החלטה בתיק בש 92330/07

1.         הבקשה שבפניי הינה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, אשר ניתן בבית משפט השלום לתעבורה ברמלה (כב' השופטת טאובר) ב - ת 8589/06.

            המבקש הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות ונגזרו עליו העונשים הבאים:

            קנס בסך 1,000 ש"ח; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים על תנאי, למשך 3 שנים.

            בבקשה לעיכוב ביצוע, נאמר כי סיכוייו של המבקש לזכות בערעור טובים מאוד. אם לא יעוכב ביצוע פסק דין עד למועד שמיעת הערעור, יגרמו למבקש נזקים בלתי הפיכים, שכן מדובר בעונש כבד מנשוא. עוד נאמר כי אם לא יעוכב ביצוע רכיב הפסילה בגזר הדין, תתייתר למעשה שמיעת הערעור.

2.         בנימוקים להודעת הערעור נאמר כי המבקש יוצג בבית משפט קמא ע"י סנגור שאינו מומחה בדיני התעבורה. המבקש הודה באמצעותו של אותו סנגור באשמה שיוחסה לו. בנימוקים נאמר עוד, כי הסתבר שהראיות אשר היו בידי נציגי התביעה אינן מקימות את נטל ההוכחה הדרוש בפלילים.

            על פי האמור בכתב האישום, התבקש המבקש לבצע בדיקת שכרות ביום 27/10/02006, לאחר חצות. עולה כי השוטרים אשר ביצעו את בדיקת הינשוף, בה נמצאה תוצאה חיובית לאחוזי אלכוהול מעל המותר, לא הקפידו על הנוהלים לביצועה. עולה גם בעיית זמנים קשה, שכן מבצעי הבדיקה לא עמדו על החשיבות של המידע בהוראות סעיף 5 במדריך להפעלת מכשיר הינשוף, ולא המתינו 15 דקות מהרגע שבו עצרו את המבקש ועד לביצוע הבדיקה. על פי תוצאות בדיקת הינשוף, התבצעה בדיקת הנשיפה תוך דקה אחת לאחר המעצר.

            לא הובאה ע"י נציגת התביעה כל ראיה מדעית קבילה להוכחת אשמתו של המבקש וההרשעה התבססה על הודאתו של המבקש בלבד.

            בא כוחו של המבקש בבית משפט קמא, פרש בפני בא כוחו הנוכחי את כל האירועים ונתן את הסכמתו להופיע בבית המשפט ולמסור את גרסתו.

            ניתן להשיג על כשלים בייצוג בערכאת ערעור. במקרה שבפנינו, טען ב"כ המבקש בנימוקי הודעת הערעור, מתקיימים נסיבות חריגות ויוצאות דופן.

עומד בפנינו אדם ישר אשר " השים עצמו רשע" בשגגה ויש לאפשר לו לתקן את השגיאה.

            לחילופין, התבקש בית המשפט להורות על ביטול גזר הדין והחזרתו לדיון תוך כדי חזרה מהודיה. לחילופי חילופין נטען כי בית משפט קמא החמיר עם המבקש יתר על המידה בגוזרו את העונשים.

3.         במהלך הדיון שבפניי, חזר והצביע ב"כ המבקש על כשלים מהותיים בניהול התיק. בכתב האישום צוין כי שעת המעצר של המבקש היתה 12:38, כאשר שעת הנשיפה היא 12:39. לפי דו"ח הפעלת מכשיר הינשוף, הופעל המכשיר 4 דקות לפני שהנאשם נעצר.

            כמו כן, לא נשמרה ההוראה בדבר המתנת 15 דקות מאז מעצר המבקש ועד להפעלת המכשיר.

            עוד נאמר כי עורך הדין אשר ייצג את המבקש לא היה מיומן בענייני תעבורה ולמבקש נגרם עוול משווע. המבקש נמצא בפסילה מזה 5 חודשים. מדובר בתיק אשר מסתיים בדרך כלל בהסדרי טיעון של כשישה חודשי פסילה.

            באת כוח המשיבה טענה כי פסקי הדין אליהם הפנה בא כוח המבקש, הם פסקי דין בהם כפר הנאשם בעובדות כתב האישום והראיה היחידה, על בסיסה ניתנה הכרעת הדין, היא בדיקת הינשוף. במקרה הנוכחי, הודה המבקש בעובדות כתב האישום, וקיים גם דו"ח מאפיינים לפיו היה ריח של אלכוהול מפיו של המבקש ועיניו היו אדומות.

            בית המשפט העליון קבע כי כאשר המבקש הודה בפני בית משפט במיוחס לו כשהוא מיוצג, אין נפקות לפגם לכאורה שנפל בבדיקת הינשוף. באשר לתקופת הפסילה, הרי שמדובר בתקופה של 18 חודש. לגופו של עניין, בית המשפט כבר קיבל החלטה (כב' השופטת אוהד), לא לעכב את הביצוע וביקש כי הערעור יישמע מיד לאחר הפגרה.

            ההלכה היא כי עונש פסילה מרוצה מיד לאחר גזר הדין ונטל השכנוע הוא על המבקש.

            מדובר בעבירה חמורה, שכן בדמו של המבקש נמצאה כמות אלכוהול פי שניים מהכמות המותרת.

            פקודת התעבורה קובעת במקרה כזה פסילה של שנתיים. חסד עשתה התביעה עם המבקש כאשר לא ערערה על חומרת העונש אשר נגזר עליו על ידי בית משפט קמא.