הסוגיים דומים". באשר לקליע שהוצא מגופו של המאבטח גריגורי, נקבע כי הוא נורה מאקדח חצי אוטומטי, יתכן מאקדח קולט או כלי נשק בעל מאפיינים דומים, אך בבירור, לא נורה מאקדח מסוג יריחו בו היה מצוייד גריגורי, ואליו נעשו, שתי ההשוואות הנזכרות. אומר כבר, כי החשובה יותר לענייננו היא השוואת הקליע שהוצא מגופו של המשיב 1.

התביעה תולה את משקל הראיות לכאורה שבידיה גם במשתמע מעדותו של גריגורי, אשר סיפר, כי חילופי היריות בינו לבין השודד התנהלו ממרחק של מטרים אחדים וכי השודד היה מצוי, בשלב מסויים, בעת שנפגע, באותו מקום בו נמצאו סימני דמו של המשיב 1 בזירת האירוע.

עוד מפנה התביעה לכך, כי בכל העדויות שניגבו כולל של עדים אחרים מלבד עדויות המאבטחים וטכנאי הבזק, עולה, כי בזירת האירוע לא נכחו, אותה שעה אנשים אחרים מלבד המעורבים עצמם וכי במקום גם לא עבר אדם אחר, כך לדברי אנשי בזק והמאבטחים, שיכול היה להפגע מן הירי.

רכיב ראייתי נוסף מצוי במה שהתביעה קוראת הפרכת האליבי של המשיב 1. לא נגבתה, אמנם, הודעה מאותו אבו פאוזי המעיד על מה שהתרחש בבוקרו של אותו יום, אך התביעה סבורה, כי אין לעניין זה משמעות ממשית על משקל הכללי של הראיות, שכן גם אם כך התרחש בבוקר, אין הדבר מונע את זאת שהמשיב 1 נטל חלק במעשה השוד והירי. היא מפנה לאמירות אחרות של המשיב 1, המנסה לתמוך אליבי שלו בעבודות אינסטלציה שנשלח לבצען במקום, על ידי מעבידו ואשר הופרכו בעדות המעביד, סאלח חאג' יחיא אשר דיבר על שליחתו של המשיב 1 לשני מקומות מרוחקים זה מזה ושניהם מרוחקים גם מזירת האירוע.

לדעת התביעה ישנו קשר, בגדר של המעגל הראייתי העומד כנגד המשיב 1, גם לעובדה כי ברכבו של המשיב 2, רכב לבן מסוג סובארו, נמצאו סימני דם של המשיב 1, מה עוד שזה האחרון טען, כי מעולם לא נסע ברכב המצוי ברשותו (אך לא בבעלותו) של המשיב 2.

מנגד טען בא כוחו הנכבד של המשיב 1, כי אין לזלזל, אמנם, בתשתית הראייתית של התביעה, אך תשתית זו איננה מוצקה דיה באופן המצדיק בקשתה למעצר מרשו עד תום ההליכים. ראשית, הוא מתרעם על כך שלא נגבתה הודעה מאבו פאוזי, אשר יכלה לשפוך אור על אופי התנהגותו של מרשו, באותו בוקר ובהמשך, ובמיוחד כאשר מרשו הוא אדם ללא הרשעות קודמות, אדם מן היישוב שקשה להעלות על הדעת כי ייטול חלק באירוע אלים כזה של שוד וירי.

עוד הפנה לתיאורו של המשיב 1 בידי המאבטח גריגורי, שלדעתו איננו תואם, במדוייק, את מבנה גופו של מרשו או גם את גילו, שכן בעוד שמרשו הוא כבן 36 שנים, הרי שהמאבטח דיבר באדם כבן 27-30 שנה ובגובה של 1.80 מ', בעוד שמרשו אינו בגובה הזה כי אם נמוך מכך.

את עיקר טענותיו הפנה ב"כ המשיב 1 כלפי הקביעה הבלתי וודאית של איבחון הקליע שהוצא מגופו של מרשו. לטענתו אי אפשר להתבסס על ממצאי המעבדה אודות טיבו של הקליע הזה, באשר לא נמצאה זהות בינו לבין נשקו של המאבטח היורה, באשר הממצאים מעוררים ספק בהקשר זה.

גם המצאות דמו של המשיב 1 ברכבו של המשיב 2 - שלסניגור הנכבד לא היה לה הסבר - אין מקום לייחס משמעות מכרעת בענייננו, שכן אין היא, כשלעצמה, יכולה להצביע על השתתפותו במעשי העבירה. לגבי העובדה כי נפצע במהלך האירוע האלים הזה, לא חלק, כמובן מאליו.