החלטה בתיק בש 92338/05

כתב אישום הוגש נגד שני המשיבים. האישום העיקרי עניינו בקשירת קשר לבצע פשע, נשיאת נשק וחבלה חמורה בכוונה מחמירה. זה קיצור המעשה הנטען בכתב האישום.

בלילה שבין 24.6.05 ל-25.6.05 הגיעו המשיבים המתגוררים בלוד ברכב הונדה סיביק שחור (להלן: "הרכב") לקיוסק של אבו נימר ברח' יפת ביפו. בקיוסק התחולל ויכוח בין המשיב השני (להלן: "האשם") לבין מי מן הנוכחים סביב השאלה אם האשם היה מעורב בהתפרצות לרכבו של חמדאן נימר שהיה בקיוסק. הויכוח הפך לריב ידים והמשיבים עזבו את המקום ונסעו ללוד.  נוכח זה הם קשרו קשר לפגוע ביושבי הקיוסק וחזרו בשעה 2.00 לפנות בוקר אל הקיוסק כשהם מצויידים באקדח וירו כ-10 כדורים לעבר קבוצת אנשים שעמדה מחוץ לקיוסק כדי לפגוע בהם. כתוצאה מן הירי נחבל אחד הנוכחים במקום ששמו סמי.

בא כח המדינה מבקש שתינתן הוראת מעצר עד תום ההליכים נגד שני המשיבים. כיוון שהמחלוקת סבה גם על שאלת קיומן של ראיות לכאורה, הצביע עו"ד ענוז בשם המדינה על הראיות העיקריות הבאות.

האשם הודה לפני מדובב. הוא מסר שירד מהרכב וירה. די בראיה זו כדי לשמש את צרכי השלב הדיוני הנוכחי כלפי האשם.

המתלונן חמדן נימר, העיד שהמשיבים הגיעו אל הקיוסק ברכב והוא הבחין במשיב הראשון (להלן: "אוסמה") כשהוא יורד מהרכב ויורה. אמנם בשלב מאוחר יותר מסר שאיננו בטוח שאוחנה היה היורה. הדבר היה בתשאול שנערך כאשר אביו נכח במקום והתובע מעריך ששינוי הגישה של חמדן נימר נבעה מחשש מן המשיבים.

קיימת גם עדות של אחד יוסף אלטורי, עד ראיה האומר שבשלב מסויים נסעו האנשים מלוד שהגיעו בהונדה שחורה ומאוחר יותר חזרו " הבחור בהונדה השחורה עשה פרסה חזר והתחיל לירות כדורים" כתוצאה מן הירי נפגע אחד מהנוכחים. אין מפי העד הזה זיהוי של נוסעי ההונדה.

התובע מציין אוסמה הכחיש בחקירה שהיה ביפו באותו יום, אבל ראשית, הוא זוהה על ידי המתלונן נימר ושנית איכון מכשיר הפלאפון שהחזיק באותה תקופה מראה כי המשיב הזה ביצוע נסיעה מלוד ליפו וחזרה ללוד בזמן הרלוונטי.

התובע עצמו מצביע על קושי מסויים בחומר הראיה הנובע מכך שהאשם שעה שהתוודה באזני המדובב איננו מציין שאוסמה היה שותף עמו למעשה ולהפך הוא מציין שביצע את המעשה לבדו. דא עקא שדווקא אוסמה מזוהה בידי המתלונן. בא כח המדינה מנסה ליישב את הפברומלטיקה באמצעות האמירה שהשמיע האשם באזני אוסמה בהפגשה שערכה המשטרה ביניהם שובה אמר השני לראשון " לא הבאתי אותך". לעניינו של אוסמה הקושי הוא לכאורה בכך שהפלאפון שאיכון שיחותיו מצביע על הזיקה שבין אוסמה לבין התקרית אינו רשום על שמו של אוסמה אלא על שם אחיו, אבל התובע מציין כי אוסמה עצמו התבטא שכשהוא צריך לטלפן הוא מתקשר מן המכשיר הזה, המטען של המכשיר נמצא ליד מיטתו בבית, ולכאורה גם הבעיה הזו אינה מכשול בלתי עביר.

