החלטה בתיק בש 92321/05

השופט שלי טימן, אב"ד

פתח דבר

1. טענות מקדמיות של ההגנה הוגשו לנו ביום 5.7.2005, ותשובה עליהן מטעם הפרקליטות, גם היא בכתב, הוגשה ביום 21.9.2005. הצדדים הסכימו ביניהם כי טענותיהם מוצו במסמכים שבכתב ולא נערך עליהן דיון בעל-פה בפנינו.

טענות המבקשת

2. טענות ההגנה, מטעם נאשמת 9, גולנרה זץ, הן שלוש: טענת "כבר נשפטתי", טענת "הפלייה ואכיפה בררנית" וטענת "הגנה מן הצדק".  בהסתמך על טענות אלו, מבקשת ב"כ המבקשת מבית המשפט להורות על ביטולו של כתב האישום.

א.      טענת "כבר נשפטתי"

לטענת המבקשת, אישומה של המבקשת בעבירות שבתיק שלפנינו, לאחר שכבר הורשעה בתיק פח 1167/03 (להלן: התיק המוקדם), מקים לה טענת "כבר נשפטתי", לפי סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ).

לטענתה, כיוון שכתב האישום בתיק המוקדם נפתח בהשתלשלות אירועים מספטמבר 2002, ומסתיים בספטמבר 2003, עת סגרה המבקשת את מכון הליווי, וכיוון שהתיק שלפנינו מתייחס לאירועים שארעו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2002, הרי שהמתלוננת שבתיק שלפנינו היא אחת מאותן "נשים נוספות" שאוזכרו בתיק המוקדם, ועל כן נשפטה כבר המבקשת בגין המעשים שביצעה בתקופה זו.

ב.      טענת "הפליה ואכיפה בררנית"

המבקשת טוענת להפליה ולאכיפה בררנית, לאור העובדה שהוגש כתב אישום נגד המבקשת, ולא הוגש נגד אדם בשם ליוניה, מי שהיה, על-פי עובדות כתב האישום, שותפה בהחזקת שני מכוני ליווי וניהול אחד מהם, וביצע, לכאורה, עבירות זהות לאלו המיוחסות למבקשת (להלן: ליוניה).

טוענת המבקשת, כי פעולת הרשות עולה כדי אכיפה סלקטיבית, בכך שהיא מבדילה בין בני אדם דומים ובין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה ועל יסוד או שיקול זר מתוך שרירות גרידא. אם נובע הדבר מחמת אי-איתורה של אותו ליוניה, מבקשת ההגנה מן המאשימה לציין מה נעשה עד היום על מנת לאתרו, ולצרף תיעוד משטרתי על-כך.

ג.       טענת הגנה מן הצדק

ב"כ המבקשת טענה כי כבוד שופט בית המשפט העליון, א' גרוניס, אמר לנציגת המדינה, בדיון אודות חופשותיה של המבקשת מהכלא, דברים בנוסח: " האם המשאבים שהמדינה משקיעה בניהול התיק נגד המבקשת הם ראויים כנגד המיוחס לה?"; " האם המדינה גורסת כי מדובר בארכי פושע?".

בהמשך לדברים אלו, טוענת המבקשת שהתייחסות הרשויות כלפיה מהווה רדיפה והתעמרות בה, ועל-כן עומדת לזכותה טענת הגנה מן הצדק. ביטויה של אותה התעמרות הוא אי-מילוי החלטת בית המשפט העליון מיום 19.5.2005 לאפשר למבקשת לצאת לחופשות - כפי שהותר לה עד אז - למרות הגשת כתב-אישום נוסף נגדה, זה שלפנינו. ב"כ המבקשת ציינה כי רק לאחר שפנתה בהודעה אל בית המשפט העליון, הותר למבקשת לצאת לחופשה בת 48 שעות. יחד עם זאת, היה בהתנהגות הרשות, לטענת ב"כ המבקשת, כדי לגרום לה לעיוות דין. לפי באת כוחה, המבקשת הינה אסירה למופת, והיא נמצאת בתהליכי שיקום (ומכאן ניתן להשלים, שהיחס אליה אינו הולם את התנהגותה).

