החלטה בתיק בש 92315/07

1.      בפני ערר על החלטת בית משפט לתעבורה מיום 24.6.07 (ב"ש 1800/07, כב' השופטת נועה פראג- לבוא), שהורתה לפסול את רשיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים נגדו, אף מ

2.      עבר לתקופה של שישה חודשים הקבועה בחוק, למשך שנה מיום מתן ההחלטה.

2.         כתב האישום מייחס לעורר עבירות של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62(3), בקשר עם סעיף 39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (סמל סעיף 2012) וסעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה, וכן נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (סמל סעיף 2011). 

3.         בהתאם לעובדות המפורטות בכתב האישום, ביום 19.5.07 שעה 03:55 לערך, נעצר העורר לבדיקה שגרתית ע"י המשטרה ברחוב לה-גארדיה בת"א, בירידה לכיוון כביש מספר 20 צפון. כאשר נשאל העורר ע"י השוטר אם שתה משקאות משכרים, השיב ששתה כוס של וודקה רד-בול. לעורר נערכו מספר בדיקות נשיפה שכשלו, משום שכמות האויר שנשף למכשיר לא הייתה מספקת לקבלת ממצאים, ולכן הוא נתבקש ע"י השוטר לבצע בדיקת דם, אותה הוא סירב לבצע. כתוצאה מכך עוכב העורר והובא לתחנת המשטרה, עד ששוחרר בערבות ע"י אישתו.

4.         הלכה פסוקה היא כי לאחר הגשת כתב אישום, ובטרם הרשעה, ניתן להורות על פסילת רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים, בהתמלא שני תנאים מצטברים: האחד- כאשר קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר; והתנאי השני - שהמשך נהיגתו, מסוכנת במידה כזו שאין להמתין עד לתוצאות משפטו, ויש לפסול את רישיונו כבר עתה, עד תום ההליכים. יצויין כי הנטל המוטל על המאשימה במקרה זה, בטרם הרשעה, גבוה יותר מהנטל לאחר שנאשם מורשע, נגזר דינו והוא מבקש עיכוב ביצוע עונש של פסילת רישיון הנהיגה, שהוטל עליו לאחר שהורשע.

5.         ב"כ העורר טוען שבמקרה זה ראוי לקבל את הערר ולבטל את החלטת הפסילה עד תום ההליכים, שכן לא קיימות ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות לעורר עפ"י כתב האישום, ועל כן מלכתחילה לא היה מקום להורות על פסילת רישיון הנהיגה שלו עד תום ההליכים. לטענתו, לא התמלאו ההוראות הקבועות בסעיף 64 ד(א1), שהוסף לפקודת התעבורה בתיקון מספר 72 לתקנות.

6.         סעיף 64ד(א1) לפקודת התעבורה, קובע כדלקמן:

            "שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב... לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה האם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה - דגימת נשיפה); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו".

            מלשון הסעיף עולה, כי אף "בהעדר חשד כי נעברה עבירה", רשאי שוטר לדרוש מנוהג רכב לעבור בדיקה של דגימת נשיפה. מטרת המחוקק הייתה להילחם בנגע של מי שנוהגים תחת השפעת משקאות חריפים. לצורך כך, קבע המחוקק חזקה משפטית בסעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה, לפיה מי שסרב להיבדק - יראו אותו כמי שנהג בשכרות.

תיקון זה לחוק נובע מכך שנהגים סירבו להיבדק במכשיר הנשיפה, מחשש שניתן יהיה להוכיח מצב של נהיגה בשכרות. המחוקק, שביקש להפוך את הסירוב להיבדק ללא כדאי, קבע לעבירת הסירוב אותה רמת ענישה של מי שהוכח שנהג בשכרות, בהגדירו את מי שסירב להיבדק כמי שנוהג בשכרות.

וזו לשון סעיף 64ד(א):

"סירב נוהג ברכב...לתת דגימה לפי דרישת שוטר..., יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3)."

לכן נקבע כבר כי "מי שסבור שאינו שיכור יתכבד ויעבור את הבדיקה שעשויה להוכיח את חפותו."  (ע"פ 40253/07  י-ם אילני נ. מדינת ישראל).

סעיף 62(3) מגדיר מיהו "שיכור" על פי פקודת התחבורה, ורואים במי שסרב להיבדק כמי שנהג בהיותו שיכור. בהקשר זה יצויין כי עבירת נהיגת בשכרות מדורגת כעבירה חמורה שהמחוקק קבע לגביה, בסעיף 39א לפקודה, עונש פסילה מינימאלי של שנתיים.

7.         במקרה שלפנינו, נדרש העורר להיבדק במכשיר ה"ינשוף". ב"כ העורר טוען כי המכשיר שבאמצעותו בוצעה הבדיקה לא אושר בחוק, וזאת משום שאינו עונה על האמור בסעיף 64ב(א1). לדבריו, לשון הסעיף היא כי "המכשיר יאושר ע"י שר התחבורה, בהסכמת שר הבריאות", ואילו בפועל המכשיר לא אושר ע"י שר התחבורה אלא ע"י שר הבריאות, בהסכמת שר התחבורה. 

ואולם, בילקוט הפרסומים 4908 מיום 9.8.00, פורסמה הודעה על אישור מכשיר mk III Alcotest 7110 il, type, של חברת Drager מגרמניה, כמכשיר לבדיקת אוויר נשוף, בהתאם לתקנות התעבורה התשכ"א-1961. הודעה זו לא בוטלה. אומנם בהודעה זו מצויין כי שר הבריאות הוא שאישר את המכשיר, בהתייעצות עם שר התחבורה, אך לצורך קביעת ראיות לכאורה די בכך. יצוין כי אישור המכשיר נעשה בהתאם להוראות החוק שהיו קיימות לפני שהוכנס תיקון מספר 72 לפקודה.

8.         אינני סבורה כי יש מקום, בודאי לא בשלב זה של דיון בקיומן של ראיות לכאורה,  לקבל את טענת ב"כ המשיב בדבר אי חוקיות המכשיר. אמנם ההודעה שפורסמה בילקוט פרסומים הנ"ל, חתומה ע"י שר הבריאות ולא על ידי שר התחבורה, אך הדבר נעשה, כפי שמצוין בהודעה, בהתייעצות עם שר התחבורה. לא זו אף זו, שאין חולק שמדובר באותו מכשיר. קשה לייחס משקל לשאלה אם שר התחבורה הוא שהתייעץ עם שר הבריאות וחתם על הפרסום בילקוט הפרסומים, או להיפך. לכן יש לראות במכשיר הזה כמכשיר אליו התכוון המחוקק בסעיף 64ב(א1) (ראו בעניין זה גם ע"פ (י-ם) 40202/07 מ"י נ' יהודה שלמה (הוצאת נבו)).

בשולי הדברים יצוין, כי לאור העובדה שטענה זו הועלתה לאחרונה במקרים רבים, וכדי למנוע כל ספק באשר לאישורו של המכשיר, מצא המחוקק לנכון לתקן את העניין, וביום 15.07.2007 חתם שר התחבורה על "אישור מכשיר לבדיקת אוויר נשוף" שנוסחו כדלקמן:

            "בתוקף סמכותי לפי סעיף 64בא1 לפקודת התעבורה ובהסכמת שר הבריאות אני מאשר את המכשיר Alcotest 7110 il, type mk III של חברת Drager מגרמניה, לעניין בדיקת אוויר נשוף".