בא כוחו של אוסמה טוען כי החקירה המשטרתית רשלנית במיוחד, מחדליה רבים והם צריכים לעמוד לזכות המשיבים. לתקרית היו עדים רבים ובתוכם קרובי משפחה של בעל הקיוסק ואלה לא נחקרו. אחרים שכן נחקרו אינם נכללים ברשימת עדי התביעה. הטיעון המרכזי בעניין חולשת הראיות הוא שהאמירה היחידה המזהה את אוסמה כמי שהשתתף בתקרית היא מפי חמדן נימר בתשאול בע"פ וכנגד אמירה זו מתייצבת בעייתיות כפולה. ראשית, מצויה בתיק עדותו של אמיר חגג' שלא נכלל ברשימת עדי התביעה האומר שהיורה היה רעול פנים. הדבר סותר את אמירתו של חמדן נימר המזהה את אוסמה לפי מראה פניו. שנית, עדותו של האשם לפני המדובב מטילה את האחריות למעשה על האשם עצמו והיא כשלעצמה שוללת את הזיהוי של נימר. שלישית, מן העדויות שכן נגבו מתברר שבו זמנית התחולל במקום ויכוח נוסף שלא היה קשור כלל ועיקר במשיבים (ויכוח "פנימי" יפואי בעוד שהמשיבים הם כאמור, מלוד). לא נבדקה כראוי האפשרות שהירי הוא תוצאה של המריבה הנוספת. עדים שונים מוסרים גרסאות שונות לגבי הרכב שממנו בוצעו היריות. מוזכר טנדר לבן לעומת ההונדה השחורה שחמדן נימר העיד עליה.

באת כוחו של האשם, טוענת כי נסיבות הירי אינן מתבררות כראוי מן החקירה. היו כ-30 איש בבמקום האירוע ובסביבתו הקרובה. ככל הנראה, היו כמה יריות. נמצא סכין עם דם ברכבו של יוסף אלטורי, שיכול מאוד להיות שהיה מעורב בסכסוך אחר שהתנהל שם באותו זמן. אכן בסופו של דבר אדם נפגע ברגלו, אבל לגמרי לא ברור שאותו אדם נקלע למקום במקרה ויתכן מאוד שהפגיעה בו היתה פרי סכסוך אחר. בסופו או אולי אפילו בראשיתו של דבר הסכסוך שבעקבותיו מייחסים למשיבים את פעולת הירי היה בשל דבר של מה בכך. המחשבה שהמשיבים עזבו את יפו, נסעו ללוד וחזרו בעיצומו של הלילה אל יפו כדי לירות יריות בלתי מכוונות בתגובה לאותו סכסוך נראית מוגזמת.

אכן האשם אמר למדובב דברים שמהם ניתן לא כל כך בברור להסיק נטילת אחריות למעשה. אולם, המדובב קלט מפי האשם שהוא ביצע את הדבר לבדו והנה כל הראיות האחרות שישנן לרבות עדות המתלונן מצביעות על אוסמה דווקא. אין עדות אחרת שקושרת את האשם. אולי זה הטעם לכך שהתביעה, עד הרגע הזה איננה יודעת בדיוק מי ביצע את הירי וכתב האישום מנוסח כך שהיו יורים והכוונה היא למשיבים אך אין ציון מיהו היורה ומי שימש כנהג הרכב. גם באת כח המשיב הזה מצביעה על סכסוכים אחרים שהתנהלו אותו זמן ושלא מן הנמנע שהירי היה תוצאה שלהם.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה ובטענות הצדדים, אני מתרשם שיש פרובלמטיקה מסויימת בראיות. אולי אין לומר שהעייתיות שבאי כח המשיבים הצביעו עליה אינה ניתנת להבהרה וליישוב במהלך המשפט, אך מזוית ההתבוננות הנוכחית נראה שיש אפשרות סבירה שהמשיבים יהנו מן הספק הנוצר כתוצאה מכך שהראיות נגדם סותרות אחת את רעותה.

כיוון שאמרתי שעוצמת הראיות לכאורה חלשה מכדי ביסוס מעצר עד תום ההליכים, עלי לשקול חלופת מעצר או טיבה של חלופת מעצר.

בא כוחו של אוסמה הציע כחלופת מעצר שאוסמה ישהה במעצר בית בבית הסבתא שלו המתגוררת בצפון הארץ. באת כוחו של האשם הציעה שהוא ישוחרר למעצר בית בבית דודתו שבעלה קבלן בנין ושניהם יכולים יחדיו לפקח 24 שעות ביממה על המשיב, מדובר באנשים נורמטיביים.  המשיב צעיר מאוד (כבן 19) ואין לו עבר פלילי.

הנה כי כן השאלה העומדת לפני אינה האם לקבוע חלופת מעצר. דבר זה כבר נקבע בידי, אלא מהו טיבה או איכותה של החלופה המוצעת בידי כל אחד מן המשיבים. לשאלה זו אתן את הדעת בדיון שייערך לפני היום.

ניתנה היום כ"א באב, תשס"ה (26 באוגוסט 2005) במעמד הצדדים

חכ