עוד מציינת ב"כ המבקשת, כי העובדות שבכתב האישום שלפנינו אינן מקימות עבירה של סחר בבני אדם שביצעה לכאורה המבקשת, אלא עבירות פחותות בהרבה ממנה, עליהן היא כבר נותנת את הדין, ואילו אחר - סרגיי רפאלוב, נאשם 2 בכתב האישום (להלן: נאשם 2) - הוא היה הקונה והמוכר.

טענות המשיבה

3. המשיבה טוענת כי יש לדחות את טענת " כבר נשפטתי" על הסף, מאחר ובתיק המוקדם בוצעו העבירות, החל מחודשים אפריל ומאי בשנת 2003 ואילו התיק שלפנינו עוסק בעבירות שבוצעו בחודשים אוקטובר ונובמבר בשנת 2002. אשר-על-כן, אין כל חפיפה בתאריכי העבירות בשני כתבי האישום.

4. לעניין טענת ההפלייה והאכיפה הבררנית מסרה התביעה, כי היא אינה יודעת היכן נמצא אותו ליוניה, ותשמח באם מי מהנאשמים ימסור מידע אודותיו על מנת להביאו למעצר, חקירה ואולי אף להעמידו לדין.

5. לבסוף, דוחה המשיבה את טענת ה" הגנה מן הצדק" מכל וכל. ראשית, ביקשה המשיבה להבהיר כי העבירות המיוחסות למבקשת בכתב-האישום הינן מהחמורות שבספר החוקים; מדינת ישראל הציבה לעצמה מטרה למגר את עבירות הסחר בבני אדם, כחלק ממאבק בינלאומי בתופעה שפשטה בשנים האחרונות. הימנעות מהגשת כתבי אישום ומניהול הליכים פליליים בשל חלוף הזמן ו/או בשל קיומו של הליך קודם, עלולה לעודד ולהגביר מעשים של הסתרת קורבנות, הטלת אימה וטרור כלפיהן, הברחתן מהארץ ושאר אמצעים. יש להבין כי הימנעות מהגשת תלונה במועד וכבישת תלונה, לעיתים נובעות  מסיבות הנעוצות בקורבנותן של הנשים, בזרותן, במצבן הנפשי הרעוע, בחשש שלהן למשפחתן ולעצמן, וביחס החשדני הבסיסי שלהן לרשויות המדינה - לשון תשובת המשיבה. על כן גובר האינטרס הציבורי במכלול השיקולים הכללי, המחייב הגשת כתבי אישום וניהול הליך פלילי.

המשיבה הסבירה כי בתיק המוקדם הורשעה המבקשת בעבירות של החזקת וניהול שני מכוני בושת, סרסרות במתלוננות ספציפיות ובכאלה שאינן ספציפיות, ובסחר בשלוש מתלוננות ספציפיות ועל מעשים אלו נגזר דינה. בתיק הנוכחי, עסקינן במתלוננת ספציפית אחרת ובמועדים אחרים. העובדה כי המבקשת כבר נתנה את הדין בתיק המוקדם אינה מקנה לה כל חסינות מפני העמדה לדין. הדבר דומה, לטענתה, לסוחר סמים, או לאנס סדרתי, אשר יבקשו לבטל כתבי אישום חדשים שיוגשו נגדם אך ורק כי כבר הועמדו לדין בגין עבירות דומות.

6. באשר לטענת המבקשת הנוגעת להחלטת בית המשפט העליון על תנאי חופשותיה של המבקשת, לא ברור לתביעה מה מקומה של טענה זו בהליך זה.

7. לעניין הטענה בדבר עבירת אי-קיומה של עבירת הסחר, מפנה המשיבה לפרשנות שניתנה לעבירה זו, על-פי הלכת פרודנטל (ע"פ 11196/02 מיכאל פרודנטל נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6), 40).

דיון